סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי

נכון ל-4/4/2013, סיכום החומר המקראי שעד כה נחשף במחקרים העמוקים שלי אל תוך הספרות המדעית והפרקטית בקרב כותבי ספרי תיעוד ו/או הוראה. אלו מחקרים שניתן למצוא בארכיון PUBMED, שהוא הספריה הלאומית האמריקאית על תרופות (US NATIONAL LIBRARY OF MEDICINE), או בספרים כמו "דילמת אוכלי כל" של מיקל פוֹלָן, "סינדרום המעי ופסיכולוגיה" של נָטָשָׁה קַמְפְבֵּל-מֵקְבְּרַיִיד ו"סעודת הירח המלא" של ג'סיקה פְּרֵנְטִיס. לדעתי שווה לנקד את השמות שלהם, כי שווה לזכור אותם כבר מההתחלה. מה שתקראו כאן הוא סיכום שלי לגבי הידע שאני צברתי וניתוח של הכל במטרה לענות על שאלה, 'מה אנו אמורים לאכול?'.

אז אנו אמורים לאכול מינרלים, ויטמינים, חומצות שומן, חומצות אמינו וקצת פחמימות מלאות (להבדיל מפחמימות ריקות, אשר אינן באות עם אינזימים תומכים וכתוצאה מכך שואבת אבני בניין מהסביבה על מנת ליצר אותם). 

נוגדי חמצון - המערכת המולקולרית שלנו אשר דואגת לבריאות מעטפת התא והאבריונים הפנימיים שלו. 

פרוביוטיקה - המערכת האקולוגית והעיכול שלנו, אשר דואגת להפוך את מזוננו לקומפוסט על ידי אכילת המזון שלנו ומפרישה חומרי גלם הנספגים בקלות רבה יותר לזרם הדם.

מה שנברא בראשית האבולוציה היא המערכת וממלכת החיידקים, אשר תפסו את עצמם בידיים ויצרו את הקהילה הראשונה, קהילת החיידקים = התא. חיידק במקרה זה תופס תפקיד של איבר בתא, שאנו קוראים לו איברון. יחידת האיבר של הקהילה במן שבט נפשות. הדבר הבא שאנו מבחינים הוא שמדובר בעיר מלא בחיים, של ישויות מולקולריות, שתפסו את עצמם בידיים ויודעים כיצד לנהל את עולמם הנדמה כמכני, אך מאוד מושפע באופן רגשי ומנטאלי. כל התאים חשים את סביבתם, נושמים כשנושמים, שמחים כששמח ומתנהגים על פי תבנית המוכתבת על ידי המודעות. תבנית מאוד גמישה, התלויה על יכולת המחשבה והביצועים של הישות הרב-תאית. 

החיידק כלורופיל, בתוך הצמח הירוק, מתואר כחיידק שהתקדם אבולוציונית להיות חלק משבט של חיידקים, על מנת להתקדם סופית למודעות גבוהה יותר של התנהלות ביולוגית. אבל מסתבר עוד משהו, יותר פשוט ויותר הגיוני, הקהילה הזאת מתנהלת כגוף מרכזי, כמו אזור ממשלתי, הזקוקה לנתינתם של חיידקים פרוביוטים = חיידקים בעד-חיים או בעד-תאים. נתין אזרחי ומקומי של התא. אבל אנו ישות רב-תאית; אשר מורכבת מטריליון תאים, ופי 10 יותר חיידקים. זה המון. זה מערכת אקולוגית. אין ישות אחת על פני כדור הארץ, ישות ביולוגית, ללא מערכת אקולוגית של חיידקים, שמרים, פטריות ועוד, אשר תדאג למזונם של התאים. כמו המערכת האקולוגית של שורשי הצמחים, המלאים בחיידקים, תולעים ועוד. 

כל אזור בגוף, המכוסה במערכת האקולוגית הזו, אנו מבחינים באיבר החשוף לסביבה החיצונית או החוץ-גופית. החלל מסביבנו הוא אינו אותו חלל שבתוכנו, למשל הבדל הלחצים והאירועים הרדיו-אקטיבים שמשפיעים עליו. העור היא המערכת הראשונה שנדמה לנו המנהלת דיאלוג עם הסביבה החיצונית, במקרה של חוש המישוש, התלויה בבריאות וכושר תאי העור. תאים אלו מכוסים בחיידקים מקומיים, שהיא המערכת האקולוגית הנרכשת, ותפקידם היא לנהל דיאלוג עם הסביבה החיצונית שלנו. שיבוש בעור וחשיפתו לסביבה החיצונית אכן מאפשרת את הסתננותם של חיידקים פתוגנים מאינטקרציה עם משטחים המכילים אותם.

אבל לא הכרחי שזה יקרה, כאשר מטפלים באזור עם פריביוטיקה או פרוביוטיקה, ניתן לחשוף את התאים החשופים לקהילה תומכת. אשר מדברת את אותה השפה של התאים, מחליפה חומרים איתה ותומכת בפירוק הישן, בנית החדש ותיחזוק הקיים. 

ההגנה שחיידקים פרוביוטים מספקים היא לא נתפסת בציבור. מי שלא מכיר את יתרונותיהם של חיידקים פרוביוטים, מפסיד חיים איכותיים. חיים של מימוש תזונתי, אשר מתבטאת כמימוש ביטוי הגוף הרב-תאי. רמת המודעות שאנו מנהלים ברמה הרב-תאית מושפעת מאוד מאיכות חייהם של תאינו, ומסתבר שהם תלויים בחיידקים פרוביוטים לרככם, להזנתם או הזנת זרם הדם. 

המעי הוא האזור הכי פופלרי לחיידקים; כ-29% מהאקולוגיה החיידקית נמצאת בדרכי העיכול (לא כולל הפה, אשר מכיל 26%, הגבוהה יותר מהמערכת החיידקית המצפה את העור, 21%). המעי הוא צינור עם שני קצוות, ולאורך כל הצינור יש חיידקים, או לפחות אמורים להיות. הם מתחילים לכסות את המזון מרגע כניסתו לפה, ואז תלוי במצע הריבוי (איזו מזון נכנס) אשר קובע איזה זן ישגשג. מפני שיש חיידקים פרוביוטים, חיידקים הזדמנותיים וחיידקים חולפים (השייכים לקרקע או לצמחים, ותומכים בעיכול המזון אבל אינם נשארים במעי - חולפים), אנו שולטים באוכלוסיה בעזרת מזוננו.

מה הפלא, שחיידקים פרוביוטים משגשגים בתנאי תסיסה של כרוב? האם הכרוב הזה הוא מצע ריבוי שלהם? זה בדיוק מה שזה. אז האם נוכל לשער שסיפוק המערכת האקולוגית במעי עם מצע לריבוי חיידקים הוא הפיתרון ליצירת תנאי עיכול וספיגה מלאים? פיתרון לחורבן הרב של מצבם הפיזי של התאים במעי, כפי שמתבטא בחריפות אצל אנשים המובחנים בבעיות עיכול? האם אותה חורבן אקולוגי על העור, היא התבטאות של תזונה המעודדת שגשוג של חיידקים הזדמנותיים? ומצבי פריחה, זיהום וכדומה היא התבתטאות של שחיקה כרונית? ומה קורה כשמטפלים באזור עם מצע המעודד שגשוג פרוביוטי? להבדיל מטיפול אנטיביוטי, המשמיד כמו פצצת אטום את האקולוגיה הקיימת?

הדרסתיות של התפיסה המערבית לרפואת הגוף איננה מוכנה להשקיע במזון כתרופה, כי זה אינו רווחי לתפיסה הקפיטליסטית. רק חיידקים הזדמנותיים, אשר נשמרים ברמות מצומצמות על ידי חיידקים פרוביוטים, מרווחים ממצע ואינם חולקים עם שאר אחיהם הרב-תאים. 

"כשהתזונה לקויה, אין טעם בתרופות. כשתזונה נכונה, אין צורך בתרופות." 

(פתגם איורוודי עתיק)

המעניין הוא שתרבויות עתיקות נהגו לשתות ירקות ולא לאכלם. המעי לא עושה עבודה טובה בפירוק הסלולוז של הצמח, ולכן הוא ממשיך הלאה ונתסס על ידי חיידקים מקומיים. אלו מפרקים ומעכלים (כלומר ניזונים) מהחומר הצמחי ומפרישים קומפוסט איכותי... לו אנו קוראים בשם "חומר מזין". אלו יחידות בניין בצורתם היעילה לספיגה במעי והתורמת לשגשוג מנגנוני חיים של התא. אלו הם מינירלים וויטמינים שונים, ובנוסף חומצות אמינו, חומצות שומן וחומצה לקטית. אבל תרבויות עתיקות שמרו על מסורת של חוכמת טבע, שהיא תסיסת הצמח מחוץ לגוף (בתוך תנאים מבוקרים) ואז שתיית המיץ המועשר על ידי החיידקים הפרוביוטים (את הפרשותיהם התזונתיים ואותם יחדיו). 

לא סתם קורה מצב של ריבוי חיידקים פרוביוטים מזן לקטובסילוס בכרוב כבוש. הכרוב הוא עמילן קשיח, אשר אינו עובר עיכול במעי האנושי ובמקום זאת ממשיך הלאה למעי הגס, ושם הוא מותסס על ידי חיידקים מקומיים. מסתבר שהכרוב הכבוש הוא רכב ההובלה של חיידקים פרוביוטים אל תוך המעי ודרכו. החומציות שבקיבה נועדה להרוג חיידקים פתוגנים, אבל גם חיידקים פרוביוטים מומתים בתנאים האלו. אבל, על כרוב כבוש, שהוא בעצמו מצע ריבוי של חיידקים פרוביוטים ונמצאים עליו ובין תאיו הרבים של הכרוב הרך והמתוק חיידקים רבים, שורד את תנאי המעי ועימו שורדים חיידקים רבים אשר ימשיכו לאכול ממנו, וכתוצאה מכך מופקת ריבוי חיידקים פרוביוטים התופסים את מקום מושבם על שטחה של המעי.

תאי הספיגה של המעי זקוקים לחיידקים פרוביוטים לתפקוד בריא שלהם. תא במעי, אנטרוסיט, חיי חיים קצרים אך איכות חייו תורמת לאיכות ספיגת החומרים המזינים. יש לתא מן שערות, המפיקות אינזימי עיכול, ואיכות השערות וכושרן להפריש אינזימי עיכול תלויה בתנאי מעי הולמים. חיידקים פרוביוטים דואגים לסביבה בריאה בשטחה של תאי הספיגה, אבל חיידקים הזדמנותיים עלולים ליזון ממצע פחממתי, להתרבות מעבר לרמה הבטוחה ואז לפתח תיאבון לתאי הגוף של המעי (לאנטרוסיטים). איכות השערות יורדת ואיתה כושר יצירת והפרשת אינזימי עיכול למען פירוק סופי וספיגה מלאה של חומרים מזינים מחלל המעי.

החשיבות הרבה בחיידקים פרוביוטים מובילה אותנו להבנה שרמת התזונה שאנו מפיקים מהמזון תלויה בהם. תלויה בחילופים והדיאלוגים בינם לבין תאים.

החשיבות של עיכול מזוננו על ידם, תורמת לעליה בזמינות הביולוגית של חומרים כימים המעודדים שגשוג מנגנונים בין תאים ובין איברונים. החיידקים הפנימיים, האנדו-סימביוטים בתוך התא, מיצרים ישויות מולקולריות (או מכונות מולקולריות, תלוי בתפיסה), אשר מסוגלות לסחוב ולתרום מטען חשמלי (נוגד-חמצון), או למלאה תפקיד תומך המוביל לתחזוקה, בניה ובעיקר שגשוג ההתנהגות התאית.

מינרלים וויטמינים רבים, הנחשבים לתומכים בשגשוגכם (כמו D , B12, B9, C, מגנזיום, אשלגן, סלניום, אבץ, סידן ועוד), מובלים לתוך מערכת העיכול תחילה על ידיכם (הבחירה המודעית של הישות הרב-תאית), ובראשית שרשרת המזון היא נאכלת ומעונגת על ידי החיידקים, אשר תומכים בפירוק מעטפת התא הצמחי והחייתי (תא של בשר). זאת על מנת לשפוך את התכולה המזינה החוצה ולתמוך בעליה בזמינותה הביולוגית לספיגה אל זרם הדם, לטובת פיזורה לשאר תאי הגוף המנהלים קהילה ריקמתית = איבר (כמו הלבלב, הכבד, הלב, המוח, העור ועוד). 

בכל אופן, נוגדי חמצון או מנגנוני בניה ושגשוג אינם עומדים בקצב ובסביבה המזוהמת בגלל אורח חיי הרב-תאי, אני ואתם. הלחץ המופעל עליו לסלק רעלנים או לתפקד על מקור מזון נחות תלוי מאוד בזמינותם של אבני בניין. נוגדי חמצון ואינזימים תומכים רבים מיוצרים במספרים גבוהים יותר על תזונה מלאה יותר. תזונה מלאה אשר מושגת באמצעות פירוק מזון באופן מלא, על ידי חיידקים הממלאים תפקיד תומך (פרוביוטים). 

זה כמו כשחקרו את הדנ"א, והחליטו לזרוק 97% מהחומר הגרעין לפח על מנת למדוד את הגנים ואז הבינו שהחלבונים שהם המשיכו להיפטר מהם שוב ושוב הם בעצם מערכת מולקולרית התומכת בביטוי הגנים (קריאה ושכתוב תבנית). כשחוקרים את בריאות העור, או בריאות המעי, האם נפטרים מ-90% מהמערכת האקולוגית של התא על מנת למדוד את התנהגותו של התא? אם כך, מה אנו עלולים לראות שיקרה כאשר תא נמצא בסביבה התומכת בה? שגשוג אקולוגי? כאשר לכל תא יש 10 חיידקים תומכים? (הרי, יש פי 10 יותר חיידקים מאשר תאים במערכת האקולוגית האנושית).

כמו שגשוג שורשי הצמח מחיידקים תומכים, גם שורשי גופינו (כלי הדם והעצבים) משגשגים מהתקיימותם של מצע פרוביוטי. חומצה לקטית, המופקת מהתהליך הנשימה התאית (אימוץ שריר או פעילות המטכונדריה) מופקת גם על ידי חיידקים פרוביוטים מזן לקטובסילוס. המטכונדריה היא חיידק במקור, כמו הכלורופלסט, ושניהם מפיקים אנרגיה תאית. הכלורופלסט בצמח משתמש בקרני האור, בעזרת קולטני אור (כמו קולטני העיניים), כמו שהמטכונדריה ביונקים משתמשת בקטונים, בעזרת תאי שומן (שהם מעיינות אנרגיה משומרות).

החומצה הלקטית מדווחת לאחרונה כמקור מועדף יותר מגלוקוז לתאי עצב, אשר מומר ללקטט (Lactate) ומיצרת השפעה המשככת את תאי העצב. מעניין שמזון פרוביוטי, כמו כרוב כבוש, מעודדת פעילות תקינה של מערכת העיכול ומסדרת את תנועתה החשמלית שלה (תנועה פריסטלטית, של תנועת שרירים המניעים את המזון כלפי היציאה).

המערכת המולקולרית של נוגדי חמצון תלויה מאוד בעושר המזון. המזון, בין אם זה צמח או חיה (שניזונה מהצמח ואז אנו אוכלים אותה), תלויה מאוד בעושר האדמה. והאדמה? האדמה תלויה בחיה להזינה. זהו שרשרת המזון. זה לא פירמידה, זה עיגול! אין התחלה ואין סוף, והאדמה משגשגת כשמחזירים אליה את חומרה שנלקח. החומר המזין שהזין אותנו, יזין את הצמח... אבל זה עובר ראשית פירוק על ידי חיידקים! על ידי שמרים, פטריות ותולעים! אנו גם יוצרים פירוק מוצלח ומפרישים אותו פעם ביום. זהו קומפוסט! זהו חומר אדמתי פורה ומזין. לא יזין אותנו ישירות, אבל לשם כך חיים לצידנו צורות חיים אחרות המספקות לנו את הנאתנו האנושית.

מערכת החיסון אף תלויה בחומר המזין הזה. נוגדי חמצון הם ישויות מולקולריות, אשר מתפקדות כמערכת הגנה כאשר הגוף נמצא בחוסר איזון, אך מתפקדות כחלק ממנגנוני פעילות שוטפות כאשר המערכת שבעה ותקינה. תדמיינו לכם שריון לתאים, שהוא מעטפת התא. אם תפתחו לה שריר היא תעמוד בלחץ בקלות רבה יותר. לכן, אם תזינו את התא בחומרים מזינים, שבונים נוגדי חמצון, תוכלו לפתח מעטפת תא משוריינת שתעמוד מול כל גורם פתוגני מהסביבה. מערכת החיסון דואגת לרדוף ולחסל ישויות פתוגניות, אך היא מוצאת את חוזקה בטיפולם רק כשהיא בריאה ומסוגלת לעמוד ברעלנים שחיידקים או וירוסים מפרישים נגדה.

לכן, מערכת החיסון תלויה על שגשוגם של חיידקים פרוביוטים, מפני שחיידקים אלו מעלים את זמינותם של אבני בניין הנחוצים לתפקודה והשרדותה בתנאים הרעילים לה.

נוגדי חמצון הם מבנים מולקולרים אשר מסוגלים לסחוב ולתרום מטען חשמלי, למטרת מנגנון כלשהו או למטרת נטרול רדיקלים חופשיים המופקים ממנגנונים שונים. אלקטרונים חופשיים, הזורמים מהאדמה, נוהגים לזרום אל תוך התאים ברחבי הגוף ולספק מטען חשמלי אינסופי. ניתוק מזרם החשמלי באמצעות נעליים מפלסטיק בשרה את ניתוקנו מהמקור הבריאות שלנו. תאי הגוף מוליכים חשמל, כי יש להם ישויות מולקולריות המסוגלות לסחום ולתרום מטען חשמלי, אך הם, במקרים קיצוניים (של עבודת פרך), מתרוקנים ואינם מסוגלים לנהל את תפקידם שוב.

המעניין הוא, שניתן לחדש את מטענם. אנו נוהגים לעשות זאת באמצעות צריכת נוגדי חמצון (אכילת צמחים ותאי חיה), אך ניתן פשוט לעמוד או לשבת חצי שעה על קרקע לחה וכל הגוף מסופק במטען חשמלי. זה מאפשר זירוז בסיכום ופיתרון דלקות ומעבר התא להתבטאות של תיקנון מבנים וצמיחה מבנית. בנוסף זה מעודד את מטענם החשמלי של תאי דם בזרם הדם. כמו שד"ר סינטרה (אחד החוקרים בתחום הקרקוע וכותב הספר "קרקוע" Earthing) מתאר שתאי דם אדומים נערמים כמו חבילת קלפים וזה פוגע בכושרם לשוט בזרם הדם ולפזר או לאסוף חומרים. הטענה, של 30 דקות עם רגליים יחפות על קרקע לחה, החזירה לתאי הדם האדומים את מטענם החשמלי ואיפשר להם לנוע באופן עצמאי בזרם הדם.

המעניין הוא שרפואה סינית מסורתית - אקופנקטורה - מתארת מערכת חשמלית של תנועת שדות אנרגיה בגוף. הידע המסורתי מתאר נתיבי זרימה ונקודות מסוימות, להם היא קוראת מרידיאנים. מה שמעניין עוד יותר הוא שהם מתארים שלוקח לזרם הזה 28 דקות להשלים מחזור בכל הגוף.

אני סובר שאנו, בני האדם, נחשבים הקהילה האקולוגית של כדור הארץ = האנושות. רובנו פרוביוטים = בעד-חיים, אבל יחידות בודדות מנהלים חיים הזדמנותיים על חשבונם של אחרים. אנו מצפים את שטחה החיצונית של כדור הארץ, אנו מחליפים חומרים עם הסביבה (חמצן נכנס ופחמן דו-חמצני יוצא, מזון עם הרכב מבני נכנס וצואה או קומפוסט יוצא) ואנו זזים על שטחה ואמורים לטפח את אדמתה.

הסיכום שכתבתי מתאר את המערכות הבונות ומטפחות את הגוף הביולוגי שלנו או של כל חיה ביולוגית. לא נכנסתי בכלל למידע על התזונה הנכונה והמלאה שלנו, אבל אני יכול לספק לכם כרגע רק כיוון. אם 70% מהתא הוא מים, ו-30% הוא חומר יבש, האם הארוחה שלנו יכולה לחקות את התבנית הזו? ואם 70% מהחומר היבש הוא חלבונים (המורכבים מחומצות אמינו) ורק 30% הוא שומן, האם הארוחה שלנו יכולה לחקות את התבנית הזאת?

האם בנית תבנית תזונתית המזינה באמת תלויה בהבנת הרכבו של התא וסיפוק צריכתו?

האם ניתן להתגמש בארוחות כפי שכל תא ותא שונה בהרכבו?

תא לב אינו דומה לתא מוח (תאי עצב). תאים עצביים מורכבים מהרבה יותר כולסטרול ושומן מאשר תאים אחרים בגוף. לכן, אם אנו מודעים לפעילות הגבוהה של המוח שלנו בחיינו, האם נהיה מרוצים יותר פיזיולוגית עם ארוחה שתספק את האנרגיה לאזור בגוף אותו אנו שואפים לבטא?

שומן רווי הוא שומן יציב. הוא שומן שממנו מופק כולסטרול. כולסטרול הוא מרכיב חיוני במעטפת תאי הגוף ובעיקר בתאים עצביים (ולכן פעילות שכלית תלויה בו). ככל ששרשרת חומצות השומן רוויות יותר, הן יציבות יותר. את זה ניתן להבין מהתבוננות באיור הבא.

צורת חומצת השומן מבטא כושר יציבות, אותו אף מאמתים במחקר על מטכונדרית הלב בעכברי מעבדה, אשר הואכלו או בשמן קוקוס (90% שומן רווי), או שמן זית (70% שומן חד-בלתי רווי) או שמן דגים (69% שומן רב-בלתי רווי). הנה התקציר של המחקר:

חומצות שומן בדיאטה ולחץ חמצוני במטכונדרית הלב [ינואר 2011]

המחקר שלנו השוואה את ההשפעות של שמנים שונים על לחץ חמצוני במטכונדריה בלב עכברי מעבדה, וכמו כן, על סממני פלאזמה המשומשים כגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. העכברים הואכלו למשך 16 שבועות דיאטת שמן קוקוס, שמן זית ושמן דגים (רווי, חד-בלתי רווי ורב-בלתי רווי, בהתאמה). המטכונדריה בליבו של העכבר שהואכל עם שמן קוקוס הראה את הריכוזיות הנמוכה ביותר של חלבונים מחומצנים ושל חמצון שומנים. דיאטת שמן דגים הוביל ללחץ החמצוני הגבוה ביותר במטכונדריה בלב, השפעה שהיה ניתן למנוע חלקית באמצעות נוגד חמצון פְּרוֹבוּקוֹל. הכולסטרול ב-LDL ובכללי פחתו בפלאזמה בעכברי מעבדה הניזונו משמן דגים, בהשוואה לעכברי מעבדה הניזונו משמן קוקוס או זית. דיאטה עשירה בחומצות שומן רוויות מציעות יתרונות חזקות בשביל ההגנה מפני לחץ חמצוני במטכונדריה בלב.

תרבויות ברחבי העולם העריכו את תכונותיו של שומן רווי. לפני שמנים צמחיים, נהגו לבשל, לטגן ולאפות עם שמנים של חיות, אשר באמת השביעו וסיפקו את איבריהם הפנימיים. ידע עתיק ונרחב נעלם לו מהציבור הרחב, בגלל אורח חיים ישבני ועצלני המופעל על רבים בגלל תזונה לקויה.

בשומן יש פי 2 יותר קלוריות לגרם מאשר מפחמימות וחלבונים. שומן רווי הוא מקור יציב לאנרגיה יציבה.

נושא אחר הוא על פחמימות וחומצות אמינו. הכבד מסוגל להמיר חומצות אמינו מסוימות לחד-סוכר גלוקוז, ולספק המרה יציבה ובכך גם רמות יציבות שלו בזרם הדם. צריכה פתאומית(!) של סוכר מזוקק או פחמימות ריקות (פסטה, לחם לבן) מקפיצה את רמת הסוכר בדם לרמות כל כך גבוהות שזה נחשב מינון רעיל. זה גורם לשחרור אינסולין, אשר משביתה את מנגנון הכבד האחראי להמרת חומצות אמינו לגלוקוז, רק על מנת לטפל בסוכר שכבר קיים בזרם הדם. לכן, יש עליה חדה בזרם הדם, אותו אנו מתארים כאשליית האנרגיה הפתאומית, ואז יש נפילת אנרגיה אחרי שעה, ולכן אנשים חשים קריסה. הכבד מתאושש וחוזר להפיק אנרגיה מחומצות אמינו או שומן, אבל במקרים רבים אנשים חוזרים על הטעות, בה הם משקיעים באנרגיה זולה ומזלזלת. 

אינסולין חייב להיפטר מהסוכר בדם, לכן הוא מכניס את מה שאפשר לתאים (עד כמה שהם מוכנים לקבל) ואז ממיר את השאר לחומצות שומן ומכניס אותם לתאי שומן. ככה, שסוכר משמין תאי שומן. 

קפיצת האינסולין בדם גורמת לפגיעה בכושר תאי השומן להשתמש באנרגיה המאוחסנת, כי הרי, תאי שומן הם תאים המומחים באחסון אנרגיה לשימוש עתידי. הפגיעה בשחרור שומן קיים למטרת אנרגיה, והמרת סוכר לחומצות שומן, גורמת לעליה בנפח תאי השומן = השמנה!

פחמימות (חד-סוכר ורב-סוכר) מעוכלות על ידי חיידקים. המטכונדריה היא חיידק שיכולה להשתמש בגלוקוז והיא מפרישה חומצה לקטית, ולכן התא (קהילת החיידקים) משתמשת בגלוקוז. אבל גם חיידקים פרוביוטים חוץ-גופיים מעכלים (משנים את צורתו של-) גלוקוז ומפרישים חומר המזין, אשר תואם ותורם יותר לסביבה אקולוגית המושתת על ממשל חיידקי.

חיידקים הם חיי[דק]ם. ממש ישות חייתית שאיננה נראית לעין, אבל צריך לזכור שלוקח חיים על מנת לחיות. אנו, הרב-תאים, מושתתים על מבנה חי במישורים שאינם נדמים לנו. אנו מתפקדים טוב יותר על מזון חי... כלומר נא! חיות, כמו יונקים, הם מזון מאוד קל לעיכול, כי יש לנו אינזימי עיכול רבים התורמים לפירוק מלא של שומן וחלבונים. נהגנו לקבל חלב מהפרה עם חיידקים פרוביוטים, אך מעברה למתחם מבודד ולתזונה חקלאית של דגנים וקטניות (המעודדים שגשוג של חיידקים פתוגנים בקיבתה) בשרה את הצורך בפיסטור החלב למטרת בריאות הצרכן. חלב נא מפרה שאוכלת דשא שווה לחלב עם סגולות רפואיות. אותו דבר חל לגבי הבשר של הבהמה; היא תהיה נקיה ומעודדת בריאות אם היא חיה חיים בריאים וחופשיים. תנו לחיות באמת לחיות. כך, שכשתגיע השעה שהחיה תמלא את מעגלה בשרשרת החיים, תזונה תהיה תזונתכם.

פעם נהגו לנהל הרג, הקרבה או שחיטה (מה שבא לכם לקרוא לזה, תלוי היכן אתם בחיים), באופן רוחני לגמרי. הקרבה של בני האדם למעגליות והמחזוריות של האדמה פתחה דיאלוג בינה לבינם. הצמח שנקטף, נקטף בכמות ששמרה על כבודה של הצמח (לקחת כמה שצריך, לא כמה שרוצים), החיה שהומתה, הוקרבה לנשמת הרוח, המים, ואדמה והאש. עונות השנה הביאו איתם מחסורי מזון ושפע במזון, ואלו שלמדו שרדו.

למידה מהנה.

יואל ג'קובסון