ההתאוששות החשמלית - ממחסור באלקטרונים לפיסיולוגיה חדשה

הזיקה להתאוששות פיזית, רגשית ונפשית כנראה שמאוד תלויה בקירבתכם לאדמה, ובמיוחד החיבור למאגר החשמלי שנוהג
לזרום ולהציף את גופינו. ההצפה הזו, של אלקטרונים חופשיים מהאדמה, פותרת דלקות כאילו שפכתם מים על אש.

זו כתבה המרחיבה את הכתבה - סקירת הספר "קרקוע" - ונועדה להסביר את תפיסתי לאחר קריאת הספר וכיצד זה משתלב עם שאר הידע שניתן ללמוד מחקר המחקרים והמדע שמשתקף מהם.

קריאה נעימה!

    

מה זה קרקוע?

אומרים, שאם אתה מקורקע, אתה יותר ממוקד ויותר פעיל. לדעתי, אם זה סתם אמרה, זה לא רחוק מהמציאות הפיזית. הקשר המולד, של כפות רגליינו, למרקם האדמתי או לדשא, מעורר גל של חום העולה מן הקרקע עד לקצה הראש ומרפה את הלחץ השכלי והרגשי. אם נהגתם לחשוב המון, יתכן שתשימו לב לאיזון בקצב המחשבות, ואם נהגתם להיות רגישים לסביבתכם, תוכלו לשים לב לירידה ברגישות לאלרגיות ולמתח הנפשי בחייכם.

יש איזו סוג של השתקת הסטטיות במערכת העצבים המרכזית והאוטונומית בכל הגוף. אנו לובשים זהות ביולוגית המושתת על קשרים חשמליים בין אבני הבניין החומרי (אטומים), אלו יוצרים קהילה (מולקולה) וממלאים תפקידים שונים (מבנה תאי, אינזימטי או נוגד חמצוני).

הקשר החשמלי

בכימיה ניתן ללמוד על הדרכים השונות בהן יסודות מסוגלות לעצב את החוויה החומרית. ההתמקדות של הכימיקאים היה, למשך זמן רב, חקר גרעין האטומי. האטום עצמו הוא 99.99999999% ריק. גרעין האטום פיצי לעומת השטח שבו טסה לו האלקטרון החג מסביבו. האלקטרון הוא זה שיוצר את הקשר, הנקרא קשר קוולנטי, עם יסוד אחר, ועל מנת שהיסוד ימצא את מנוחתו, הוא נוהג לפתח מערכת יחסים עם יסוד אחר, כשיש זיקה משותפת.

ישנם אינזימים בגופנו המסוגלים לנתק את הקשר בין יסודות. למשל אינזימי העיכול, הנוהגים לשבור את הקשרים בין חומצות האמינו בחלבון, על מנת שדופן המעי יוכל לספוג חומצות אמינו אחת אחת. יש בתוכנו יכולת תנועה חשמלית, שהתפתחה אבולוציונית ככלי תקשורת בין איברי הישות הרב-תאית. ככה, שהמוח התחתון שלנו, מערכת העיכול, יכול לשלוח מסרים למוח העליון שלנו, ולספר לו על תכולת המזון ואיכותו.

נוגדי חמצון

יתכן שנוגדי חמצון הם רק אינזימים המומחים בקו יצור של מנגנוני חיים. אך בגלל תכונותיהם המיוחדות, או הטבעיות, של סחיבה ותרומת אלקטרון, הם ממלאים תפקיד אנרגטי.

אם תתבוננו בקו היצור של יצירת האנרגיה במטכונדריה, תוכלו להבחין באינזים-תומך בשם CoQ10 או Ubiquinone, אשר חוזר על פעולתו כמכונה בקו יצור [ראה סרטון]. בשיטת יצירת האנרגיה בה CoQ10 מככבת, היא ממלאה תפקיד של סחיבה ותרומת אלקטרון. היא מקבלת את האלקטרון ומעבירה אותו לנוגד חמצון אחר, ושוב חוזרת על הפעולה. כתוצאה מכך, המטכונדריה מסוגלת ליצר בתהליך הזה את רוב האנרגיה התאית המאפשרת לתא להתמודד עם החיים ואפילו לשגשג. צניחה במנגנון הפקת האנרגיה היא צניחה בקצב החיים של התא, וכתוצאה מכך אנו חשים עייפות.

אלקטרונים הם למעשה "ה"נוגדי חמצון. אינזימים כמו CoQ10, מסוגלים לבצע פעולה של סחיבה ותרומה של אותם אלקטרונים. אם תדמיינו תא עם שדה חשמלי, הוא יכול להיות שדה שלילי או חיובי, וכשיש לו את "השריון השלילי" הוא נהיה חסין מפני דלקות, או יותר נכון, פותר דלקות במהירות הבזק.

מחסור באלקטרונים

בגלל שמזון מסוים בתזונתנו מסוגל להשפיע ישירות על ריכוז היווצרות הרדיקלים החופשיים במטכונדריה [ראה סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי], קורה מצב שהידרדרות הבריאות שלנו, שהיא באמת הידרדרות בריאות התאים, היא בין השורות בעיה של מחסור באלקטרונים. מחסור של נוגדי החמצון האמיתיים. כל האינזימים או הויטמינים האלו שנחשבים כנוגדי חמצון הם רק כלי הובלה בקו יצור אינטליגנטי, אך הזרימה החופשית של האלקטרונים מהאדמה מציפה את כל התאים, ומחדשת את מטענם החשמלי של נוגדי החמצון. 

תדמיינו את התא עם השדה החשמלי. כיצד מסוגל התא להחזיק מטען חשמלי במקום לאבד אותו? באמצעות אותם ישויות מולקולריות בעלות יכולת סחיבת האלקטרונים. יש מאות אלפי נוגדי חמצון בתא בודד, או אפילו יותר! אני אף פעם לא שמעתי על יחס או מספר כולל, כי לא נפגשתי במדען שמדד את הריכוזם בתא.

השפעת הקרקוע

קורה מצב שחשיפת עור הגוף לקרקע, ולרוב מדובר בכפות הרגליים, עוגנת את הגוף לחפץ הגדול ממנו. החפץ המסוים הוא כדור הלכת, וכמו יתד המוליך ברק לטובת פריקתו בקרקע, כך גם קורה עם הגוף והאדמה.

אדם הנוהג ללכת עם נעליים מפלסטיק צובר מטען סטטי הנוהג לפרוק את עצמו בסוג של זאפתה לידית של דלת או אדם אחר המגיע למגע איתו. מסתבר שתנועה גורמת להיווצרות המטען הסטטי הזה והוא מחפש מקום לזרום. האבולוציה של האדם עם סביבתו כללה מגע ישיר עם האדמה. אותו מגע מאפשר למטען הסטטי לפרוק ובכך למנוע שיבוש במערכות החשמליות של הגוף. זה למה אנשים העובדים במפעלי היי-טק מוכרחים לקרקע את עצמם כחלק מפרוטוקול המונע קילקול המכשור העדין. המטען הסטטי מחפש מקום לזרום, ואם העובד מקורקע, המטען הסטטי יזרום דרך הכבל ויתפזר בקרקע.

המטען האישי של הגוף הביולוגי מוכרח ליתפזר בקרקע או במגע עם חפץ מוליך אחר, אחרת נזק נגרם למערכת העצבים ולתפקוד התאים (לפחות מבחינת טבעם החשמלי).

כניסת אלקטרונים

קרקוע הגוף מאפשר חיבור למאגר המטען החשמלי השלילי שכדור הארץ מחזיק. חיבור הגוף מאפשר תנועה של אלקטרונים בגוף ולזרימה בקצב טבעי ובתדר של כדור הלכת. לחיים יש קצב מסוים, והוא נכתב על ידי כדור הלכת. ניתוק מזרמי הקרקע גורמת לניתוק מקצב החיים הבריא, ולכן המון אנשים המנותקים מאותה "קליברציה" חשים שינוי בקצב חייהם.

זרימת האלקטרונים מאפשרת תנועה של נתיבי הזרימה המרידיאנים (Meridians). ברפואה הסינית המסורתית מודעים לגמרי לגוף החשמלי והאנרגטי של הישות הביולוגית. הם מיפו את הנתיבים האלו והצליחו לחבר לכך טכניקות ריפוי עם אחוזי הצלחה גבוהים. חיבור הגוף למטען הארצי מאפשר לאלקטרונים לנוע בנתיבים האלו ולרפות את הגוף כולו תוך חצי שעה. מעניין לדעת, שלוקח 28 דקות לאנרגיה בנתיבי המרידיאנים להשלים מחזור שלם מסביב לגוף. המתאם בין מה שהמדע מתאר ובין מה שידוע לפני אלפי שנים יכול בהחלט לחזק את קיומם של הנתיבים האלו.

ממחסור באלקטרונים לפיסיולוגיה חדשה

האלקטרונים - הם הנוגדי החמצון ולו דווקא האינזימים שסוחבים אותם. המחסור בהם, הנוצר מחוסר קרקוע הגוף לכדור הלכת, מנתקת את הגוף מנוגדי החמצון האולטמטיבים. הפיסיולוגיה של האדם תואר ותועד במאות אלפי ספרים ומחקרים, אך יתכן שספרי הפיסיולוגיה של כל ישות ביולוגית תכתב מחדש עקב השינוי הדרסתי בפיסיולוגיה מקרקוע פשוט של לא פחות מחצי שעה.

מתחדשת מטענם החשמלי של תאי הדם האדומים הזורמים בכלי הדם, מה שמאפשר לתאים להיות יותר בריאים, יותר עצמאיים ויותר מהירים. בקיצור, לחץ הדם משתפר... ומשתפר מהר. השיפור בזרימת תאי הדם האדומים, האחראים לחלק חומרים רבים לתאים המבודדים בפינות הרחוקות בגוף, מאפשרת שיפור בתיקון ושגשוג התא. תאים רבים נופלים למאבק של תגובה דלקתית בגלל אורח חיי האדם המערבי, אך קרקוע הגוף מאפשר לכיבוי מערכתי וכלל גופי של כל הדלקות - כמו מים לאש.

הפיסיולוגיה של האדם משתנה מהקצה אל הקצה, מקרקוע בודד. מה קורה בעצם לפעילות השכלית כשצונחת הלחץ על מערכת העצבים? קחו רגע ותדמיינו, כי יתכן ודמיונכם ישתפר וראיתכם לחיים תחוו שינוי רגשי. יתכן...

ההתאוששות החשמלית

ההתאוששות שהגוף מחפש הוא התאוששות מהירה מהלחץ החימצוני הגורר אחריו תגובה דלקתית.

קרקוע הגוף נצפה ותועד מספק התאוששות כלל גופית של מערכות הגוף כולה. התאוששות על ידי כיבוי הדלקות במהירות, המשאירה מקום לתאים להפעיל מנגנוני צמיחה וריפוי.

אפיגנטיקה מסבירה היטב את השינוי בביטוי התא. הוא יכול לבטא התנהגות של הגנה, כך שהוא נמנע מלצמוח, לתקשר ולהיות פתוח לחומרים חדשים. או שהוא יכול לבטא התנהגות של צמיחה, כך שהוא פתוח לכניסת חומרי בניין, תיקשור עם שאר התאים באיבר והוא משרה אווירה של שמחה (הנעה במעגלים החשמליים ומגיעים למוח). אנו שמים לב יותר לכאב, כי זה מפריע, אך כשבריאים התאים הם שמשדרים את הבריאות.

לכן, ההתאוששות שאני מנסה להסביר כאן הינה התאוששות של התא מהתנהגות הגנתית להתנהגות של שלום ואהבה. השינוי בתפיסת התא, עקב כיבוי הלחץ החמצוני שגרמה לו להתקפל ולהסתגר, מאפשרת לתא להדליק את המתג המאפשר לתא לבנות את עצמו מחדש ולתקן את ההרס שנגרם.

התאוששות חשמלית תעזור לכם להתאושש מטראומה פיזית, נפשית ורגשית.
הלחץ שנשטף ממערכת העצבים מאפשרת לך לחשוב צלול יותר, להרגיש שמח יותר ולרפא פצעים מהר יותר.

בקיצור, הפיסיולוגיה שלך שונה לגמרי כשהשדה החשמלי שבע.
נוגדי חמצון (האלקטרונים) ממזון יכול לספק הקלה, למשל הסרטון שמתעד את השפעתו של גוג'י ברי על תאי דם האדומים [ראה סרטון].

אני אישית ניסיתי והבחנתי בתופעות הנלוות. קרקעתי את עצמי וחשתי מצוין, והיה שבוע ששכחתי לקרקע והרגשתי עייף מהר יותר, היכולת לשמוח ולשדר אושר פנימי היה כמעט בלתי אפשרי והייתי רעב יותר. כששמתי לב לכך שלא קרקעתי את עצמי, מיד חזרתי לאדמה ובאמת שבשבילי הכל הסתדר כמו שמיים וארץ.

יש מספיק ראיות לבסס את המדע מאחורי קרקוע, אבל בטח אתם מודעים להשפעה המרגיעה של חוף הים ופיקניק בפארק. המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמך זה את הזמן בחוץ והקרבה לאדמה. אני קראתי על תרבויות בעולם, וגם באירופה, שאנשים נוהגים לצאת לחצר שלהם כחלק מפעילות הבוקר שלהם. אולי כחלק מהבוקר, תוכלו לשבור את הצום ולאכול את ארוחת הבוקר על כיסא בחצר הפתוח? או למצוא זמן לפני העבודה לעצור בפארק ולשכב על הדשא (או לקרוא ספר!).

באמת שהכל פתוח לניסוי ולמידה.
תהנו מכל רגע בחוץ.

האחראיות בידייך, לבריאות!

יואל ג'קובסון

 גרסת הדפסה | תְּנָיַת פְּטוֹר (Disclaimer)