הקשר של האדם לאדמה מורגש
בתוכי מאז ומעולם. במהלך קריאת הספר "קרקוע" (Earthing), שמתי לב לכל מיני
אלמנטים בקיומי, אשר מנתקים אותי מהקשר הקוסמי שנבראתי אליו. הנעליים או
הסנדלים מפלסטיק מונעים מחילוף האנרגיה המצטברת בגוף אל תוך האדמה וכניסת
זרם האלקטרונים החופשיים. הספר מתמקד במיוחד בשורש הבעיה של כל המחלות,
והיא התרחשות התגובה הדלקתית.
לפני שנה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בנושא, לה קראתי "איך חשיפה לאדמה תורמת לבריאות",
שהיא כתבה החושפת את הנושא ללא חקר מעמיק מצידי. אני מסתכל אחורה ומבין,
שהכל מסתדר לו, ושהייתי צריך לגעת בנושא ולהמשיך הלאה על מנת לחשוף לעצמי
נושאים רבים ואחרים. כמו נושא אפיגנטיקה, ונושא בריאות המטכונדריה, שלולא
הייתי חוקר עליהם וחולק איתכם את ממצאיי, לא הייתי מגיע למסקנות שאותם אני
סוחב ותורם מליבי. כמו נוגד-חמצון טעון ומוכן, אני מרגיש שיש לי כלי לאיזון
הגוף הגשמי, רק על מנת שאוכל לחוות את קיומי באופן חלק, מלא שמחה ונתינת
אהבה מתמשכת.
אני מזמין אותך לקרוא את מחשבותיי ולחזור אל מחשבותייך עם תפיסה שונה, חדשה ומעוררת חיבור.
הספר קרקוע חובר במטרה לחשוף לציבור הרחב את סיפור גילוי השפעת הקרקוע על ידי קלינטון אובר (Clinton Ober), ולחשוף את המחקרים שנעשו במטרה למדוד את השפעת החיבור לזרמי האדמה. הספר בנוי באופן שמותאם לקהל הרחב, אם כמה שפחות בלבול ועם תפיסה מדעית, רפואית ורוחנית.
למשל המעבר החד בין מרקמי הדם. אדם לא מקורקע, כלומר החשוף לקרינה מכל הסביבה, יראה את דמו כצמיגי, מפני שמתחת למיקרוסקופ הוא מוצא שתאי הדם האדומים ערומים זה על זה. אך לעומתו, אדם מקורקע ימצא את דמו כמיימי, ומתחת למיקרוסקופ הוא מוצא את תאי הדם האדומים מסוגלים לדחות אחד את השני. כלומר, חזרה יכולתם החשמלית והמגנטית לנוע כיחידה אחת.
התור הימיני מראה תכונות של תאי דם אדומים המסוגלים לנוע חופשי ולדחות את תאי הדם האחרים. ניתן לפשט את זה ולומר, שחזרה יכולתם האלקטרומגנטי לדחות גופים אחרים.
ד"ר סינטרה אוהב לתאר את המעבר בין המרקם הדמי כמעבר "ממרקם של קטשופ למרקם של יין משובח".
ניתן לצפות באפקט דומה במחקר שנעשה עם גוג'י ברי. ניתן לצפות בסרטון בקישור הזה:
שיפור בפוטנציאל זֶטָה
ראיות מצילומים טרמים
התמונה הבאה גם כן לקוחה מאותו הספר "קרקוע". היא ממחישה שני שלבים. שלב לפני הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים חמים (אדום, כתוב, צהוב) הנותנים אינדיקציה לאזור הדלקתי; והשלב אחרי הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים קרים (כחול, תכלת, ירוק) הנותנים תמונה שונה לגמרי ואינדיקציה לכך שהדלקת נפתרה.
ארכיון משובים
זה מעלה בי מסקנה ברורה.
איך להתחבר לזרמי הקרקע
ראשית, צאו החוצה. המגע של עור הגוף עם האדמה (גם דשא, חול וים) מוליך את אותם נוגדי חמצון. חצי שעה מינימום. מסתבר שהאלקטרונים נעים במעגלים החשמליים שנקראים מרידיאנים (Meridians), ולוקח 28 דקות לאנרגיה הזורמת במרידיאנים להשלים מחזור שלם מסביב לגוף, לכן חצי שעה מינימום תתן את התוצאות הטובות ביותר.
לפני המצאת נעליים מפלסיק המבדדות את הגוף לגמרי מן הקרקע, נהגו ללכת עם נעליים עם סוליה מעור. נעל מעור יאפשר זרימה של אלקטרונים, אך יתכן שהוא יצטרך לקבל מעט לחות בשביל זרימה טובה. לפחות זה צעד בכיוון הנכון, הרחק מסוליה מפלסטיק.
טכנולוגיות לחיבור בבית
ניתן אפילו להכין מרפד קרקוע מחומרים זולים, כמו בסרטון הבא:
המסקנה מקריאת הספר
אך מה קורה כשהתזונה לקויה?
המסקנה הברורה שלי היא שזה עובד. אני ניסיתי, ואהבתי. זה הדבר הישן וזה הדבר הבא. זה רק 100 שנה של ניסוי אנושי ומפלצתי, ולמדנו מזה המון. האם אתם למדתם משהו מזה? אני אישית מתחיל ללכת אם נעליים מעור, שמאפשרות חיבור לקרקע. עידן הפלסטיק הוא כישלון, מפני שזה רע לנו. רע לנו לאכול עם פלסטיק, רע לנו ללכת עם פלסטיק ורע לנו ללבוש פלסטיק.
הספר קרקוע חובר במטרה לחשוף לציבור הרחב את סיפור גילוי השפעת הקרקוע על ידי קלינטון אובר (Clinton Ober), ולחשוף את המחקרים שנעשו במטרה למדוד את השפעת החיבור לזרמי האדמה. הספר בנוי באופן שמותאם לקהל הרחב, אם כמה שפחות בלבול ועם תפיסה מדעית, רפואית ורוחנית.
הספר מכיל פרקים שנכתבו על ידי ד"ר סטפן סינטרה (Dr. Stephen Sinatra), שהוא קרדיולוג ומודע לתפקוד הטבעי והחשמלי של הלב. כרופא שטיפל במאות אנשים ונוהג ללכת יחף ככל שהוא יכול, הוא מקשר בין האלקטרונים החופשיים לנוגדי חמצון. יש פרק שלם הדן באלקטרונים האלו כנוגדי חמצון טבעיים וכיצד הפיסיולוגיה האנושית שונה לגמרי באדם מקורקע לעומת באדם לא מקורקע.
זה לדעתי חלק מאוד חשוב, וזה התפיסה החדשה של אדם בריא. הסימנים הביולוגים שנוהגים לחפש באדם, על מנת למדוד את בריאותו, הם שונים לגמרי באדם כשמערכת העצבים שלו מחוברת לזרם המציף את כולו בנוגדי חמצון פשוטים - אלקטרונים פשוטים. נאמר בספר יותר מפעם אחת שצריך לעדכן את כל ספרי הפיסיולוגיה האנושית, על מנת להתאים את התפיסה החדשה של הגוף הבריא.
למשל המעבר החד בין מרקמי הדם. אדם לא מקורקע, כלומר החשוף לקרינה מכל הסביבה, יראה את דמו כצמיגי, מפני שמתחת למיקרוסקופ הוא מוצא שתאי הדם האדומים ערומים זה על זה. אך לעומתו, אדם מקורקע ימצא את דמו כמיימי, ומתחת למיקרוסקופ הוא מוצא את תאי הדם האדומים מסוגלים לדחות אחד את השני. כלומר, חזרה יכולתם החשמלית והמגנטית לנוע כיחידה אחת.
לשמאלכם תמונה הלקוחה מהספר עצמו. ד"ר סינטרה אסף כמה חברים למקצוע ועוד חברים שונים אל ביתו, שם הוא ערך ניסוי קרקוע וצילם את דמם לפני ואחרי הקרקוע. בתור השמאלי ניתן לראות 3 אנשים שונים, עם צמיגות דמית ברמות שונות. רמת הדביקות של תאי הדם האדומים נצפת כגבוהה מאוד בנבדק העליון (כמו ערימת קלפים). חשיפה של חצי שעה לזרמי הקרקע (התור הימיני) מראה לנו שינוי דרסתי ב"התנהגותם" של תאי הדם האדומים.
התור הימיני מראה תכונות של תאי דם אדומים המסוגלים לנוע חופשי ולדחות את תאי הדם האחרים. ניתן לפשט את זה ולומר, שחזרה יכולתם האלקטרומגנטי לדחות גופים אחרים.
ד"ר סינטרה אוהב לתאר את המעבר בין המרקם הדמי כמעבר "ממרקם של קטשופ למרקם של יין משובח".
ניתן לצפות באפקט דומה במחקר שנעשה עם גוג'י ברי. ניתן לצפות בסרטון בקישור הזה:
התייחסות קצרה לגבי גוג'י ברי. שימו לב, מדובר בהשפעה של נוגדי חמצון. מסתבר שהניתוק מזרמי הקרקע גררה אותנו לחפש מקור אחר לזרמי האדמה. כל צמחי ממלכת הצמחים מחוברים לקרקע ולהם נוגדי חמצון משלהם. נוגדי חמצון אלה חשובים לצמח על מנת לתפקד ועל מנת להשתמש בכוח של האלקטרונים החופשיים האלו. אנו יורשים את המטען החשמלי שהנוגדי חמצון האלו סוחבים, אך אנו נאלצים להמשיך ולשאוב מפעולת האכילה את היסוד הפשוט הזה.
אגב, מזון נא הוא מזון שנוגדי החמצון הם ברמות הכי גבוהות שתוכלו למצוא במזון. בין אם זה חי או צומח, פעולת החימום או הבישול גורמת לרדיקלים חופשיים להיווצר, וכתוצאה מכך, לריקון מטענם החשמלי של נוגדי החמצון. זה למה מזון תמיד יהיה יותר יעיל כתרופה אם הוא בא בצורתו הנא, מפני שמזון חי נותן חיים (או מכיל חיים).
בכל אופן, אלקטרונים חופשיים אחראים להטענת המאגר החשמלי והטבעי של תאי גופך, המובילה להגנה מפני פגיעה בתפקוד המטכונדריה ולהגנה מפני פגיעה במידע הגנטי, אשר מובילה להתבטאות סרטנית של התא.
אם אינכם מודעים לחשיבות בריאות המטכונדריה, אני ממליץ לקרוא את הכתבה שלי - חשיבות קוֹ-אֶנְזִים קְיוּ-10 ובריאות המטכונדריה. אבל בקצרה, מדובר באברון התא שאחראי ליצירת האנרגיה התאית, המובילה לתפקוד תקין של מנגנוני התא (למשל תיקון דנ"א ומבנים, ולצמיחה ושגשוג). מטכונדריון בריא מיצר המון אנרגיה תאית, וכל מה שאתם חשים זה אנרגיה המאפשרת לכם חוויה של מחשבות צלולות, עיכול מלא ומספיק אנרגיה כל היום וכל הלילה (מי שמע על כזה דבר כמו עייפות? רק הדור תת-תזונתית).
אפקט המטריה
דבר שהוסבר בספר היה על השפעתם של השדות האלקטרו-מגנטיות (EMF) על הגוף, ובמיוחד על ההשפעה המועילה של הקרקוע על הגוף. כדור הארץ הוא נקודת האפס, שם המתח החשמלי הוא אפס. כל מטר שעליתם מעל פני האדמה (כלומר באוויר) המתח עולה בכ-200 וולט. זה יתכן יותר בסביבה המפוצצת בקרינה ממגדלים וממכשירים שונים, כי אם תהיו בשממה שבטבע, הרחק מהעולם המודרני, תמצאו פחות שדות EMF המשפיעות עליכם. בכל אופן, לבישת הנעליים מפלסטיק מבדדת את עור הגוף מ"עגינה" לנקודת האפס של פני הקרקע, דבר שמבדד את הגוף כולו מהכוח הגנתי של אמא אדמה.
האפקט שניתן להמחיש באיור מימין, גם לקוח מהספר, הוא שהחיבור לקרקע הופך אותנו לחלק ממנה ומאפשר לנקודת האפס להתרחב אל כל גופנו. דבר שקורה מידית ויכול מאוד להסביר את בריאותם של העצים והצמחים מתחת לקווי מתח, לעומת בריאותנו.
אפקט המטריהדבר שהוסבר בספר היה על השפעתם של השדות האלקטרו-מגנטיות (EMF) על הגוף, ובמיוחד על ההשפעה המועילה של הקרקוע על הגוף. כדור הארץ הוא נקודת האפס, שם המתח החשמלי הוא אפס. כל מטר שעליתם מעל פני האדמה (כלומר באוויר) המתח עולה בכ-200 וולט. זה יתכן יותר בסביבה המפוצצת בקרינה ממגדלים וממכשירים שונים, כי אם תהיו בשממה שבטבע, הרחק מהעולם המודרני, תמצאו פחות שדות EMF המשפיעות עליכם. בכל אופן, לבישת הנעליים מפלסטיק מבדדת את עור הגוף מ"עגינה" לנקודת האפס של פני הקרקע, דבר שמבדד את הגוף כולו מהכוח הגנתי של אמא אדמה.
האפקט שניתן להמחיש באיור מימין, גם לקוח מהספר, הוא שהחיבור לקרקע הופך אותנו לחלק ממנה ומאפשר לנקודת האפס להתרחב אל כל גופנו. דבר שקורה מידית ויכול מאוד להסביר את בריאותם של העצים והצמחים מתחת לקווי מתח, לעומת בריאותנו.
שיפור בפוטנציאל זֶטָה
נחזור לתאי הדם האדומים ולבריאותם. טוב, אז זה כמו שהאלקטרונים מספקים לתא הדם האדום שדה חשמלי הדוחה תאי דם אחרים, אך היא גם תורמת למהירותם. דבר שד"ר סינטרה ממחיש הוא יכולתו של הדם לנוע במהירות גבוהה, למשל הסיפור שהוא חולק עם קוראיו על הפעמים שמטופליו נותחו ונתז דם היה טס אל הקיר שנמצא במרחק 5 מטרים ממנו. לתכונה הזו של תאי הדם קוראים "פוטנציאל זטה" (Zeta Potential), ופוטנציאל גבוהה הוא שווה ערך לגוף המסוגל לדחות גופים אחרים, במקום להיצמד ולהידבק אליהם. פוטנציאל זטה הוא מדד מהירות ותאי דם אדומים מסוגלים לנוע מהר כשיש להם שדה מגנטי המאפשר דחיה של גופים אחרים.
בנוסף, מהירותם של תאי הדם האדומים מוכפלת בגלל האינטראקציה בין תאי הדם. ככה, שתא דם אדום נע ודוחה את התא האדום מלפניו, ובכך מעודד דחיפה (או הנעה) של תא הדם האדום. שרשרת של תאי דם אדומים, טעונים ומהירים, ממחישה עבודה הדדית בעלת יתרונות של לחץ דם בריא יותר.
ד"ר סינטרה מזהיר, שמומלץ לאנשים הלוקחים תרופות לדילול הדם לשתף את הרופא המטפל עם ההחלטה להיחשף לזרמי הקרקע. זה מפני שקרקוע הגוף מטעין את זרם הדם ומוביל לדילולו הטבעי (למרקם יין משובח), אך לקיחת תרופות יכולות לגרום לדילול קיצוני. אם הינכם סובלים ממחלה המצריכה תרופה כזו, אנא השתמשו בחוכמה ותשקלו את צעדכם הבא.
ראיות מצילומים טרמים
מה שאני אהבתי בספר הם התמונות הצבעוניות, הממחישות את ההתקררות החדה והברורה כשמש של אזורים חמים בגוף. השימוש במדד טרמי (של חום) מסוגל לתת לחוקרים תמונת מצב של פיזור החום בגוף. בכתבה שלי - הבנת המנגנון הדלקתי - המחשתי את התבטאות הדלקת כשרפה שפרצה בתא. הביטוי עצמו של הדלקת היא עליה בחום, וניתן לצפות בביטוי הזה דרך תמונות טרמיות של ריקמות, איברים וגפים שלמים.
התמונה הבאה גם כן לקוחה מאותו הספר "קרקוע". היא ממחישה שני שלבים. שלב לפני הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים חמים (אדום, כתוב, צהוב) הנותנים אינדיקציה לאזור הדלקתי; והשלב אחרי הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים קרים (כחול, תכלת, ירוק) הנותנים תמונה שונה לגמרי ואינדיקציה לכך שהדלקת נפתרה.
התמונות האלו נלקחו 30 דקות בין אחת לשניה.
זה ראיה וויזואלית להשפעה המהירה של קרקוע, ויכולה להסביר את ההשפעה של קרקוע על כאב כרוני, קשיחות, ותסמינים רבים. יש עוד תמונות כאלו בספר, וסיפורים נלווים.
אני ממש רוצה להדגיש את החשיבות הרבה בפתרון דלקות, כצעד ראשון(!) בטיפול כל מחלה קיימת ואפשרית. פשוט אין דרך אחרת למחיש לך, הקורא, עד כמה הדלקת היא התבטאות תאית ועל מנת לעודד ריפוי רקמה, איבר או גוף שלם, צריך תחילה לכבות את כל השרפות. אנא קראו את הכתבה שלי הבנת המנגנון הדלקתי, כדי להבין את המנגנון הזה.
ארכיון משובים
אישית, אהבתי והשתעממתי מפרק המשובים בספר. אירוני, לא? כאילו בספר, שמסביר את כל התאוריה מאחורי קרקוע ומציג ראיות לכך, אני באמת רוצה לשמוע משוב אחר משוב של אנשים שסבלו ותוך ימים ספורים חזרו לחיים טובים ומתוקים?
מסתבר שזה בדיוק מה שאנשים רבים מחפשים, דווקא את החוויה האנושית מאלו שניסו והצליחו. אהבתי את המשובים, מפני שזה נתן לי תמונה רחבה יותר על ההשפעה של קרקוע הגוף באנשים עם מחלות שונות ומשונות (פיזיות ומנטליות). דבר שחזר על עצמו הרבה במשובים היה הקיצוניות של הקרקוע על חייהם. בכך אני מתכוון, לאיך שבבוקר לאחר הקרקוע הראשון במהלך השינה, מדווחים כולם על השינה הכי טובה שהם חוו מעולמי עולמיה. על כך שהם נרדמו מהר (אפילו אלו שסובלים מנדנודי שינה) ועל כך שהתעוררו בבוקר מלאי אנרגיה שהמשיך לאורך כל היום.
אך, דבר מעניין הוא כיצד מקרים רבים בהם שכחו האנשים לקרקע את עצמם, בגלל חופשה בבית מלון או מצע הקרקוע שלהם היה מנותק, מצאו את עצמם יום למחרת סובלים מאותם כאבים. כאילו המחלה חזרה ומצע הקרקוע שלהם היה הוקוס פוקוס שבאמת עובד.
זה מעלה בי מסקנה ברורה.
האלקטרונים החופשיים מוסגלים להציף את כל הגוף ולכבות את כל הדלקות, אך הן אינם מתקנות את המחלה או הבעיה הקיימת. קיומה של המחלה מבטא את עצמה כדלקת, או יותר נכון, הדלקת המתמשכת מתבטא כמחלה כרונית. אפשר בוודאי להבין מכך, ששורש הבעיה לא נפתרה, למרות שכל נוגדי החמצון נטענו וכל הדלקות כובו. לפי ממצאי, מדובר בתזונה לקויה, המונעת מהתאים להחלים לגמרי.
ניתן לקרוא יותר על הבעיה הכרונית, בכתבה שלי - סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי
איך להתחבר לזרמי הקרקע
ראשית, צאו החוצה. המגע של עור הגוף עם האדמה (גם דשא, חול וים) מוליך את אותם נוגדי חמצון. חצי שעה מינימום. מסתבר שהאלקטרונים נעים במעגלים החשמליים שנקראים מרידיאנים (Meridians), ולוקח 28 דקות לאנרגיה הזורמת במרידיאנים להשלים מחזור שלם מסביב לגוף, לכן חצי שעה מינימום תתן את התוצאות הטובות ביותר.
האזור בגוף עם היתרונות הכי מועילות להולכת זרמי הקרקע הוא בכפות הרגליים בנקודה מרידיאנית הנקראת "כִּלְיָה 1". זו נקודת המתחברת לנתיב חשמלי המכסה אזור שלם בגוף.
על מנת להפיק זרם טוב יותר מהקרקע, מומלץ להיחשף לקרקע לחה, כמו דשא שהושקע או חוף הים. בכל מקרה כפות הרגליים בנויות באופן פיסיולוגי, כך שכשהאדמה ישבה העור יפריש זעה על מנת לעודד חיבור לקרקע.
לפני המצאת נעליים מפלסיק המבדדות את הגוף לגמרי מן הקרקע, נהגו ללכת עם נעליים עם סוליה מעור. נעל מעור יאפשר זרימה של אלקטרונים, אך יתכן שהוא יצטרך לקבל מעט לחות בשביל זרימה טובה. לפחות זה צעד בכיוון הנכון, הרחק מסוליה מפלסטיק.
בנוסף, יש פיתוח של כפכפים עם חיבור לאדמה. למשל חברה בסן חוזה בקליפורניה בשם "Earth Runners". אותו ממצאי ומשווק של החברה מדגים בסרטוניו ביוטיוב את ההשפעה המהירה של קרקוע (עם מדד חשמל בשביל ראיה וויזואלית להשפעה המהירה). תוכלו למצוא אותו בקישור הזה.
טכנולוגיות לחיבור בבית
בשביל המחקרים פיתחו טכנולוגיות המאפשרות חיבור לקרקע במיטה ובזמן עבודה מול המחשב. מדובר בחומר מוליך עם כותנה המחובר עם כבל נחשת ליתד קרקוע בחוץ. זה מאפשר זרימה של האלקטרונים מהאדמה לסדין או למרפד. חשיפת העור בזמן השינה תאפשר הטענת נוגדי החמצון לזמן הארוך ביותר ובתחום הזמן הנכון ביותר. בשינה, הגוף רגוע ומוכן יותר לקליטה וביצוע פעולות ריפוי וצמיחה. בזמן העבודה מול המחשב אתם חשופים לקרינת המחשב (כמו WiFi והמחשב עצמו), אך השימוש במרפד קרקוע יספק הגנה והטענה.
ניתן אפילו להכין מרפד קרקוע מחומרים זולים, כמו בסרטון הבא:
המסקנה מקריאת הספר
מסתבר שהאלקטרונים החופשיים, כשהם מכבים את כל הדלקות בגוף, מאפשרים לתאים לשנות את התנהגותם ה"הגנתית" להתנהגות של "צמיחה ושגשוג" [ראה אפיגנטיקה]. החיבור לקרקע מציפה את כל הגוף, ומכינה אותו לריפוי תאי. צעד ראשוני והכרחי במסע להחלמה אמיתית.
אך מה קורה כשהתזונה לקויה?
בגלל שאנשים תלויים יותר מידי בתפיסה שכמות המזון היא שמספקת להם תזונה, לעומת איכות המזון, אנו רואים שבריאותם ממשיכה לרדת. מה אם היו אומרים לכם, שמבנה המולקולרי של חומצת שומן, היא שונה ומשפיעה משמעותית על נטייתו של תאי הגוף לפתח דלקת?
מה הייתם אומרים אם הייתם יודעים שחומצות שומן רב-בלתי רוויות, כמו אומגה 3 ו-6, כשהן גבוהות מידי בתזונה, חושפות את התאים למבנה לא יציב, הנוטה להתחמצן בקלות? אישית הייתי מפסיק את הרדיפה אחרי מזון המבטיח לי אותם ברמות גבוהות, וחוזר לבסיס, להתחלה. מה ההתחלה? קראו את הכתבה שלי סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי ותפתחו גישת שלום לחומצות שומן רווי.
המסקנה הברורה שלי היא שזה עובד. אני ניסיתי, ואהבתי. זה הדבר הישן וזה הדבר הבא. זה רק 100 שנה של ניסוי אנושי ומפלצתי, ולמדנו מזה המון. האם אתם למדתם משהו מזה? אני אישית מתחיל ללכת אם נעליים מעור, שמאפשרות חיבור לקרקע. עידן הפלסטיק הוא כישלון, מפני שזה רע לנו. רע לנו לאכול עם פלסטיק, רע לנו ללכת עם פלסטיק ורע לנו ללבוש פלסטיק.
אני אישית משקיע חצי שעה ביום להיות חשוף לקרקע, ואני רואה את ההבדל. אך ראו הוזהרתם, ברגע שהתחלתם לחוות את המציאות החוויתית מקרקוע הגוף, אתם תמצאו את עצמכם חשים אי נעימות וצניחה באנרגיה היומיומית ברגע שתפסיקו. לי היה שבועיים שלא התחברתי לקרקע כלל, והייתי נהיה עייף מהר יותר, קושי לשאוב אנרגיה מהארוחות שלי, קשיים בהפקת אושר ושמחה (אפילו שממש ממש רציתי) וחוסר סבלנות. שמתי לב שלא קרקעתי את עצמי זמן מה ויתכן שזה בגלל זה, אז התחלתי שוב לקרקע ואין לי בעיה בריאותית או אנרגטית בכלל!
אני הבנתי מזה כמה חשוב לי להיות מחובר לזרמי הקרקע. כמה חשוב לי להיות שמח, ושהשימחה באה אם המערכת היחסים שלי עם הקרקע, פשוטו כמשמעו. זה חופשי, זה חלק מהאנטומיה הקוסמית שלנו, וזה ממש מתחת לרגלייכם!
תוכלו ממש לבנות את הבריאות שלכם מהקרקע ומעלה! (אמרה החוזרת על עצמה בספר)
יש עוד כמה דברים שאפשר לכתוב פה, הנחשפים בספר, אך מי אני לחשוף לכם במלואו את העבודה של מישהו אחר. קיראו את הספר, תשאילו לחברים, תספרו לאהובי נפשכם. זה נס, זה תרופה, זה פשוט אדמה!
האחראיות בידייך, לבריאות!
