אני אישית הגעתי למסקנה, שדלקות הן תהליך תגובתית טבעית, ואם הן אינן נפתרות במהירות ודווקא מתארכות, הן יכולות להוביל למחלה ריקמתית (זיהום) או לניוון האיבר (מחלות כרוניות וזקנה). אני בטוח שכל אחד מאיתנו סבל ולמד פעם, וכל פעם שאנו פוצעים את עצמנו חיצונית (פצע) אנו מהר דואגים לחסות ולטפל, אך כשאנו פוצעים את עצמנו פנימית (טראומה ממחסור תזונתי, בין ממקור פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני) אנו נוטים לשכוח את הסיבה לצניחה בבריאות. אנו מודעים לחלק אחד יותר מהאחר.האבולוציה של האדם הוא במקור עם כל הבריאה. עם כולה. לכן, לא קל יותר להבין את הקשר הבריאותי שלנו עם הסביבה? קשר המתקיים רק מאהבה. כמו אהבת האדם את האדמה. אשר בכתבה, סקירת הספר "קרקוע", חלקתי עמכם את הנאמר והמוסבר בספר. על אותה המקור התזונתי שניתן לחוות מחשיפת כפות הרגליים, לזרם האלקטרונים החופשיים. לאותה הזרימה וההצפה של הגוף בנוגדי חמצון, המכבים את הדלקות בגוף כולו, כמו מים לאש.אך מהו דלקת? ומה המנגנון שהמדע מתאר לו בין דפי המחקרים הרבים?
קיום הדלקת
זו התבטאות של תא, חד וחלק. בעקבות חקר אפיגנטיקה (מעל לגנטים) הבינו החוקרים שגנים אינם שולטים בבריאות, אלא גירויים מהסביבה. נהגו במהלך ה-60 שנה האחרונות לזרוק כ-95% מהחומר התורשתי לפח, על מנת להתמקד בדנ"א (הקוד הגנטי). מה שאפיגנטיקה עושה היא חקירה מעמיקה על שאר החומר שנהגו לזרוק, שאלו חלבונים המומחים בכיבוי והדלקת מידע גנטי. זה פשוט, קוד גנטי נקרא, משוכתב ונשלח אל מחוץ לגרעין התא על מנת לבנות את החלבון שהתא צריך. המעניין הוא, שיש חלקים בדנ"א שהם כבויים, שאי אפשר לקרוא, לשכתב וליצור חלבונים מהם, ויש חלקים שהם חשופים לקריאה המובילה לבניית חלבונים. מסתבר שלזה קוראים התבטאות התא, ופעולת יצירת החלבונים על פי המידע הזמין נקרא "התנהגות" תאית.
התא מתנהג באופן כלשהו. הוא יכול להתנהל באופן שוטף - עם התבטאות של בריאות ושגשוג והתנהגות של צמיחה וריפוי; או שהוא יכול להתנהל באופן דלקתי - עם התבטאות של מחלה ודכאון והתנהגות של הגנה ומניעה. כל תא בגוף הרב-תאי, שזה יותר מטריליון תאים בגוף האנושי, מסוגלים להיכנס ולצאת מכל חוויה, וזה מאוד תלוי באורך חייך.
הדלקת הכרונית
התא שואף לצמוח ולספק לאיבר את התפקוד המלא, שאליו הוא משתייך ובשבילו הוא קיים. אם התא לא מסוגל להתמודד עם הלחץ, הוא משמיד את עצמו על מנת לפנות מקום לתא חדש ובריא. מסתבר שהתא מסוגל לכבות את השרפות (הדלקות) בעצמו, אך בשביל זה הוא זקוק לנוגדי חמצון המתפקדים במלואם. נוגד חמצון הוא תכונה. אינזימים (חלבונים מומחים) אינם רק זה או זה, הם יכולים למלא תפקידים שונים. ההבדל הוא ההתבטאות התאית. כשהתא מבטא דלקת, הוא חושף את המידע הגנטי הנועד לביטוי התגובה הדלקתית. ההתנהגות שנלוות היא יצירת נוגדי חמצון מולדים של התא, למשל גלוטתיון.
דלקת כרונית מלוואה בכאבים, נפיחות, אדמומיות וחום. על מנת לעבור מדלקת פשוטה לכרונית, התא או הריקמה, חווים שרפות מתמשכות בתוכם. אי יכולת התא לכבות את השרפה ולחזור להתבטאות של ריפוי וצמיחה מובילה לתסמיני מחלות כרוניות ובהמשך הדרך למחלות ניווניות.
בנוסף, תאי דם לבנים (מסוג הנטורפיל) משתמשים במנגנון שיגור רדיקלים חופשיים מבוקרים כתגובה חיסונית ראשונה ברגע שהם מגיעים לאזור המוכה. זה נועד להשמיד חיידקים, וירוסים או כל מיני טפילים במכה. אך הרדיקלים החופשיים האלו יכולים לפגוע גם בתאים בריאים, ומחסור בנוגדי חמצון המונעים זאת מפתחת זיהום באיבר. התאוששות מהירה מטראומה, באמצעות נוגדי חמצון, היא הפתרון היחיד לניטרול הרדיקלים החופשיים לטובת ריפוי האזור.
בנוסף, תאי דם לבנים (מסוג הנטורפיל) משתמשים במנגנון שיגור רדיקלים חופשיים מבוקרים כתגובה חיסונית ראשונה ברגע שהם מגיעים לאזור המוכה. זה נועד להשמיד חיידקים, וירוסים או כל מיני טפילים במכה. אך הרדיקלים החופשיים האלו יכולים לפגוע גם בתאים בריאים, ומחסור בנוגדי חמצון המונעים זאת מפתחת זיהום באיבר. התאוששות מהירה מטראומה, באמצעות נוגדי חמצון, היא הפתרון היחיד לניטרול הרדיקלים החופשיים לטובת ריפוי האזור.
הסיבה לדלקות
דלקות יכולות לקרות מגורמים שונים, למשל, פציעה, חבורה, מאמץ גופני, לחץ רגשי ונפשי, וכמובן בחירה של מזון נחות. כושר גופני הוא פעולה השואפת לגרום לתא או לריקמה להתחזק, להתנפח ובעיקר להיבנה מחדש. כושר גופני גורם לדלקת מבוקרת, מפני שהכניסה להתבטאות של דלקת גורמת להרס ואז משאירה מקום לבניית המבנה מחדש. ההצלחה בבניית המבנה מחדש, ובכך לנפח, לחזק או להשמיש את תאי השריר, מושגת באופן קליל יותר עם דואגים לכבות את השרפות מהר יותר לאחר האימון. זוהי ראיה שונה לגבי דלקות. חשוב לזכור, דלקת היא התבטאות טבעית והכרחית. יכולת התא לבטא דלקת מאפשרת לו ללמוד ולהתחזק, ככה שיש לתא חיים ארוכים יותר.
בספר "קרקוע", אשר סקרתי בכתבה נפרדת, סופר על היתרון מקרקוע הגוף לאחר מאמץ גופני. קבוצת רוכבי אופניים ב"טור דה פרנס" ב-2004 (Tour de France) הזמינו מקלינטון אובר (מגלה תופעת הקרקוע) מצעי קרקוע מיוחדים לטיולים ולשטח. אחוזי ההתאוששות וההצלחה בסיום המרוץ פתחה להמון אנשים מודעות גבוהה יותר להיתרונות בקרקוע הגוף.
בספר "קרקוע", אשר סקרתי בכתבה נפרדת, סופר על היתרון מקרקוע הגוף לאחר מאמץ גופני. קבוצת רוכבי אופניים ב"טור דה פרנס" ב-2004 (Tour de France) הזמינו מקלינטון אובר (מגלה תופעת הקרקוע) מצעי קרקוע מיוחדים לטיולים ולשטח. אחוזי ההתאוששות וההצלחה בסיום המרוץ פתחה להמון אנשים מודעות גבוהה יותר להיתרונות בקרקוע הגוף.
מזון יכול לגרום לדלקות, בעיקר במעי. דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים, או באופן כללי, כל הזרעים בטבע, מגיעים עם מערכת הגנה הנועד להגן עליהם על מנת להבטיח את דור ההמשך. מערכת הגנה המבוססת על רעלנים לתאים וחוסמי עיכול. כמו שפולי קפה זקוקים להשריה לפני השימוש, גם כן שקדים, אגוזי פקאן, ברזיל ומלך, חיטה, שעורה, קינואה, כוסמין, חומוס ועוד ועוד. הזרע ימנע מהחיידקים במעי לפרק אותו ובאותו הזמן יגרום נזק דלקתי לתאי המעי. דבר דומה הוא האבסתם של חיידקים "לא מקומיים" באמצעות סוכר ופחמימות. סוכר מזוקק הוא מקור זמין לחייזרים שהמתיישבים לכם בגוף. אלו טפילים שמשחררים רעלנים, פוגעים בדופן המעי וגורמים לפגיעה במוח השני. להבדיל מחיידקים מקומיים או "פרוביוטים" אשר מנהלים מערכת יחסים בריאה עם תאים האנושיים.
בריאות המטכונדריה
למטכונדריה מנגנונים להפקת אנרגיה, ואחת מהן היא שרשרת הובלת אלקטרונים (Electron Transport Chain). זוהי מנגנון שמסתמך על הובלת מטען חשמלי בין נוגדי חמצון, ככה שנוגדי החמצון הם בעצם חלק מהקו יצור, אבל בגלל שלאינזימים יש תכונה של סחיבה ותרומת אלקטרון אנו קוראים להם נוגדי חמצון. הם פשוט חלק מהמנגנון, וניתן למצוא אינזימים אחרים בגוף שמתנהגים באותו האופן.
תזונת המטכונדריה
בריאות המטכונדריה יכולה לצנוח, בגלל בחירות מזון. למשל, המחקר הבא מתאר תמונה פשוטה וקלה להבנה. חקרו את התנהגותה של המטכונדריה תחת דיאטות של שומנים שונים. השתמשו בשומנים עם מבנים שונים, למשל המבנה הרווי, ולעומתו הבלתי רווי. אלו השומנים והרכבם הדומיננטי של חומצות שומן:
שמן קוקוס הוא 90% שומן רווי,
שמן זית 70% שומן חד-בלתי רווי
ושמן דגים כ-60% שומן רב-בלתי רווי.
ציטוט מהמחקר:
תשכחו לרגע מאיזה מקור מזון הגיע השומן ותתמקדו במבנה של חומצת השומן הדומיננטית בשמן. שמן קוקוס הוא 90% חומצות שומן רוויות, ולפי התרשים הבא תוכלו להבין למה מבנה החומצת שומן חושפת לנו את יציבותה.
זאת אומרת, אם התבוננתם טוב בתרשים, שככל שהחומצת שומן היא רוויה יותר, היא יציבה יותר ואין יצירה גבוהה מידי של רדיקלים חופשיים משימושה לטובת הפקת אנרגיה ATP במטכונדריה. האיברון אוכל אבני בניין מסוימים, ומסתבר שהיא נהנת מחומצות שומן רוויות, בגלל שזה מסב לה את הפגיעה הנמוכה ביותר מבין כל מרכיבי חומצות השומן הקיימות. שומן רב-בלתי רווי, כמו אומגה 3 ו-6, הם בלתי רוויות באזורים רבים בשרשרת, וכולנו מודעים לכך שחומצת שומן כזו רגישה לחום, אוויר ואור.
הרגישות מתבטאת בריכוזיות בתזונה. אם למשל אתם לוקחים תוסף תזונה של אומגה 3 כל יום, אתם מספקים לגוף אבני בניין הרגישות לחימצון. רדיקלים חופשיים נוצרים מהם בקלות רבה יותר, אשר פוגעים במבנים קיימים (תאים בריאים) ומטלטלים אותם אל תוך תגובה דלקתית. אז מה בעצם קרה? אכלתם משהו שגרם לכם פגיעה ברמה מולקולרית למבנים, הצתתם את התגובה הדלקתית והתא, הריקמה או האיבר, מוכרחים לפתור את הבעיה (בעזרת נוגדי חמצון) על מנת לחזור לשיגרה.
הפתרון לבריאות המטכונדריה
הפתרון היא לפתח תפיסת "שלום" עם שומן רווי ושומנים אחרים. הפיסיולוגיה שלנו בנויה על תזונה ממרכיבים מסוימים. היא תעבוד חלק יותר עם מרכיבים יציבים ברמה גבוהה יותר בדיאטה. הגוף זקוק לאומגה 3 ו-6, אבל ברמות נמוכות, והמעבר שלהם במערכת העיכול וספיגתם היעילה היא באמצעות מבנים אחרים אשר מסבים לה יציבות גבוהה יותר ממה שהיא יכולה לחוות בעצמה. זה למה אכילת דגים מאשר לקיחת תוסף שמן דגים הוא יותר בריא פיסיולוגית, מפני שהחומצות השומן הפחות יציבות באות כשמסביבן הן עטופות במבנים יציבים יותר, ובנוסף ריכוזם והיחסים בינם דומים לפיסיולוגיה שלנו.
אך זכרו, אופן גידול המזון משפיע על בריאותו. לכן, חיה הניזונה על דגנים וקטניות תפתח תכולת מבנים פחות יציבים, אשר אנו יורשים בעת צריכתה. חיה שמחה, בגלל התזונה המתאימה לה, שווה ערך לגופה השמח. תאים שמחים משדרים שמחה ושגשוג לסביבתם, בדיוק כמו שאם תהיו שמחים תשדרו את שמחתכם וזה משמח אחרים.
נוגדי חמצון הראו במחקר הנ"ל יכולת למזער את הפגיעה של חומצות שומן פחות יציבות [ראו חלק על הפרובקול]. אך הסתפקות על אינזימי התא, עם תכונות נוגדות חמצון על מנת לכבות את השרפות, הינה חצי מהעבודה ודווקא צריך לשלב חומצות שומן רוויות על מנת להקל על המטכונדריה ולאפשר לה ליצר רמות גבוהות יותר של אנרגיה תאית.
הכלי החשמלי - אלקטרונים חופשיים מכדור הארץ
ניתן לכבות את כל השרפות תוך חצי שעה ולפנות מקום להתבטאות ריפוי וצמיחה לאזור. אנו בנויים מהיסודות של האדמה, וזה גם כולל את מטענו החשמלי שנהג לזרום דרך כפות רגלינו. הגוף צובר אנרגיה סטטית שמוכרחת לזרום לאנשהו, ולכן תוכלו לחטוף זאפתה מידית של דלת. קרקוע הגוף הוא כל כך חשוב, מפני שאלקטרונים מתפקדים כמו נוגדי חמצון ומסוגלים להציף את כל גופכם. הנוגד החמצון האולטמטיבי נמצא במאגר ממש מתחת לרגליכם, ולוקח כחצי שעה לכבות את כל הדלקות בגוף כולו, דבר שעוזר לגוף כולו להיפתח, להשתחרר, לחדש קשר דיאלוג עם הריקמות, ולהחזיר את מערכת העיכול ואיברים אחרים לתפקוד היעיל לחוויה האנושית.
תוכלו לקרוא יותר בכתבה שלי - סקירת הספר "קרקוע"
ההתבטאות הפסיכולוגית והנפשית
התגובה הדלקתית היא התבטאות הכרחית של התא. זה כמו ההתבטאות שלנו, כבני אדם, כשאנו מוכרחים להגיב להתקפה על גופנו. אנו חשים פחד ואז יכולים לחוש כעס. האם התא בנוי על אותו עקרון? האם חוסר תזונתי ותפיסה שגויה של המציאות גורמת לתא לחוש מחסורים ולהגיב באופן מסוים, כך שאנו נוטים לבטא את התחושה הזאת ברמה הרב-תאית? למשל, אני שמתי לב שטבעונים מבטאים קיצוניות גופנית, רגשית ושכלית. רק צפיה בסרטוניו של ד"ר מקדוגל ניתן לראות שלטבעונים יש המון כעס, או יש להם יותר נטיה ללמוד איך לבטא כעס מאשר לבטא יציבות רגשית ממושכת. יתכן שהם הכי זקוקים לשלב בחייהם פעילות רוחנית, כמו מדיטציה ויוגה, על מנת להזין את גופם בתזונה פראנית (Prana) ובכך לחוות הקלה מנטאלית ורגשית ללחץ החמצוני שתאיהם חווים.
סיכום,
תוכלו ללמוד המון על המנגנונים המובילים לשינוי הגנטי בגרעין התא על מנת לבטא את התגובה הדלקתית. מה שברור, הוא, שניתן למזער את הפקתם מעבר לאכילת מזונות המלאות בנוגדי חמצון, אלא גם לשלב חומצות שומן רוויות ויציבות יותר. לנהל תזונה יותר מבנית, כלומר, התלויה על מבנה יציב של מרכיבי מזון. או במילים אחרות, לדאוג לאיכות המבנה מאשר לכמות.
הדלקת, שהיא סוג של שרפה בתוך התא, מכניסה את שבט החיידקים לכוננות גבוהה, אשר מונעת ממנה להמשיך בדיאלוג הבריא לריקמה כולה. זה כמו שאם מישהו יתחיל לצעוק ולכעוס עליכם על דבר שעשיתם. אתם מתקפלים, לא מסוגלים לענות חזרה וגועשת בתוככם מחשבות הרסניות ותחושות עצובות.
התא בעצמו יכול לשגשג או לבטא מצב הגנתי, וזה מאוד תלוי באורך חייהם. הלחץ החמצוני יכול להתבטא גם מלחץ נפשי, אז קחו רגע ותנשמו את אהבתכם לקיומכם, ללא תלות במצב חייכם שנדמה לכם שכרגע חשוב שתזכרו.
התזונה היא התרופה האולטמטיבית. ברגע שתתחילו לנהל את גשיתכם הרוחנית כלפי מזון באופן בריא, תוכלו למצוא בריאות בקלילות רבה יותר. התפיסה המערבית, בה נותנים גלולה על מנת לפתור תסמינים המבטאים חוסר תזונתי, היא עבודה בעיניים ולעולם לא תתן לכם את החוויה האולטמטיבית של הבריאות. אינטראקציה בריאה עם הסביבה תבוא אך ורק מביטוי חיבור למקור המזון.
לכן, אני מבין בשביל עצמי, ששומן רווי הוא מבנה נחשק יותר. המטכונדריה משגשגת בדיאטה הגבוהה בשומן רווי, ומה שטוב לה הוא שווה ערך לטוב בשביל התא כולו. אם התא משגשג, כי המטכונדריה מסוגלת פתאום ליצר הרבה יותר אנרגיה תאית, אז הריקמה או האיבר בריא... ומשגשג. גופנו הרב-תאי הוא אוסף של איברים, העור, המוח, הלב, הלבלב והכבד, וכדי לבטא פעילות דינמית אנו זקוקים לאיברים כשירים.
על מנת להחזיר את העטרה ליושנה, תספקו לגופכם מקור עשיר במרכיבים רבים ותתמקדו באיכות! אנו בכל זאת יורשים את תזונתם של החיות מממלכת החי והצומח.
האחראיות בידייך, לבריאות!
יואל ג'קובסון
שמן קוקוס הוא 90% שומן רווי,
שמן זית 70% שומן חד-בלתי רווי
ושמן דגים כ-60% שומן רב-בלתי רווי.
ציטוט מהמחקר:
"המטכונדריה בליבו של העכבר שהואכל עם שמן קוקוס הראה את הריכוזיות הנמוכה ביותר של חלבונים מחומצנים ושל חמצון שומנים. דיאטת שמן דגים הוביל ללחץ החמצוני הגבוה ביותר במטכונדריה בלב, השפעה שהיה ניתן למנוע חלקית באמצעות נוגד חמצון פְּרוֹבוּקוֹל."
תשכחו לרגע מאיזה מקור מזון הגיע השומן ותתמקדו במבנה של חומצת השומן הדומיננטית בשמן. שמן קוקוס הוא 90% חומצות שומן רוויות, ולפי התרשים הבא תוכלו להבין למה מבנה החומצת שומן חושפת לנו את יציבותה.זאת אומרת, אם התבוננתם טוב בתרשים, שככל שהחומצת שומן היא רוויה יותר, היא יציבה יותר ואין יצירה גבוהה מידי של רדיקלים חופשיים משימושה לטובת הפקת אנרגיה ATP במטכונדריה. האיברון אוכל אבני בניין מסוימים, ומסתבר שהיא נהנת מחומצות שומן רוויות, בגלל שזה מסב לה את הפגיעה הנמוכה ביותר מבין כל מרכיבי חומצות השומן הקיימות. שומן רב-בלתי רווי, כמו אומגה 3 ו-6, הם בלתי רוויות באזורים רבים בשרשרת, וכולנו מודעים לכך שחומצת שומן כזו רגישה לחום, אוויר ואור.
הרגישות מתבטאת בריכוזיות בתזונה. אם למשל אתם לוקחים תוסף תזונה של אומגה 3 כל יום, אתם מספקים לגוף אבני בניין הרגישות לחימצון. רדיקלים חופשיים נוצרים מהם בקלות רבה יותר, אשר פוגעים במבנים קיימים (תאים בריאים) ומטלטלים אותם אל תוך תגובה דלקתית. אז מה בעצם קרה? אכלתם משהו שגרם לכם פגיעה ברמה מולקולרית למבנים, הצתתם את התגובה הדלקתית והתא, הריקמה או האיבר, מוכרחים לפתור את הבעיה (בעזרת נוגדי חמצון) על מנת לחזור לשיגרה.
הפתרון לבריאות המטכונדריה
הפתרון היא לפתח תפיסת "שלום" עם שומן רווי ושומנים אחרים. הפיסיולוגיה שלנו בנויה על תזונה ממרכיבים מסוימים. היא תעבוד חלק יותר עם מרכיבים יציבים ברמה גבוהה יותר בדיאטה. הגוף זקוק לאומגה 3 ו-6, אבל ברמות נמוכות, והמעבר שלהם במערכת העיכול וספיגתם היעילה היא באמצעות מבנים אחרים אשר מסבים לה יציבות גבוהה יותר ממה שהיא יכולה לחוות בעצמה. זה למה אכילת דגים מאשר לקיחת תוסף שמן דגים הוא יותר בריא פיסיולוגית, מפני שהחומצות השומן הפחות יציבות באות כשמסביבן הן עטופות במבנים יציבים יותר, ובנוסף ריכוזם והיחסים בינם דומים לפיסיולוגיה שלנו.
אך זכרו, אופן גידול המזון משפיע על בריאותו. לכן, חיה הניזונה על דגנים וקטניות תפתח תכולת מבנים פחות יציבים, אשר אנו יורשים בעת צריכתה. חיה שמחה, בגלל התזונה המתאימה לה, שווה ערך לגופה השמח. תאים שמחים משדרים שמחה ושגשוג לסביבתם, בדיוק כמו שאם תהיו שמחים תשדרו את שמחתכם וזה משמח אחרים.
נוגדי חמצון הראו במחקר הנ"ל יכולת למזער את הפגיעה של חומצות שומן פחות יציבות [ראו חלק על הפרובקול]. אך הסתפקות על אינזימי התא, עם תכונות נוגדות חמצון על מנת לכבות את השרפות, הינה חצי מהעבודה ודווקא צריך לשלב חומצות שומן רוויות על מנת להקל על המטכונדריה ולאפשר לה ליצר רמות גבוהות יותר של אנרגיה תאית.
הכלי החשמלי - אלקטרונים חופשיים מכדור הארץ
ניתן לכבות את כל השרפות תוך חצי שעה ולפנות מקום להתבטאות ריפוי וצמיחה לאזור. אנו בנויים מהיסודות של האדמה, וזה גם כולל את מטענו החשמלי שנהג לזרום דרך כפות רגלינו. הגוף צובר אנרגיה סטטית שמוכרחת לזרום לאנשהו, ולכן תוכלו לחטוף זאפתה מידית של דלת. קרקוע הגוף הוא כל כך חשוב, מפני שאלקטרונים מתפקדים כמו נוגדי חמצון ומסוגלים להציף את כל גופכם. הנוגד החמצון האולטמטיבי נמצא במאגר ממש מתחת לרגליכם, ולוקח כחצי שעה לכבות את כל הדלקות בגוף כולו, דבר שעוזר לגוף כולו להיפתח, להשתחרר, לחדש קשר דיאלוג עם הריקמות, ולהחזיר את מערכת העיכול ואיברים אחרים לתפקוד היעיל לחוויה האנושית.
תוכלו לקרוא יותר בכתבה שלי - סקירת הספר "קרקוע"
ההתבטאות הפסיכולוגית והנפשית
התגובה הדלקתית היא התבטאות הכרחית של התא. זה כמו ההתבטאות שלנו, כבני אדם, כשאנו מוכרחים להגיב להתקפה על גופנו. אנו חשים פחד ואז יכולים לחוש כעס. האם התא בנוי על אותו עקרון? האם חוסר תזונתי ותפיסה שגויה של המציאות גורמת לתא לחוש מחסורים ולהגיב באופן מסוים, כך שאנו נוטים לבטא את התחושה הזאת ברמה הרב-תאית? למשל, אני שמתי לב שטבעונים מבטאים קיצוניות גופנית, רגשית ושכלית. רק צפיה בסרטוניו של ד"ר מקדוגל ניתן לראות שלטבעונים יש המון כעס, או יש להם יותר נטיה ללמוד איך לבטא כעס מאשר לבטא יציבות רגשית ממושכת. יתכן שהם הכי זקוקים לשלב בחייהם פעילות רוחנית, כמו מדיטציה ויוגה, על מנת להזין את גופם בתזונה פראנית (Prana) ובכך לחוות הקלה מנטאלית ורגשית ללחץ החמצוני שתאיהם חווים.
סיכום,
תוכלו ללמוד המון על המנגנונים המובילים לשינוי הגנטי בגרעין התא על מנת לבטא את התגובה הדלקתית. מה שברור, הוא, שניתן למזער את הפקתם מעבר לאכילת מזונות המלאות בנוגדי חמצון, אלא גם לשלב חומצות שומן רוויות ויציבות יותר. לנהל תזונה יותר מבנית, כלומר, התלויה על מבנה יציב של מרכיבי מזון. או במילים אחרות, לדאוג לאיכות המבנה מאשר לכמות.
הדלקת, שהיא סוג של שרפה בתוך התא, מכניסה את שבט החיידקים לכוננות גבוהה, אשר מונעת ממנה להמשיך בדיאלוג הבריא לריקמה כולה. זה כמו שאם מישהו יתחיל לצעוק ולכעוס עליכם על דבר שעשיתם. אתם מתקפלים, לא מסוגלים לענות חזרה וגועשת בתוככם מחשבות הרסניות ותחושות עצובות.
התא בעצמו יכול לשגשג או לבטא מצב הגנתי, וזה מאוד תלוי באורך חייהם. הלחץ החמצוני יכול להתבטא גם מלחץ נפשי, אז קחו רגע ותנשמו את אהבתכם לקיומכם, ללא תלות במצב חייכם שנדמה לכם שכרגע חשוב שתזכרו.
התזונה היא התרופה האולטמטיבית. ברגע שתתחילו לנהל את גשיתכם הרוחנית כלפי מזון באופן בריא, תוכלו למצוא בריאות בקלילות רבה יותר. התפיסה המערבית, בה נותנים גלולה על מנת לפתור תסמינים המבטאים חוסר תזונתי, היא עבודה בעיניים ולעולם לא תתן לכם את החוויה האולטמטיבית של הבריאות. אינטראקציה בריאה עם הסביבה תבוא אך ורק מביטוי חיבור למקור המזון.
לכן, אני מבין בשביל עצמי, ששומן רווי הוא מבנה נחשק יותר. המטכונדריה משגשגת בדיאטה הגבוהה בשומן רווי, ומה שטוב לה הוא שווה ערך לטוב בשביל התא כולו. אם התא משגשג, כי המטכונדריה מסוגלת פתאום ליצר הרבה יותר אנרגיה תאית, אז הריקמה או האיבר בריא... ומשגשג. גופנו הרב-תאי הוא אוסף של איברים, העור, המוח, הלב, הלבלב והכבד, וכדי לבטא פעילות דינמית אנו זקוקים לאיברים כשירים.
על מנת להחזיר את העטרה ליושנה, תספקו לגופכם מקור עשיר במרכיבים רבים ותתמקדו באיכות! אנו בכל זאת יורשים את תזונתם של החיות מממלכת החי והצומח.
האחראיות בידייך, לבריאות!
יואל ג'קובסון
