יום רביעי, 17 ביוני 2015

הבנת חשיבות מדד pH ותופעת בריחת סידן


החיים התחילו בים, וכמו כן, כל דבר חי מכיל מים ופועל במרחב מימי. ניתן לצפות במרחב מימי בתוך התא ומרחב מימי העוטף את התא. המולקולה השפוטה של מים - שני מימנים המקושרים לחמצן - היא המרחב והמשטח המישורי המספק לעולם המולקולרי והביולוגי לנוע ולבצע פעולות חיים. אינזמי עיכול אינם יכולים לגשת ולבצע את כריית חומרי הגלם ללא מרחב מימי המספק להם מרווח תנוע להובלת החומרים המזינים אל תאי הספיגה, וכמו כן, זרם הדם הינו 90% מים, מפני שהמים מאפשרים לחומרים המזינים לשוט על נהר החיים ולהזין את התאים המיובשים, תוך כדי הסרת פסולת והובלתה לכבד. 

למה חשוב לפתח הערכה למים? נחקור את חשיבותו של המים והשפעת חומרים על מדדו החומצי. נבחן גם את הסיבה להיווצרות משקעות סידן ובריחת סידן מהגוף, וכמו כן, אילו מזונות יכולות להחזיר את בריאות הגוף לתבנית המקורית.

יום שני, 1 ביוני 2015

טכניקה לשמירת לחות בעת האכילה

הרעיון הבא אינו נדיר, אך עד כה המדע על לחות נאותה בזמן האכילה לא הוסברה כראוי. עכשיו שזה הוסבר, הבה נעיף מבט בטכניקה שתאפר את זה.

אינזמי עיכול מיוצרים כבר בפה בציפיה לצריכת המזון. אלו אינזמי העיכול אשר זקוקים לסביבה מימית על מנת לנוע ולהגיע לחומרים המיועדים לכרייה. לכן, כל ביס צריך להיות מלווה בכמות זעיר, אך מספקת, של מים או נוזל. המטרה הינה לגרוס את חומרי הגלם, ואז להוסיף את הכמות הזעירה של מים כדי לאפשר למרקם המזון להיות רך ודייסתי. 

אז אינזמי העיכול יכולים, פשוטו כמשמעו, לרכוב כשק קמח ביחד עם הדייסה המוכנה אל תוך הקיבה. שם, חומצות הקיבה לא יצטרכו לעבוד בעייפות בתהליך הכנת המזון למעי הדק. בעיקרון, ככל שתכינו את מזונכם לעיכול, זה יקל על כל אחד ואחת מן אברי העיכול.

הֶרְגֵּל גריסת מזון לדייסה (פלצ'רייז)

פלצ'רייז (Fletcherize) הינו לעיסת המזון באיטיות וביסודיות. זה מוודא שכל המיץ ותכולתו של הצמח, אשר מאוחסנים מאחורי הסלולוז הקשה לעיכול, יהיו נגישים יותר. אז ניתן להשליך את הסיב - הסלולוז (cellulose) - או לבלוע אותו.

למרבה הצער, המון אנשים אינם מודעים ליתרונותיו של פלצ'רייזינג, וכמו כן, אין להם "מספיק זמן" ללעוס את מזונם בשקידה. למזלם, יש אלטרנטיבות.

מיצים ושייק פירות טריים

מיצים אינם דומים לשייק פירות. כשאתם מכינים מיץ, אתם מפרידים את הסיב מהירקות והפירות. כשזה נעשה, הקיבה איננה צריכה לעבוד על עיכול הסיב, ובמקום זאת, המיץ העשיר במים וחומרים מזינים יכול לדלג על שלב עיכול המזון בקיבה ולהגיע למעי הדק לספיגה מיידית.

מצד שני, בשייק פירות יש את כל הסיב, אשר נחשב טוב מסיבות רבות, אך זה מדורש עיכול על ידי הקיבה לפני שמאפשרים לתכולה להמשיך הלאה אל המעי הדק למטרת ספיגה לזרם הדם. מומלץ לא ללגום את שייק הפירות כמו מים או מיץ, אלא לרשרש את השייק בפה, מאחר שצריך לעטוף את הסיבים באינזמי העיכול המיוצרים בפה.

הבדל בין פירות וירקות

בדרך כלל, ירק תמיד יהיה גבוהה בסיבים ונמוך בסוכרים.
לעומתו, פרי תמיד יהיה גבוהה בסוכרים ונמוך בסיבים.

בכיוון שקשה לגרוס את כל הסיבים בירקות, ואנו לא אוֹכְלֵי עֵשֶׂב (Herbivore) אמיתיים כמו הפרה, על מנת להפיק את המקסימום מהירקות והחומרים המזינים הלכודים מאחורי הסיבים, אפשר להעביר את הירק דרך מכונת מיצים.

אך עובדה זו איננה חלה על הפירות, אשר נמוכות מאוד בסיבים. מומלץ להימנע משתיית מיץ פירות, מכיוון שלסיבים תפקיד הכרחי הכוללת האטת ספיגת הסוכרים אל תוך הדם. אם הינכם מכירים את השפעת הסוכר על הסביבה הפנימית של זרם הדם, תוכלו להזדהות עם הצורך בצריכת הסיב של הפרי על מנת למתן את ההשפעה של מינון גבוהה של סוכר.

מטרת הסיב בעת העיכול הינה האטת ספיגת הסוכרים לזרם הדם, ובכך לאפשר שיחרור סוכרים השומרת על רמה בריאה בסביבה המימית של זרם הדם.

האם נטול גלוטן הינו תַּרְמִית? [מחקר מתוך יומן]


לפניכם מוצגת טיעון המבוסס על מחקר וחקירות אל תוך דיאטה, פיזיולוגיה וההיסטוריה האנושית. מאמר זה יאפשר לך לחבר כמה דברים ביחד ולפתח דעה משלך.

בעיקרון, יש הבדל עצום בין שיטות המסורתיות של עיבוד דגנים, אשר מניב את הלחמים, הפסטות והמאפים שלנו, ובין השיטה הקונבנציונילית (ואחרונה יותר) של עיבוד דגנים.

באופן מסורתי, האדם הבין איך הטבע פעל והעביר את החוכמה לדורות הבאים. החוכמה בהשריית אגוזים, זרעים, דגנים וקטניות חוזרת אלפי שנים, וגם בצדק. אבותינו, שאט אט נטשו את אורח החיים הפליאוליתית שלהם והתיישבו בחוות לחרוש את האדמה באופן עונתי, הכירו בכך שלמקורות תזונה אלה מנגנוני הגנה, שנועדו להבטיח את הישרדותה של הזרע עד שתנאים כאלה שהעדיפו נביטה הגיעו.