הרעיון הבא אינו נדיר, אך עד כה המדע על לחות נאותה בזמן האכילה לא הוסברה כראוי. עכשיו שזה הוסבר, הבה נעיף מבט בטכניקה שתאפר את זה.
אינזמי עיכול מיוצרים כבר בפה בציפיה לצריכת המזון. אלו אינזמי העיכול אשר זקוקים לסביבה מימית על מנת לנוע ולהגיע לחומרים המיועדים לכרייה. לכן, כל ביס צריך להיות מלווה בכמות זעיר, אך מספקת, של מים או נוזל. המטרה הינה לגרוס את חומרי הגלם, ואז להוסיף את הכמות הזעירה של מים כדי לאפשר למרקם המזון להיות רך ודייסתי.
אז אינזמי העיכול יכולים, פשוטו כמשמעו, לרכוב כשק קמח ביחד עם הדייסה המוכנה אל תוך הקיבה. שם, חומצות הקיבה לא יצטרכו לעבוד בעייפות בתהליך הכנת המזון למעי הדק. בעיקרון, ככל שתכינו את מזונכם לעיכול, זה יקל על כל אחד ואחת מן אברי העיכול.
הֶרְגֵּל גריסת מזון לדייסה (פלצ'רייז)
פלצ'רייז (Fletcherize) הינו לעיסת המזון באיטיות וביסודיות. זה מוודא שכל המיץ ותכולתו של הצמח, אשר מאוחסנים מאחורי הסלולוז הקשה לעיכול, יהיו נגישים יותר. אז ניתן להשליך את הסיב - הסלולוז (cellulose) - או לבלוע אותו.
למרבה הצער, המון אנשים אינם מודעים ליתרונותיו של פלצ'רייזינג, וכמו כן, אין להם "מספיק זמן" ללעוס את מזונם בשקידה. למזלם, יש אלטרנטיבות.
מיצים ושייק פירות טריים
מיצים אינם דומים לשייק פירות. כשאתם מכינים מיץ, אתם מפרידים את הסיב מהירקות והפירות. כשזה נעשה, הקיבה איננה צריכה לעבוד על עיכול הסיב, ובמקום זאת, המיץ העשיר במים וחומרים מזינים יכול לדלג על שלב עיכול המזון בקיבה ולהגיע למעי הדק לספיגה מיידית.
מצד שני, בשייק פירות יש את כל הסיב, אשר נחשב טוב מסיבות רבות, אך זה מדורש עיכול על ידי הקיבה לפני שמאפשרים לתכולה להמשיך הלאה אל המעי הדק למטרת ספיגה לזרם הדם. מומלץ לא ללגום את שייק הפירות כמו מים או מיץ, אלא לרשרש את השייק בפה, מאחר שצריך לעטוף את הסיבים באינזמי העיכול המיוצרים בפה.
הבדל בין פירות וירקות
בדרך כלל, ירק תמיד יהיה גבוהה בסיבים ונמוך בסוכרים.
לעומתו, פרי תמיד יהיה גבוהה בסוכרים ונמוך בסיבים.
בכיוון שקשה לגרוס את כל הסיבים בירקות, ואנו לא אוֹכְלֵי עֵשֶׂב (Herbivore) אמיתיים כמו הפרה, על מנת להפיק את המקסימום מהירקות והחומרים המזינים הלכודים מאחורי הסיבים, אפשר להעביר את הירק דרך מכונת מיצים.
אך עובדה זו איננה חלה על הפירות, אשר נמוכות מאוד בסיבים. מומלץ להימנע משתיית מיץ פירות, מכיוון שלסיבים תפקיד הכרחי הכוללת האטת ספיגת הסוכרים אל תוך הדם. אם הינכם מכירים את השפעת הסוכר על הסביבה הפנימית של זרם הדם, תוכלו להזדהות עם הצורך בצריכת הסיב של הפרי על מנת למתן את ההשפעה של מינון גבוהה של סוכר.
מטרת הסיב בעת העיכול הינה האטת ספיגת הסוכרים לזרם הדם, ובכך לאפשר שיחרור סוכרים השומרת על רמה בריאה בסביבה המימית של זרם הדם.
'' כל ביס צריך להיות מלווה בכמות זעיר(ה), אך מספקת, של מים או נוזל''.
השבמחקאם הבנתי נכון, אתה ממליץ על שתיית כמות זעירה (או לא) של מים בזמן הארוחה?
כן, אני ממליץ על שתיית כמות זעירה של מים בזמן אכילת מזון יבש או מיובש, על מנת להחזיר את הלחות למזון כדי להתחיל את העיכול כבר בפה. אחרת, הקיבה תצטרך לשאוב מים מרקמות הגוף על מנת לעכל את המזון היבש או המיובש. הכנסת כמות זעירה של מים ולעיסת המזון יחדיו, תתן למזון את הלחות הנחוצה על מנת לשבור את הקשרים המולקולרים בין הסוכרים, בין חומצות האמינו ובין חומצות השומן (ראה ערך: הידרוליזה).
מחקאוקיי. אני עוד פעם מבולבל .... :)
מחקזוכר שלא מזמן התעייצתי איתך באימייל לגבי המצב של אבי, שהרגיש צרבות בבטן? (דרך אגב, אני מאוד מודה לך על התשובה, מצטער שלא כתבתי לך תודה - לא הייתה לי כל כך גישה לאימייל החודש).
אז בקיצור, כתבת שם ש''אחת הטעויות שאנשים עושים זה לשתות מים בזמן ארוחה'' - משהו בסגנון. אז... לשתות או לא לשתות? כשאתה כותב אכילת מזון ''יבש'' - אתה מתכוון למזון מעובד?
לא רק מזון מעובד, אלא גם פרי מיובש. הוציאו ממנו את הלחות על מנת להעריך את חייו על המדף, אך על מנת להשתמש בו, הגוף יצטרך להשתמש במולקולות מים על מנת לפרק את התרכובות ליחדיות פשוטות.
השבמחקאכן אחת הטעויות היא ששותים המון מים בזמן הארוחה. אך במקרה של הטכניקה הזו, אני מתאר כיצד ניתן ללעוס את המזון היבש ולהציג כמות מים זעירה לתוך הפה, כך שהמזון יבש מקבל לחות ואיננו צריך לשאוב מים מרקמות הגוף. עדיף לשתות כוס מים כחצי שעה לפני ארוחה, אך כשרוצים לאכול ארוחה בלי ללכך את הקיבה לפני כן, מומלץ לשלב כמות זעירה של מים על מנת לסייע בעיכול המזון כבר הפה.
הבנתי. תודה!
מחקנחמד לגלות שלא כל הטכניקות של אבותינו היו טובות - הרי גם ייבוש פירות זו טכניקה עתיקה לשימור מזון בדיוק כמו כבישת ירקות.