יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

הבעייתיות בדגנים


תקציר
דגנים הם מזונות יחסית חדשים בתזונה האנושית, מבחינה אבולוציונית. האדם הקדמון, בתקופה הפליאוליתית שאורכה כ-2.5 מיליון שנה, היה צייד ולקט. המהפכה החקלאית, שקרתה לפני כ-10,000 שנה, בשרה את מעברו של האדם מחיי שבט לחיי כפר והתמסדותו על חלקת אדמה אפשרה לאדם ליצר טכנולוגיות על מנת להקל על שיטות גידול, אגירה וטחינת דגנים וקטניות.

האדם התפתח פיזית לאורך מיליוני שנים, אך גם הסתגל תזונתית להרכב המזונות שהיו נגישים בסביבתו. דגנים וקטניות הם זרעים והטבע שכלל אותם באופן שמבטיח לצמח את הישרדותו של צאצאיו למען הדור הבא. שכלולים אלו כוללים רעלנים מחלבונים שונים המונעים את עיכולו של הזרע (לֵקְטִין) על ידי חיידקים, חרקים וחיות, ואף רעלנים מסוימים מעודדים תגובות דלקתיות בתוך המעיים (פְּרוֹלָמִין) המובילות לתופעה הנקראת מעי דולף (Leaky Gut).

   

דגנים הם זרעים, וכמו כל זרע בטבע הם מגיעים עם מנגנון שמבטיח את הישרדותו על מנת להבטיח את הדור הבא. זרעים הם הצאצאים של צמחים וכדי שחיות לא יצליחו לעכל את הזרעים הם מגיעים עם מערכת הגנה שמשבשת וחוסמת פעילות של אינזימים וחלבוני עיכול שונים.
  • פְּרוֹלָמִין (Prolamin) הוא חלבון אחסון בצמחים שיש בו רמות גבוהות של חומצת אמינו פְּרוֹלִין (Proline) וגְּלוּטָמִין (Glutamine) ונמצא בזרעים של דגנים: חִטָּה (גְלִיאָדִין), שְׂעוֹרָה (הוֹרְדַיְיִן), שִׁיפוֹן (סֶקָלִין), תִּירָס (זֶאִין), דּוּרָה (קָפִירִין), סוֹיָה (חלבון סויה) וברמות נמוכות בשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל (אָבֶנִין).

    גְלִיאָדִין
    (Gliadin) הוא חלבון פְּרוֹלָמִין הנמצא בחיטה, והוא נמצא כגורם ישיר להתפתחות מחלת חיסון עצמית - מחלת צֶלְיָאק (Celiac disease). גליאדין נותן ללחם חיטה את המירקם העסתי שלו. חלבון זה גורם לשיחרור של חלבון זוֹנוּלִין (Zonulin) הגורם להתפתחות רווחים בתאי הספיגה של המעי [ראה מחקר]. בנוסף, החלבון גליאדין, כמו חלבוני אחסון פְּרוֹלָמִינִים אחרים, מעודד השמדות של תאי הספיגה ולסוג של נשירה והשטחת דופן המעי, דבר המעודד תגובה דלקתית.
  • לֵקְטִין (Lectin) הוא חלבון קושר-פחמימה ותפקידו בזרע להגן עליו מפני עיכול. לקטין נמצא בדגנים, קטניות, מוצרי חלב וצמחים ממשפחת הסוֹלָנִיִּים (כמו תפוח-אדמה, עגבניה ופלפל צ'ילי). לקטינים מונעים מאינזימי פְּרוֹטֶאַז (Protease) לפרק חלבונים על ידי חסימתם ושיבושם, מה שמכביד על מערכת העיכול ומונע מהחומרים המזינים להיות זמינים ביולוגית. לקטין פוחת בזמן תהליך הנביטה.

    נביטת חיטה מסוג (
    Triticum aestivum), שהיא זן יחסית חדש ונהיה שכיח, לא מפרק את כל חלבון הלקטין שבו. מה שנשאר הוא חלבון לקטין גמיש ובעייתי הנקרא נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין (Wheat Germ Agglutinin, WGA). הוא נמצא ברמות גבוהות בחיטה מלאה. משמעות המילה אָגְּלוּטִינִין הוא "דבק" והוא גורם לחלקיקים ותאים מכל מיני סוגים להיצמד ולהידבק.

    לחלבון לקטין נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין יש מנגנון מיוחד בו הוא מחקה מולקולרית הורמון מיוחד ברוק, האחראי לאותת לתא לחולל תהליכי ריפוי, ויכול להשתמש בקולטן שלו לחדור לתא הספיגה ואף למשוך איתו חלבונים אחרים.

    ד"ר ג'וֹזֵף מֵרְקוֹלָה (Dr. Joseph Mercola) נותן רשימה ארוכה של בעיות הנובעות מחשיפה לנֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין, המשפיעה על כל מערכות הגוף השונות, עם קישורים למחקרים על כל אחת מהבעיות [ראה כתבה]. יש קישורים לבעיות שנחקרו על תכונותיה של אָגְּלוּטִינִין לעודד דלקות, כרעל למערכת החיסון, כרעל למערכת העצבית, כרעל לפעילות נוירולוגית, פגיעה במחזור חייו של תאים בגוף, משבש תפקוד אנדוקרינית (הורמונלית), כרעל ללב ופגיעה חריפה בתפקוד מערכת העיכול.
  

גְלִיאַדּוֹרְפִין
בעיה נוספת מגְלִיאָדִין היא פירוקה בתהליך העיכול לחלקיק-חלבון עם תכונות אוֹפְּיוֹדִיוֹת (Opioid) הנקרא גְלִיאַדּוֹרְפִין או גְלוּטֶאוֹמוֹרְפִין (Gliadorphin). הוא בעצם משפיע על מערכת העצבים, כמו אוֹפְּיוּם ולכן מיחסים לו את התכונה אוֹפְּיוֹד. יש לו תכונות של משכך כאבים (הפחתת תפיסת כאב), הפחתת תגובה לכאב והעלאת סף הכאב. תופעות הלואי הן הרגעה, דיכוי נשימה, עצירות ותחושה חזקה של אֵיפוֹרְיָה. צריכה לאורך תקופה מלוואה בתיסמונת גמילה, כמו כל סם נרקוטי אחר. 

החלקיק-חלבון הזה יכול לחדור לזרם הדם ולהגיע למוח אך ורק אם מתקיימים תנאים מסוימים. מערכת העיכול בנוי באופן שמבטיח סינון של חלקיקי חלבון העולה על 2-3 חומצות אמינו, לכן גְלִיאַדּוֹרְפִין לא אמור לחדור את תאי הספיגה המרפדים את דופן המעי, מפני שהוא חלקיק-חלבון באורך של 7 חומצות אמינו. אבל במצב של מעי דולף, היכול להתקבל מחוסר איזון חיידקי במעיים (דִיסְבָּיוֹזִיס) וכפי שתיארנו פה בכתבה על גליאדין, שמשחרר חלבון זוֹנוּלִין המרחיב את הצמתים ההדוקים בין תאי הספיגה, נוצר מצב ששערי המעי פתוחים לחדירת גְלִיאַדּוֹרְפִין לזרם הדם ומשם לשאר מערכות הגוף.

זוֹנוּלִין (Zonulin)
נמצא במחקרים שונים שזוֹנוּלִין, או רעלנים מחיידקים המגרים שחרור של רעלן דמוי זונולין (Zonula Occludens Toxin), מפתח חדירות למחסום דם-מוח (Blood–brain barrier) המשבש את מנגנון הסינון המיוחד המגן על המוח מחשיפה לרעלנים. ניתן למצוא את המחקרים ברשימת מקורות.
חלבון אחסון בחיות הוא חלבון קזאין שנמצא בחלב. הכתבה שלי - יתרונותיה של חלב פרה סוג A2 - חושפת את נזקיה של חלבון קזאין סוג A1, אשר לו תכונות דומות לגְלִיאַדּוֹרְפִין, אך מחקרים מצאו שחלבון קזאין A1 מפעיל 45 אזורים במוח לעומת 3 מגְלִיאַדּוֹרְפִין [ראה מחקר].

דבר מאוד חשוב להבחין בו הוא שחולי צליאק יוצרים כמויות גבוהות של זונולין אבל אנשים שאינם חולים אבל אוכלים גלוטן אינם יוצרים כמויות משמעותיות (אך עדיין יוצרים). אין מחקר אחד שבודק ומקשר בין חלבון קזאין מחלב לעליה ברמות זונולין, שנוכל במקרה להסיק שהוא מגרה את חלבון זונולין יותר מגליאדין, כי חדירות מחסום דם-מוח במקרה של ביתא-קזו-מורפין 7 הוא פי 15 מגליאדורפין. עד שאין הוכחה חד משמעית, נוכל רק לשער.

אני אישית, וזו דעה כמובן, משער שיש קשר. תחשבו על זה רגע, תינוק שלא מסוגל לעכל מוכרח לספוג את החומרים המזינים, הורמונים, נוגדנים וכו' אבל ללא מערכת עיכול מפותחת (מצע פרוביוטי, אינזימי עיכול, מיצי מרה, מערכת חיסון) הוא זקוק לעזרה ביוכימית לעודד ספיגה גבוהה. לכן, הרעיון שבחלב יש חלבון שמגרה שחרור של זונולין, על מנת לפתוח את שערי המעי לזרימה חופשית, היא בוודאי אפשרית. למרות הכל, קזאין הוא חלבון אחסון כמו פרולמין.

ד"ר אָלֵסְּיוֹ פָּסָנוֹ (Alessio Fasano) הוא החוקר המוביל בכל הנוגע לזונולין, והוא קישר את זונולין למעי דולף ודלקות במעי [ראה סקירה]. בנוסף, מה שהביא אותי למצוא אותו היה כתבה בבלוג, בו אחד מהגרפים מראים את חלבון קזאין גורם גירוי דומה בחולי צ'ליאק לשחרור זונולין [ראה כתבה]. בצד ימין אפשר לראות את הגרף. TEER הוא מדד המשער את רמת החדירות של דופן המעי, ככל שהוא נמוך יותר אז רמת החדירות גבוהה יותר. אגב, הנה מחקר שהשתמש בדיאטת קזאין וחושד בזונולין שמעודד סכרת סוג 1 [ראה מחקר].

הסבר על מחלת צליאק
בתסריט הדומה למה שתואר בכתבה על חלבון קזאין A1, מערכת החיסון מסווגת את גְלִיאַדּוֹרְפִין כגורם זר והוא מפתח נוגדנים שיסמנו אותו על מנת להכווין את תאי דם הלבנים, במקרה הזה מַקְרוֹפָגִים, לבלוע את החלקיק-חלבון על מנת לנטרל את השפעתו ולהוביל אותו אל מחוץ לגוף. אך מה שקורה, בגלל שהחלקיק-חלבון דומה במבנו לאזורים על תאים שונים בגוף, מערכת החיסון מפתחת תגובה גם כלפי תאים אנושיים ומשגרת מתקפה נגדם. כלומר, מחלת חיסון עצמי (אוטואימוני) הידוע גם בשם מחלת צֶלְיָאק.

לעומת התאוריה הזאת, יש תאוריה אחרת שעליה אני רוצה להתיחס. יש הסוברים שהתגובה של מערכת החיסון היא תגובת הגנה מפני חדירת רעלנים (גְלִיאַדּוֹרְפִין ובמיוחד אָגְּלוּטִינִין) ברמות גבוהות. ככה שעל מנת להגן על שאר מערכות הגוף מחשיפה לרעלנים, מערכת החיסון תוקפת ומשמידה את תאי הספיגה על דופן המעי על מנת להציל את שאר הגוף. תגובה דומה היא שלשול, היכול להיות מנגנון הגנתי של מערכת העיכול מחשיפה גבוהה לרעלנים, כמו אלו שצוינו בכתבה.

יש עוד שלל של תגובות ביוכימיות ורעלנים המגרים השפעה איומה על המעי. ניתן למצוא בקישור הבא כתבה ארוכה, ולמי שרוצה הרחבה עמוקה יותר אני ממליץ לקרוא [ראה כתבה].

  

מדידת חשיפה לפְּרוֹלָמִין
אם אתם חוששים שחלבון פרולמין מדגנים שונים פוגע בכם ואתם מעוניינים לקבל אישוש מדעי, תוכלו לבקש שימדדו לכם את רמת הנוֹגְדָנִים נֶגֶד-גְלִיאָדִין (Anti-gliadin antibodies) המופקים על ידי מערכת החיסון כנגד החלבון. תבקשו מהרופא להסביר לכם על התהליך המקובל, כיום יש יותר מודעות.

IgG ו-IgA הם הנוגדנים העיקריים הנותנים מדד למחלת צליאק. IgG הוא יותר רגיש אבל פחות ספציפי, לעומת IgA שהוא פחות רגיש אבל יותר ספציפי. כלומר, מדידה חיובית של IgA בסרום הדם הוא אינדיקציה מדויקת יותר לתגובת מערכת החיסון לחלבון פרולמין. IgG יכול להיות קשור לבעיות אחרות בגוף ולא בהכרח יצביע על מחלת צליאק.

במעבדות ניתן לבצע בדיקת אלייזה (Enzyme-linked immunosorbent assay - ELISA). היא שיטה ביוכימית לגילוי נוכחות נוגדנים או אנטיגן בדגימה. את הבדיקה מבצעים על ידי קשירת אנזים לנוגדן או לאנטיגן, הנצבע אחר כך בתגובה כימית.

בדיקה אחרת היא טכניקת אִימְּיוּנוֹפְּלוֹרֶסֵנְס (Immunofluorescence method) בה משתמשים במִיקְרוֹסְקוֹפּ פְּלוֹאוֹרוֹסֵנְטִיוֹת (הפקת אור בעקבות חשיפה להקרנה חיצונית או להפצצת חלקיקים). בעצם באותה שיטה של אלייזה, כך שמופק צבעים לחלקיקים המאפשרים החזיה של המולקולה הנצפה.

ניתן לקבל הסבר מורחב על פירוש לתוצאות בדיקת הדם למחלת צליאק באתר הבא, בו תמצאו גם הסברים על השיטות השונות וההבדלים בין הנוגדנים [ראה אתר].

    

חוסר איזון חיידקי
בכתבה שלי - על חַיְדַּקִים, דִיסְבָּיוֹזִיס ומְעִי דּוֹלֵף - חשפתי את השפעתם של חיידקים פתוגנים לחולל מחלות על ידי פיתוח סביבה דלקתית ובסופו של דבר מעי דולף. אותו חומר (זוֹנוּלִין) המווסת את הצמתים ההדוקים בין תאי הספיגה יכול להשתחרר בכמויות גדולות כשיש חיידקים פתוגנים השולטים בסביבה, למשל  כּוֹלֶרָה (Cholera) המשחרר רעלן הפועל עם קולטנים על מעטפת תאי המעי המעודדים שחרור של חלבון זוֹנוּלִין, המווסת את הצמתים ההדוקים בין התאי הספיגה [ראה מחקר].

בכתבה - בריאות המעיים: פְּרוֹבִיוֹטִיקָה - חשפתי את חשיבותם העליונה של חיידקים פרוביוטים לבריאות של מערכת העיכול. הם יוצרים שכבת הגנה הנקרא בִּיוֹפִילְם (Biofilm), כמו שריון, המפרידה בין חלל המעי לדופן המעי, ככה שכל מזון שמגיע הוא מעוכל גם על ידם והם מפרישים כל מיני חומרים וויטמינים שתורמים לסביבת מעי אופטימלית ולעליה בזמינותם של ויטמינים לבריאות הגוף. בכמויות ובגיוון נכון, הם יכולים להפריש חומר המדכא את שגשוגם של חיידקים פתוגנים וחומרים המנטרלים רעלנים ואף למנוע ספיגת מתכות כבדות.

  

אגב, ילדים בימינו נחשפים לרמות גבוהות של דגנים מדגני הבוקר שלהם. לא רק שיש כמויות גדולות של דגנים מעובדים אלא יש כמות גבוהה של סוכר. פגיעה במערכת העצבית ותכונותיו של גְלִיאַדּוֹרְפִין להשפיע כמו סם נרקוטי פוגעת בתפקודם בתקופה החשובה ביותר בחייהם - עיצוב השכלי והתפתחות המוח. הקבוצה הסביבתית העובדת (Environmental Working Group) שחררה דוח על דגני בוקר והרכבו הרעלני לצורכיו [ראה אתר].

אני אישית מצאתי חלופה טובה לדגני בוקר (כף זרעי צ'יה, חצי כוס חלב אורז שקדים, חופן שקדים+אגוזים+זרעים מושרים 8 שעות ופרי בשל. לשים בקערה ולאחר כ-10 דקות לאכול, כשזרעי הצ'יה הושרו ונהיה דייסתי).

לסיכום, דגנים לא נועדו למאכל אנושי. הטבע פיתח מערך הגנה למען הבטחת הדור הבא, וזה כולל חומרים הרעילים לגוף. פְּרוֹלָמִין הוא חלבון אחסון הנמצא בכל הדגנים, וברמות גבוהות בחיטה מלאה, והוא מגרה שחרור של חומר המעודד רווחים בין תאי הסינון והספיגה במעיים. דבר זה חושף את כלי הדם ומערכות הגוף לחשיפת רעלנים וחלקיקי מזון שלא עוכלו לגמרי המפתחת תגובה אלרגית. לֵקְטִין מונע מחלבוני עיכול (אינזימים) לפרק את הדגן לטובת הישרדותו במערכת העיכול של החיה והוא כולל גם סוג גמיש ובעייתי (נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין) התורם למכלול של בעיות בריאותיות, במערכת העצבית, הנוירולוגית, החיסונית, העיכולית והלב.

דגנים מעודדים תגובה דלקתית במעיים ועלינו להתקדם לדבר הבא - טיפול בגורם ולא בסימפטומים.

האחראיות שלך, לבריאות!

 

19 תגובות:

  1. מה לגבי כוסמת,אורז וקינואה.
    והאם זה נכון שהתגלה קשר בין צריכת חלב אורז לסרטן בשל הארסן באדמה שבגידולו

    השבמחק
  2. כל חומר שתכניס לתוך צינור שלך יחשפו לתנאים המובילים לעיכולו. חוסר בחיידקים פרוביוטים מובילה לקשיים בעיכול זרעים, אגוזים, קטניות ובוודאי דגנים.

    לכל הזרעים בטבע מערכת הגנה שדואגת להבטיח את הדור הבא. אלו רעלנים ונוגדי עיכול. צריך לטפל בדגן, קטניה, אגוז וזרע לפני(!) צריכתו הפנימית. תרבויות רבות נהגו (ונוהגים אם תמצא) להשרות אותם על מנת לתת לזרע תנאי נביטה. זה גורם לזרע לשחרר את כל הרעלנים. בנוסף, תרבויות רבות נוהגות להתסיס מזונות מחוץ לגוף, במקום בתוך הגוף. מפני שהדגנים מותססים על ידי חיידקים בתוך הגוף, קורה מצב של שחרור גזים לא נעימים ורעילים לתאי הגוף... דבר המוביל ללחץ חמצוני >>> דלקות >>> ובטווח הארוך לקשיים באיברים.

    בקשר לפרוביוטיקה.
    ספרה של ד"ר נטאשה קמפבל-מקברייד (Gut and Psychology Syndrome) קישר לי דבר מאוד חשוב שעוד לא יצא לי לכתוב בבלוג. הסיבה שדגנים גורמים לבעיות הן בגלל האוכלוסיה הלא מועילה שמשגשגת במערכת העיכול. מסתבר שאנו זקוקים לביופילם (שכבה חייה) של חיידקים פרוביוטים, המנטרלים את הרעלנים מהדגנים, מפרקים אותם לאבני הבניין, ואותם חיידקים פרוביוטים משפרים את איכותם של תאי העיכול. בלי חיידקים פרוביוטים, תאי העיכול מאבדים המון מכושר יכולתם ליצר אינזימי עיכול. אז אם לא התחלת לצרוך פרוביוטיקה (כמו מכרוב כבוש, כי טבעי זה הכי בריא), אני ממליץ להתחיל משם ולשמוח שניתן לאכול כל דבר בעולם, רק חייבים פרוביוטיקה להגן עלינו.

    בנוגע לארסן בחלב אורז.
    פרוביוטיקה דואגת למנוע מחדירת מתכות כבדות ורעלנים אל המעי. חיידקים פרוביוטים יגנו מפני כספית, ארסן, אלומיניום, חלודה ועוד ועוד. רק להתחיל לדאוג לאוכלוסיה הנכונה, על ידי הבנת חוכמה אחת: "אם תשלטו במזון, תשלטו באוכלוסיה".

    מקווה שזה ענה על השאלה.

    השבמחק
  3. תודה רבה על הכתבה המעולה!!!
    האם אורז נחשב דגן פחות רעיל מהדגנים האחרים ?
    בהמשך לשובתך לעיל - האם הבעיתיות בדגנים היא רק בהיעדר חיידקים פרוביוטיים, במע' העיכול, שינטרלו את הרעלנים שלהם?

    רוב תודות :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אורז מלא בריא יותר מאורז לבן. אורז יהיה פחות רעיל לגוף מדגנים אחרים. קינוא, דוחן וכוסמת נחשבים לסוג דגן הרבה יותר מתאים לעיכול. אפילו ממליצים להשתמש בהם בדיאטת ניקוי רעלים.

      באופן מסורתי, נהגו אבותינו להחמיץ את הלחם ולהכין מחמצת. תהליך הכנת המחמצת תלויה בחיידקים ושמרים, אשר מנטרלים את הרעלנים בדגנים ומפרקים את חלבוני האחסון דמוי גלוטן לחלקיקים קטנים וקלים יותר לעיכול במעיים.

      יש הבדל בין תסיסה תוך-גופית ותסיסה חוץ-גופית. התסיסה חוץ-גופית דואגת לעיכול שלם ומלא של מרכיבים אשר יכולים לקחת שעור ואף ימים לעכל. תסיסה חוץ-גופית מאפשרת סילוק רעלים וגזים אשר יכבידו על המעי וירגיזו אותו.

      אני ממליץ להימנע מדגנים שאינם מעובדים בתסיסה חוץ-גופית.
      אני גם ממליץ על לחמים מדגנים אשר עברו הנבטה.. לחמים כאלה חייבים להיות במקפיא, בגלל שברגע שמנביטים אותם, הדגן איננו זרע אלא ישות חייה וגדלה. אחרת, הלחם יתקלקל תוך יום.

      מקווה שזה ענה לך על השאלות.
      ברכותיי!

      מחק
  4. תודה רבה!!
    מעניין שבשיטת הפליאו, שבה נמנעים מאכילת דגנים, מתירים לאכול את האורז הלבן (ודווקא המלא אסור).

    רוב תודות. אני מאוד ניהנת לקרוא את כתבותיך :)

    השבמחק
    תשובות
    1. הסובין באורז המלא מכיל את הרעלנים אך גם את הויטמינים שלא תמצאי בחלק הלבן. כשמסירים את הסובין, כל מה שנשאר זה העמילן (שהינו שרשראות ארוכות של סוכר, אשר נהיה סוכר במעי בסופו של דבר, מפני שהעמילן מפורק למרכיביו על מנת להיות זמין לספיגה אל תוך זרם הדם). אני מופתע ש"שיטת הפליאו" מתירה דווקא אורז לבן. אם תוכלי, אנא שלחי לי את המקור ממנו למדת על התרת אורז לבן בשיטת הפליאו.

      מחק
  5. תודה :)
    אחפש את המקור ואשלח לך.
    אגב, איילין גוטשל, מחברת "דיאטת הפחמימות הספציפיות", המיועדת לחולי קרוהן וקוליטיס (ואשר יש לה תוצאות מדהימות!!) מדברת על ריפוי מחלות המעיים הדלקתיות באמצעות שליטה על אוכלוסיית חיידקי המעיים. היא מתארת את מעגל הקסמים שנוצר בעקבות תסיסת החיידקים הפתוגניים במעיים, על שאריות דגן ועמילן לא מעוכלים. הגוף מנסה להגן על עצמו מפני תוצרי התסיסה (גזים וחומצות) ע"י הפרשת ריר מוגברת (ע"י תאי הגביע במעיים). נוצרת שכבת ריר מעובה בדופן המעי שלא מאפשרת את התרחשותו של השלב האחרון בעיכול הפחמימות (אשר מתרחש ע"י האנזימים שעל גבי תאי הספיגה במעיים). כתוצאה מכך נשארות שאריות מזון בלתי מעוכלות אשר מהוות מצע לתסיסה נוספת ע"י החידקים הפתוגניים ונוצר מעגל קסמים. על פי שיטתה יש להרעיב את החיידקים הפתוגנים במעיים ע"י המנעות מעמילן ומדו סוכר וצריכת חד סוכר בלבד, שאינו דורש תהליך עיכולי ונספג ישירות לזרם הדם. כך מורעבים החיידקים הפתוגניים ונמנע שגשוג היתר שלהם, אשר מתרחש במחלות המעיים הדלקתיות, והחולה מבריא (נכנס לרמיסיה). הדיאטה הזאת מדהימה. היום מיישמים אותה בארך כ 1400 אנשים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אפילו בשיטה כזו יש את ההשפעה הרעילה של סוכר המציף את זרם הדם ומגרה היפרגלסימיה ושיחרור אינסולין. יש שיטות רבות לטיפול בדיסביוסיס (dysbiosis) במעיים. אני קראת את ספרה של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד, אשר נמנעת מסוכר לגמרי ויש לה תוצאות טובות עם ילדים ומבוגרים הסובלים מאוטיזם וסקיזופרניה.

      מחק
    2. לגבי סוכר: אמנם בדיאטה הפחמימות המותרות הם חד סוכר אשר ערכם הגליקמי גבוה יותר, אולם האינדקס הגליקמי מושפע ממכלול האוכל כך שהוא יכול להיות ממותן ע"י המרכיבים הנוספים הנאכלים (בשר, שומן). בנוסף, נעשה כעת מחקר גדול ומעניין מאוד במכון וויצמן אשר בוחן את השפעת אוכלוסיית חיידקי המעיים על רמת הסוכר בדם. המחקר מבוצע ע"י פרופ' ערן סגל וד"ר ערן אלינב והוא מראה שבנוסף לערך הגליקמי, לאופי אוכלוסיית חיידקי המעיים יש השפעה על המהירות שבה רמת הסוכר תעלה בדם לאחר האוכל, כך שהאינדקס הגליקמי לבדו אינו פרמטר מספיק. מאוד מעניין. אני מעלה השערה, ייתכן שהשיפור באוסלוסיית חיידקי המעיים המתרחש בעקבות הדיאטה של איילין גוטשל, מגן מפני עליית הסוכר בדם (אגב, בדיאטה אסור לאכול סוכר. חד סוכרים מותר: דבש ופירות).
      מה שם הספר של ד"ר נטשה קמפבל? אשמח לקרוא אותו.
      מצ"ב הקישור למחקר
      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000884786

      מחק
    3. תודה על הקישור. זה לא קישור ישיר למחקר, אלא לכתבה.

      ספרה של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד הוא
      Gut and Psychology Syndrome
      http://www.gapsdiet.com

      מחק
  6. אהלן :)
    אורז לבן מותר בפליאו כי אין בו מעכבי ספיגה וסיבים לא מסיסים, והוא יחסית לא אלרגני (ועדיף האורז הבסמטי). מכיוון שהוא "פחמימה ריקה" ואין בו יותר מדי ניוטריאנטים, לא מומלץ להגזים בו.

    http://paleoleap.com/about-rice/

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על השיתוף. המאמר מעניין. יש תובנה במה שנאמר באתר, אך לא הציגו את החוכמה בהנבטה או השריית הדגן. בנוסף, לא נאמר דבר על ההיתרונות בתסיסת דגנים וההשפעה של תסיסה חוץ-גופית.

      מחק
  7. אז עדיף אורז מלא או אורז לבן? והאם ניצן להשרות אורז? ואיך מכינים חלב אורז?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני ממליץ על אורז מלא. הסרת הסובין שווה ערך להסרת כל המינרלים והויטמינים החיוניים לשימוש יעיל בעמילן שבאורז. כל מה שאתה מקבל מאורז לבן זה עמילן, אשר מתפרק בתהליך העיכול לסוכרים פשוטים - גלוקוז.

      ניתן להשרות אורז. הנה קישור לאתר שאני למדתי המון ממנו, ובו מתכון והסברים על השריית והנבטת אורז מלא: http://www.culturesforhealth.com/how-to-sprout-brown-rice

      יצא לי להכין חלב אורז פעם... היה נחמד.
      לכל כוס אורז תוסיף 4 כוסות מים והשתמש בבלנדר לערבב את הכל.
      אם אתה משרה ומנביט את האורז, תוכל גם להשתמש באורז המונבט להכנת החלב.

      אשמח לראות את התהליך שלך. תעד עם תמונות ושתף אותי.
      בהצלחה! :)

      מחק
    2. תודה רבה!
      בהחלט אנסה להכין חלב אורז אבל אני משער שצריך גם לסנן את התערובת שנוצרה בבלנדר על מנת להפריד את החלב מהשאריות. מה לדעתך אפשר לעשות עם אותן שאריות?
      וגם לא צריך לבשל את האורז לפני?

      עד עכשיו השתמשתי באורז לבן בלבד. אבל עכשיו כשהבנתי את הבעייתיות באורז לבן, נעבור לאורז מלא בלבד.

      מחר אני מתכנן לבשל מס' מנות, כולל לכבוש כרוב, להנביט חומוס (אני הולך להכין תבשיל חומוס לפי מתכון מהמאה ה-10) ולהכין תבשיל לב בקר עם אורז (לבן - כי זה מה שיש בבית...) וירקות.
      אצלם לך כי אתה מבקש כבר פעם שנייה...

      חג סוכות שמח!

      מחק
    3. כמה נפלא! אשמח לראות את יצירותיך הרבות. אתה אכן עסוק ומפנים דרך המלאכה את תבונות אבותינו. ישר כח!

      בדבר בישול האורז.
      אם אתה מנביט אותם, אז אין צורך לבשלם אם כל מה שאתה מתכנן לעשות איתם זה חלב.
      אם אתה מתכוון לאכלם, יתכן ותרצה לבשלם. תלוי אם אתה אוהב ללעוס את המרקם שיוצא.

      אפשר לסנן את החלב ולקבל מרקם נוזלי יותר. אך לדעתי אין צורך עם אורז, משני שהזרע עצמו איננו סיבי מידי. תנסה בשני שיטות. טעם את החלב לפני שאתה מסנן ואז טעם לאחר הסינון. כך תוכל לבחור את המרקם שאליו אתה נמשך יותר.

      חג שמח ידידי! :)

      מחק
    4. שלום יואל,

      לאחרונה נחשפתי לבלוג שלך. אני מברכת על עבודתך הנהדרת. קוראת ומשכילה מכל כתבה.
      האם ידוע לך ההבדלים בים כוסמין לחיטה הרגילה מבחינת העייתיות בדגנים כפי שהצגת בפוסט?
      תודה רבה על פועלך.
      מזל

      מחק
    5. שלום מזל,
      שמח שמצאת את הבלוג, ושהוא נותן לך אוכל למחשבה.

      בעניין סוגי הדגנים. לפי ידיעתי,לכוסמין תכולת גלוטן נמוכה יותר מחיטה רגילה. כתבתי כתבה אחרת (הנקראת האם נטול-גלוטן תרמית?) אשר בו אני בוחן את בעיית גלוטן מנקודת מבט שונה לגמרי.תוכלי למצוא את הכתבה במדריך לארכיון (ממש בתחילת העמוד).
      אשמח לשמוע מה דעתך, ואם הכתבה עזרה לך להעמיק את הידע שלך בנוגע לבעייתיות בדגנים.

      בברכה,
      יואל

      מחק