‏הצגת רשומות עם תוויות דולף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דולף. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

על חַיְדַּקִים, דִיסְבָּיוֹזִיס ומְעִי דּוֹלֵף

 
תקציר
חוסר איזון חיידקי מוביל למחלות רבות ואלרגיות, מפני שהיא תורמת להיווצרות סביבה דלקתית. יש פי 10 חיידקים בגוף מאשר תאים אנושיים, החיים לצידנו ותורמים לבריאותינו. מזונות שונים ומסוימים שאנו אוכלים מכילים חלבונים מסוימים (פְרוֹלָמִין), חומצות שומן מסוימות (אוֹמֵגָה 6) ופחמימות מסוימות (סוכר מזוקק) השׁוחקים את התאים על דופן המעי, האחראים לספיגת אבני הבניין שהגוף זקוק להם, ומעודדים חוסר איזון חיידקי ותופעות דלקתיות.

חשיפה למזונות אלו ויצירת אי איזון חיידקי מפתחת תופעה הנקראת מְעִי דּוֹלֵף. מצב כזה משמעותו שיש רווח או חור בין תאי הספיגה של המעי, אותם תאים שצפיפותם חשובה על מנת לספק סינון למזון המפורק. הרווח מספק מעבר חופשי ללא סינון ובקרה של חיידקים פתוגנים, חלקיקי חלבון שלא פורקו ליחידות הבניין שלהם (לחומצות האמינו), פחמימות, שומנים ובעצם כל חומר שחולף לו בסביבה.

בכתבה תלמדו על תופעת חוסר איזון חיידקי המובילה לתופעת מעי דולף והשלכותיה על בריאותכם.



היסטוריה
מקובל לחשוב שאבולוציה התפתחה מתבנית קטנה, ולאורך זמן למדה מסביבתה והתפתחה ליכולת תבניתית מורכבת יותר. בני אדם אמנם יצורים מורכבים, במובן שגופם מורכב מטריליוני תאים העובדים יחד, אך חיידקים הם חד תאים שמאכלסים כל פינה בעולם.

חיידקים קדומים (Archaea) כנראה באו לפני חיידקים (Bacteria), אבל מה שבטוח הוא שצורת החיים הראשונה על פני כדור הארץ היה מיקרוסקופי. יש הסוברים שהאיברונים השונים בתוך התאים הם בעצם התפתחות של חיי סִימְבְּיוֹזָה בין חיידקים שונים. כלומר אֶנְדּוֹסִימְבְּיוֹזָה (Endosymbiont), איגוד של חיידק שהתפתח לכיוון של פֶּרוֹקְסִיזוֹם (Peroxisome), חיידק שהתפתח לכיוון של מִיטוֹכוֹנְדְּרִיוֹן (Mitochondrion) וכו' לחיי שיתופיות תחת קרום תאי אחד. לזה קוראים "תֵּאוֹרְיָה הַאֶנְדּוֹסִימְבְּיוֹזִית" (Endosymbiotic theory) שהועלתה לראשונה על ידי בּוֹטָנַאי רוסי בשם קוֹנְסְטַנְטִין מֶרֶשְֹקוֹבְסְקִי (Konstantin Mereschkowski) ב-1905.

באותו מובן, כְּלוֹרוֹפְּלָסְטִים (Chloroplast), האחראים לתהליך הפוֹטוֹסִינְתֶּזָה (photosynthesis), הם התפתחות של חיידק הנקרא כְּחוֹלִיוֹת או צִיאָנוֹבַּקְטֶרְיָה (Cyanobacteria) שהשתלב לתוך תא מורכב יותר בצמחים ואפשר להם להשיג את האנרגיה שלהם מאור השמש. תהליך הפוטוסינתזה מפיקה חמצן, מה שלא היה קיים על כדור הארץ לפני כן, ועלית ריכוזו באטמוספרה אפשרה לתהליך ייחודי לקרות - הצמדות תאים יחדיו. זה בעצם היה הגורם להתפתחות חיים מורכבים יותר. פעם כשריכוז החמצון באטמוספרה היה כ-35%, היה שפע של חמצן וזה אפשר לחיות לצמוח למימדים עצומים. אך ריכוז החמצן צנח לכ-20% ואנו רואים שזה מאפשר שגשוג של חיות בגדלים מסוימים, למשל האדם.

"החיים לא השתלטו על פני העולם באמצעות לחימה, אלא על ידי בניית רשתות", כלומר על ידי שיתוף פעולה.

התקדמות אנושית
תֵּאוֹרְיָת חַיְדַּק לְמַחֲלוֹת (Germ Theory of Disease) הועלתה לראשונה ב-1884 על ידי אָגוֹסְטִינוֹ בָסָּאִי (Agostino Bassi), שבחנה את תפקידם של חיידקים כסיבה להתפתחות מחלות. זה היה עוד לפני לוֹאִי פַסְטֵר, שהציע את מעורבותם של חיידקים בהתפתחות מחלות. אותו לואי פסטר שהמשיך הלאה והמציא את תהליך הפסטור, שמשמיד חיידקים בחלב ובמיצים על ידי חימום לטמפרטורות גבוהות. אך היה פחות מקובל לחשוב על חיידקים כחיוניים ומעולים לבריאות המעי, למרות עבודתו של אִילַיְי מֵטְכְּנִיקוֹף (Élie Metchnikoff) על חיידקים פרוביוטיים, שזכתה לו ב-1908 בפרס נובל.

בעקבות פְּרוֹיֶקְט גֶּנוֹם הַאֱנוֹשִׁי, עליו הסברתי מעט בכתבה שלי תחום משגשג: אֶפִּיגֶּנֶטִיקָה, שמיפה את המידע הגנטי וכיצד הוא פועל, החליטו לפתוח פרויקטים נוספים למיפוי גנטי. אחד לתחום האֶפִּיגֶּנֶטִיקָה והשני לפרויקט הַמִיקְרוֹבִּיוֹם הַאֱנוֹשִׁי (The Human Microbiome Project) למטרת מיפוי זנים שונים של חיידקים, פעילותם הפתוגנית או הפרוביוטית ועוד. הפרויקט הוקם במטרה ללמוד לטפלל בכוונה את האיזון החיידקי בגוף האנושי על מנת ליעל את תפקודו. הוא פרויקט שנמשך 5 שנים והוא החל ב-2008, הוא טרם הסתיים, אך מידע רב כבר נחקר והוכיח את חשיבותו של חיידקים פרוביוטים לבריאות המעיים, העור, מערכת העצבית והמוח. נמצאו כמה "הפתעות" שעליהם אני ירחיב בהמשך. [הנה קישור לסקירה והיסטוריה]

מִיקְרוֹבִּיוֹם
מִיקְרוֹבִּיוֹם (Microbiome) זה מכלול של חיידקים, אלמנטים גנטיים שלהם (הגנום), ואינטראקציות סביבתיות בסביבה מסוימת. כל הצמחים ובעלי החיים, מהפְרוֹטִיסְטִים לבני אדם, חיים בשיתוף הדוק עם אורגניזמים מיקרוביאלים. עם זאת, עד יחסית לאחרונה, האינטראקציות של צמחים ובעלי החיים בעולם המיקרוביאלי הוגדר בעיקר בהקשר של מצבי מחלה ומספר קטן יחסית של מקרים סימביוטיים. אורגניזמים לא חיים בבידוד, אבל התפתחו לקהילות מורכבות. חיידקים משלימים אורגניזמים כאברון נשכח, שחייו הסימביוזי משרת מכלול של תפקידים, מניקוי מרעלים ועד לפליטת תוצרים חיוניים לאורגניזם.

קשר להשמנת יתר
מחקרים רבים מדגישים את השפעת הגיוון החיידקי על בריאות האדם. לדומגא, מחקר שהשוואה את הרכב החיידקי במעיים בין תאומים רזים לתאומים עם השמנת יתר, מצא הרכב קהילתי של חיידקים עם גיוון נמוך יותר בתאומים עם השמנת יתר [ראה מחקר]. ממצא זה מעלה השערות לגבי תפקידם של חיידקים והתפחות המובילה להשמנת יתר.

קשר למחלת חיסון עצמית
מחקר אחר הראה קשר בין חוסר איזון חיידקי לסכרת סוג 1. הרכב החיידקי במעיים נמדד בילדים עם מחלת חיסון עצמית בהשוואה לילדים ללא מחלת חיסון עצמית. נמצא שילדים שנועדו לפתח מחלת חיסון עצמית מכילים מיקרוביום פחות מגוון ויציב [ראה מחקר]. ממצא זה מעלה השערות לקשר בין הרכב חיידקי במעיים להתפתחות מחלות אוֹטוֹאִימוֹנִיוֹת - מחלת חיסון עצמית.

קשר למחלות עור
עור אדם מייצג את האיברים הנרחבים ביותר של גוף האדם, שתפקידיה כוללים הגנה על הגוף מפני פתוגנים, ומונע אובדן לחות, ומשתתף בויסות טמפרטורת גוף. נחשב כמערכת אקולוגית, העור תומך במגוון של קהילות מיקרוביאליות החיות בגומחות שונות. מחקרים המאפיינים את החיידקים המאכלסים גומחות שונות אלה מתחילים לספק תובנה לאיזון בין בריאות העור ומחלות [ראה מחקר].

קשר למחלות באברי המין ודרכי השתן
במחקרים רבים מקשרים מקשרים מחלות בנרתיק ובדרכי השתן לחוסר איזון חיידקי. נמצא שזני פְּרִיבּוֹטֶלָה (Prevotella) מעודדים צמיחת שני חיידקים שנמצאו קשורים לוַגַיְנוֹזִיס חַיְדַּקִי (Bacterial Vaginosis) על ידי הספקת החיידקים עם חומרים מזינים [ראה מחקר]. טיפולים, שבהם מחדשים את הספקת החיידקים הפרוביוטים באזור, תרמו ושיפרו את מצב האזור [ראה מחקר].

קשר לתפקוד לקוי של מערכת החיסון
מקובל לחשוב שהתאים המורכבים של מערכת החיסון עובדים יחד על מנת לחסל פתוגנים. תיקון לתפיסה המסורתית, שמערכת החיסון התפתח לשלוט בחיידקים, מגיע מגלוי שבמקרים מסוימים החיידקים שולטים במערכת החיסון. ידוע שלחיות חופשיים מחידקים (germ-free animals), שמתמשים לטובת מחקרים פרוביוטים, יש מערכת חיסונית לא מפותחת.

תַאֵי T מְסַיֵּעַ (T Helper Cells) הם תאים הקשורים למערכת החיסון ומטרתם לעזור לתאי דם לבנים אחרים באמצעות הכוונה ועל ידי מנגנונים אחרים המגבירים את איכות תאי הדם הלבנים. הגילוי הביולוגי של תַאֵי T מְסַיֵּעַ 17 (T Helper 17 Cells) חולל התעניינות רבה בגלל תפקיד המפתח שלהם בתהליכים דלקתיים. נמצא שכמויות עודפות של התא משחקות תפקיד מפתח במחלות אוטואימוניות כולל השתלת איברים [ראה מחקר]. חיידקים מסוימים מכוונים את התמיינות תאי T מסייע 17 בריקמה של המעי הדק [ראה מחקר].

 

עכשיו שהצלחנו לבסס מעט ידע וידיעה על עוצמת החשיבות של מאזן חיידקים, כיצורים המשלימים אותנו במובנים נסתרים, נמשיך ונגדיר את תופעת חוסר איזון החיידקי, התופעות הנלוות לו וכיצד מחלות מסוימות קורות כתוצאה מכך.

דִיסְבָּיוֹזִיס
דִיסְבָּיוֹזִיס (Dysbiosis) הוא מצב של אי איזון חיידקי על ובתוך הגוף. דִיסְבָּיוֹזִיס נפוץ יותר במערכת העיכול ועל העור, אך יכול לקרות על כל שטח חשוף וריקמה רירית, כמו בנרתיק, ריאות, פה, אף, סינוסים, אוזניים, ציפורניים או עיניים. קישרו אותו למחלות שונות, למשל מַחֲלָת הַמְעִי הַדַּלַּקְתִּי (Inflammatory bowel disease), מפני שחוסר איזון חיידקי במעיים יתכן מאוד שקשור לדלקות במעי. נמצא שהרוב הסובל מתִּסְמֹנֶת הַתְּשִׁישׁוּת הַכְרוֹנִית (Chronic Fatigue Syndrome) גם סובל מדלקות במעי. טיפול פרוביוטי והחזרת איזון חיידקי למעי שיפרה את מצבם של מטופלים במחקר [ראה מחקר].

הנה מיפוי של אחוזי החיידקי באזורים שונים בגוף, כפי ניתן להשיג מהקישור למאמר בספרית הרפואה האמריקאית על פרויקט המיקרוביום האנושי, אבל תרגמתי לעברית:


דִיסְבָּיוֹזִיס הוא ככל הנראה שורש הבעיה להתפתחות מחלות רבות ובהן גם אלרגיות. מערכת העיכול הוא האזור הכי נגיש להשפעה חיצונית העלולה לשנות את רמת חומציותו, מאזן חיידקי ועם זאת את יכולת ספיגת מינירלים וויטמינים הנחוצים לתפקוד תקין של כל מערכות הגוף.

חיידקים פתוגנים יכולים בקלות לנצל תנאי סביבה לטובתם, במקרה וסופק להם מצע לריבוי, כמו שחיידקים פרוביוטים יכולים לנצל בקלות תנאי סביבה מבטיחים לשגשוגם. במקרה ותנאי הסביבה עונים על צרכי החיידקים הפתוגנים, נוצר מצב של התרבות לכמויות העולות על חיידקים פרוביוטים, והם יכולים להשיג מצב כזה בשיטות שונות. לחיידקים יש יכולת לתקשר בין עצמם בעזרת כימיקלים וקולטנים, לשיטת תקשור כזאת קוראים חוּשׁ מִנְיָן (Quorum sensing). כשמנין החיידקים נמוך אז הכימיקלים שהם משחררים מתפזרים להם בחלל, אבל כשיש כמות עצומה של חיידקים וכולם משחררים את הכימיקל התקשורתי בו-זמנית, נוצר מצב שהם מסוגלים לדעת כמה מהם יש וברגע מסוים לשגר מתקפה.

שיטת התקשורת קיימת בכל החיידקים ולכן ניתן למצוא אותה גם בחיידקים פרוביוטים.

הנה הרצאה באתר TED שמומלץ לצפות על מנת להבין לעומק את הסוגיה. ניתן לשים כתוביות בעברית הנמצא ליד לחצן [ < ] בתחתית הסרטון (ברגע שהסרטון מופעל). הנה גם קישור לסרטון אם אתם רוצים לצפות באתר: בוני באסלר על תקשורת בין חיידקים.

בוני באסלר על תקשורת בין חיידקים


המטרה של כל החיידקים הוא להתרבות ולא ליצור מחלות, זה באינטרס של החיידקים לא להרוג את הפֻּנְדְּקַאי. אך חיידקים מסוימים, פתוגנים במקרה הזה, אינם חיים איתנו באופן סימביוטי וזה באינטרנס שלהם ליצר סביבת ריבוי אופטימאלית בשבילם והוא בדרך כלל כולל יצירת דלקות. חיידקים גם משחררים כימיקלים המדכאים חיידקים אחרים ובמקרה וחיידקים פתוגנים מגיעים לרמות גבוהות הם יכולים לדכא שגשוג של חיידקים אחרים.

יש לזכור, חיידקים לא חייבים להשיג את האנרגיה שלהם מחמצן. להם יש מנגנונים של יצירת אנרגיה עוד לפני שכדור הארץ הכיל חמצן באטמוספרה, לכן ניתן למצוא חיידקים שמשגשגים במקומות עם ריכוזיות גבוהה של חומרים כמו פחמן, נתרן, גפרית ועוד. עובדה זו מסבירה לנו שחיידקים פתוגנים יחפשו מקורות אנרגיה על מנת לשרוד ולשגשג ויתכן שהם ימצאו אותם בתוך ריקמות התאים בסביבה. פגיעה בתאים בגוף שלנו מפתח תגובה דלקתית, אותו חייב התא לתקן ומנגנונים אחרים נכנסים לפעולה על מנת לתקן את הנזק ולסלק את הגורם לנזק.

ברזל הוא יסוד שחיידקים פתוגנים שונים זקוקים לו על מנת לגדול. לרוב ברזל נמצא קשור לחלבונים אחרים בתאים שונים בגוף, למשל להמוגלובין בתאי דם אדומים וחלבון טְרַנְסְפֶּרִין (Transferrin) בנוזל ביולוגי, על מנת לווסת את זמינותו של היסוד. חיידקים פתוגנים במקרים מסוימים פיתחו יכולת לשחרר את הברזל ולהשתמש בו לטובתם, כמו כן חיידקים יכולים לפלוש לתוך תאים על מנת להשיג את מזונם.

מְעִי דּוֹלֵף
מְעִי דּוֹלֵף (Leaky Gut) הוא מצב שקיים רווח או "חור" בין הצמתים ההדוקים (Tight Junctions) בין תאי הספיגה והסינון של מְּעִי הַדַּק (Small Intestine). צמתים הדוקים הם הכרחיים על מנת להבטיח סינון מוצלח של מזון לא מעוכל (מפורק), רעלנים, חיידקים פתוגנים, וירוסים וכל חומר שלגוף אין כל שימוש בו והעלול לפתח תופעות המונעות את פעילות מערכות הגוף השונות. מעי דולף הוא כתוצאה מדִיסְבָּיוֹזִיס, אי איזון חיידקי במעיים, וישנם גם מזונות העלולות לעודד את שגשוג החיידקים הפתוגנים ומזונות שביסודן מעודדות תגובה דלקתית.

מערכת העיכול אמנם מתחיל מהפה, אך האזור הרגיש ביותר להוצרות מעי דולף הוא לאחר מיצי הקיבה, במְּעִי הַדַּק. בחווית המזון בגופנו הסברתי את דרכו של המזון במערכת העיכול. המזון מתחיל את עיכולו מהאינזימים בפה והגוש הטחון מגיע לקיבה באמצעות תנועה פריסטלסית בושט. בקיבה הגוש מתערבב בחומצת מימן כלורי (HCL) ואינזימים לפירוק חלבוני עד ליצירת עיסה הנדחפת למעי הדק. המעי הדק הוא האזור החשוף ביותר לאינטרקציה חיידקית עם הגוף, אך יכולתה לדחות את החיידקים היא שמגנה על תאי האנטרוסיטים החשובים לספיגת החומרים המוכנים לספיגה אל תוך זרם הדם.

תאי האֵנְטֶּרוֹסִיטִים (Enterocytes) הם עדינים ומתחלפים בתדירות רבה. דווח שחילוף מלא של שכבת התאים לוקח 36-48 שעות. הם התאים האחראים לספיגת חומצות האמינו, חומצות השומן, חד-סוכרים, מינירלים וויטמינים בעזרת מובילים (Transporters) המביאים את האבני הבניין אליהם ובעזרת מובילים שדואגים לעזור לאבני הבניין לחצות את האֵנְטֶּרוֹסִיט ולהיכנס לזרם הדם. תאים אלו צמודים באופן שמבטיח סינון מרבי, אך היווצרות רווחים בין התאים פוגעת ביכולת המעי לסנן מתכות כבדות, חיידקים פתוגנים, וירוסים, רעלנים, חלקיקי חלבון וכו' מלחדור למערכת ולעורר תגובה דלקתית. חיידקים פתוגנים כמו כּוֹלֶרָה (Cholera) משחררים רעלן הפועל עם קולטנים על מעטפת תאי המעי המעודדים שחרור של חלבון הנקרא זוֹנוּלִין (Zonulin) המווסת את החדירות של צמתים הדוקים בין תאים בחומה של מערכת העיכול [ראה מחקר].

בכתבה שלי - יתרונותיה של חלב פרה סוג A2 - חשפתי שחלבון קזאין A1, המופק מפרות מסוימום (למשל, הוֹלְשְֹטֵיִין), מתפרק בקלות במעיים לחלקיק חלבון הנקרא בֵּיתָא-קַזוֹ-מוֹרְפִין 7 (BCM7) ולו תכונות של סם נרקוטי. ככל הנראה היה מוטציה בחלבון וחומצה אמינית אחת התחלפה, ובמקום זה חומצה אמינית חלשה, שמאפשרת פירוק החלבון לחלקיק הבטא-קזו-מורפין 7. מעי דולף מאפשר לחלקיק לחדור בחופשיות לתוך זרם הדם ללא פיקוח ולהגיע למוח, שם נמצא שהוא מפעיל 45 אזורים שונים במוח, ולכן מקשרים אותו להתפתחות סכיזופרניה ואוטיזם בילדים. בנוסף, כשמערכת החיסון מנסה להיפטר ממנו, הנוגדנים שהיא מיצרת מזהים בשגגה את תאי הביתא בלבלב, האחראים ליצירת אינסולין, והם תוקפים אותם. מצב זה יוצר מחלת חיסון עצמי (Autoimmune disease) הנקרא סֻכֶּרֶת סוג 1.

   

חשיבות חיידקים פרוביוטים
העובדה שחיידקים מסוימים פיתחו חיי סימביוזה ואף אֶנְדּוֹסִימְבְּיוֹזָה פותחת לנו את נושא חיידקים פרוביוטים (בעד חיים).

חוקרים חישבו ומשוער שיש יותר מ-10,000 זנים שונים של חיידקים המתגוררים ומרכיבים את המערכת האקולוגית האנושית. חוקרים מצאו שחיידקים תורמים יותר גנים האחראים להשרדות האדם, מאשר הגנים מהתאים שלו. משוער שגנים חיידקי לציפון-חלבון הוא פי 360 יותר שופע מגנים אנושיים. עיכול שומן על ידי חיידקים לא תמיד מתבצע על ידי זן אחד, נוכחות העיכול היא שחשובה. מרכיבי המיקרוביום משתנה לאורך זמן, המושפע על ידי מחלות ותרופות, אך תמיד יש חזרה למצב של איזון, אפילו שהרכב החיידקים השתנה.

יש לזנים מסוימים יכולת לעכל פחמימות, כמו לקטוז, ולהפיק ממנו חומצה לקטית המווסתת את חומציות המעי ותורמת לסביבה בריאה יותר למען שגשוג חיידקים פרוביוטים אחרים ולשגשוג מערכת העיכול. כ-80% ממערכת העיכול פועלת במעיים, כי זה המקום הכי חשוף לאינטרקציה עם חיידקים ורעלנים מהסביבה החיצונית. חיידקים מסוימים גם מעודדים עיכול של חלבונים ומיצרים ויטמין מקבוצת B (כולל B12) ותורמים לעליה בזמינות הביולוגית של מרכיבי תזונה רבים.

ללמוד יותר, קראו את הכתבה שלי - בריאות המעיים: פְּרוֹבִיוֹטִיקָה

   

מזון שמעודד דלקות ומזון מונע דלקות
חומרים במזון, שחלקם מקובל כיום לצרוך, נוטה לגרות תגובה דלקתית. לא כל הדלקות ברחבי הגוף מתרחשות עקב התפתחות מצב של דיסביוזיס, אלא ישנם גם מזונות שמכילות או מורכבות מחומרים לא יציבים הגורמים לפגיעה בדופן התאים או חומרים המגרים תהליכים ביוכימים אחרים המובילים להיווצרות דלקות.

על מנת ללמוד אילו מזונות מחוללות דלקות ואילו מונעות, קראו את הכתבה שלי - מזון מעודד דלקות ומזון פותר דלקות.
  

סיכום, זה לא הגנים שלנו, אלא מה שאנחנו חושפים את עצמנו. בכתבה שלי על אפיגנטיקה הבנו שהגנים לא שולטים לנו על הבריאות אלא אותות מהסביבה. מזון הוא בהחלט אות מהסביבה. אנחנו אוכלים את הדגנים, שמנים עם רמות גבוהות של אומגה 6 וסוכר מזוקק אשר מציתים תגובות דלקתיות ולחץ על הגוף שמתרגם לאות מהסביבה.

חיידקים נמצאים בכל פינה בעולם. הם ניזונים ומשגשגים על מצעים שונים ובמקרה יש במעיים תנאי מחיה ושגשוג לעשרות ואף מאות סוגי חיידקים. אם כבר יש חיידקים בכל מקום וחלקם הגדול הם בעד חיים (פרוביוטים), לא נראה לכם עדיף לדאוג לאכלס ולשגשג את אלו שישפרו את זמן העיכול, מעבר המזון ובריאות שאר מערכות הגוף?

ללמוד להכין כרוב כבוש בעצמכם מקנה לכם כלי שיחזיר את הבריאות לידיים שלכם. כלל פרוביוטי - גיוון וכמות!

המקור למחלות הוא הוצאת הגוף מחוסר איזון על ידי חשיפתו לחומרים לא יציבים. החלטה שלכם לשים בפה, ללעוס ולבלוע, ללא מודעות מלאה וללא לקיחת אחראיות, היא שפוגעת בכם בטווח הקצר ובוודאי שבטווח הארוך. חיידקים יבואו וילכו, יתרבו וימותו, אך בסופו של דבר השליטה בקצב והרכב החיידקי בגוף הוא שלכם. לדעת שמזון מסוים פוגע לכם בשערי הגוף (דופן המעי) והימנעות ממנו, היא הצעד הראשון לחידוש הקשר והאחראיות עם מערכת האקולוגית שהייתה ותמיד תהיה עליכם ובתוככם.

האחראיות שלך, לבריאות!




יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

הבעייתיות בדגנים


תקציר
דגנים הם מזונות יחסית חדשים בתזונה האנושית, מבחינה אבולוציונית. האדם הקדמון, בתקופה הפליאוליתית שאורכה כ-2.5 מיליון שנה, היה צייד ולקט. המהפכה החקלאית, שקרתה לפני כ-10,000 שנה, בשרה את מעברו של האדם מחיי שבט לחיי כפר והתמסדותו על חלקת אדמה אפשרה לאדם ליצר טכנולוגיות על מנת להקל על שיטות גידול, אגירה וטחינת דגנים וקטניות.

האדם התפתח פיזית לאורך מיליוני שנים, אך גם הסתגל תזונתית להרכב המזונות שהיו נגישים בסביבתו. דגנים וקטניות הם זרעים והטבע שכלל אותם באופן שמבטיח לצמח את הישרדותו של צאצאיו למען הדור הבא. שכלולים אלו כוללים רעלנים מחלבונים שונים המונעים את עיכולו של הזרע (לֵקְטִין) על ידי חיידקים, חרקים וחיות, ואף רעלנים מסוימים מעודדים תגובות דלקתיות בתוך המעיים (פְּרוֹלָמִין) המובילות לתופעה הנקראת מעי דולף (Leaky Gut).

   

דגנים הם זרעים, וכמו כל זרע בטבע הם מגיעים עם מנגנון שמבטיח את הישרדותו על מנת להבטיח את הדור הבא. זרעים הם הצאצאים של צמחים וכדי שחיות לא יצליחו לעכל את הזרעים הם מגיעים עם מערכת הגנה שמשבשת וחוסמת פעילות של אינזימים וחלבוני עיכול שונים.
  • פְּרוֹלָמִין (Prolamin) הוא חלבון אחסון בצמחים שיש בו רמות גבוהות של חומצת אמינו פְּרוֹלִין (Proline) וגְּלוּטָמִין (Glutamine) ונמצא בזרעים של דגנים: חִטָּה (גְלִיאָדִין), שְׂעוֹרָה (הוֹרְדַיְיִן), שִׁיפוֹן (סֶקָלִין), תִּירָס (זֶאִין), דּוּרָה (קָפִירִין), סוֹיָה (חלבון סויה) וברמות נמוכות בשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל (אָבֶנִין).

    גְלִיאָדִין
    (Gliadin) הוא חלבון פְּרוֹלָמִין הנמצא בחיטה, והוא נמצא כגורם ישיר להתפתחות מחלת חיסון עצמית - מחלת צֶלְיָאק (Celiac disease). גליאדין נותן ללחם חיטה את המירקם העסתי שלו. חלבון זה גורם לשיחרור של חלבון זוֹנוּלִין (Zonulin) הגורם להתפתחות רווחים בתאי הספיגה של המעי [ראה מחקר]. בנוסף, החלבון גליאדין, כמו חלבוני אחסון פְּרוֹלָמִינִים אחרים, מעודד השמדות של תאי הספיגה ולסוג של נשירה והשטחת דופן המעי, דבר המעודד תגובה דלקתית.
  • לֵקְטִין (Lectin) הוא חלבון קושר-פחמימה ותפקידו בזרע להגן עליו מפני עיכול. לקטין נמצא בדגנים, קטניות, מוצרי חלב וצמחים ממשפחת הסוֹלָנִיִּים (כמו תפוח-אדמה, עגבניה ופלפל צ'ילי). לקטינים מונעים מאינזימי פְּרוֹטֶאַז (Protease) לפרק חלבונים על ידי חסימתם ושיבושם, מה שמכביד על מערכת העיכול ומונע מהחומרים המזינים להיות זמינים ביולוגית. לקטין פוחת בזמן תהליך הנביטה.

    נביטת חיטה מסוג (
    Triticum aestivum), שהיא זן יחסית חדש ונהיה שכיח, לא מפרק את כל חלבון הלקטין שבו. מה שנשאר הוא חלבון לקטין גמיש ובעייתי הנקרא נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין (Wheat Germ Agglutinin, WGA). הוא נמצא ברמות גבוהות בחיטה מלאה. משמעות המילה אָגְּלוּטִינִין הוא "דבק" והוא גורם לחלקיקים ותאים מכל מיני סוגים להיצמד ולהידבק.

    לחלבון לקטין נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין יש מנגנון מיוחד בו הוא מחקה מולקולרית הורמון מיוחד ברוק, האחראי לאותת לתא לחולל תהליכי ריפוי, ויכול להשתמש בקולטן שלו לחדור לתא הספיגה ואף למשוך איתו חלבונים אחרים.

    ד"ר ג'וֹזֵף מֵרְקוֹלָה (Dr. Joseph Mercola) נותן רשימה ארוכה של בעיות הנובעות מחשיפה לנֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין, המשפיעה על כל מערכות הגוף השונות, עם קישורים למחקרים על כל אחת מהבעיות [ראה כתבה]. יש קישורים לבעיות שנחקרו על תכונותיה של אָגְּלוּטִינִין לעודד דלקות, כרעל למערכת החיסון, כרעל למערכת העצבית, כרעל לפעילות נוירולוגית, פגיעה במחזור חייו של תאים בגוף, משבש תפקוד אנדוקרינית (הורמונלית), כרעל ללב ופגיעה חריפה בתפקוד מערכת העיכול.
  

גְלִיאַדּוֹרְפִין
בעיה נוספת מגְלִיאָדִין היא פירוקה בתהליך העיכול לחלקיק-חלבון עם תכונות אוֹפְּיוֹדִיוֹת (Opioid) הנקרא גְלִיאַדּוֹרְפִין או גְלוּטֶאוֹמוֹרְפִין (Gliadorphin). הוא בעצם משפיע על מערכת העצבים, כמו אוֹפְּיוּם ולכן מיחסים לו את התכונה אוֹפְּיוֹד. יש לו תכונות של משכך כאבים (הפחתת תפיסת כאב), הפחתת תגובה לכאב והעלאת סף הכאב. תופעות הלואי הן הרגעה, דיכוי נשימה, עצירות ותחושה חזקה של אֵיפוֹרְיָה. צריכה לאורך תקופה מלוואה בתיסמונת גמילה, כמו כל סם נרקוטי אחר. 

החלקיק-חלבון הזה יכול לחדור לזרם הדם ולהגיע למוח אך ורק אם מתקיימים תנאים מסוימים. מערכת העיכול בנוי באופן שמבטיח סינון של חלקיקי חלבון העולה על 2-3 חומצות אמינו, לכן גְלִיאַדּוֹרְפִין לא אמור לחדור את תאי הספיגה המרפדים את דופן המעי, מפני שהוא חלקיק-חלבון באורך של 7 חומצות אמינו. אבל במצב של מעי דולף, היכול להתקבל מחוסר איזון חיידקי במעיים (דִיסְבָּיוֹזִיס) וכפי שתיארנו פה בכתבה על גליאדין, שמשחרר חלבון זוֹנוּלִין המרחיב את הצמתים ההדוקים בין תאי הספיגה, נוצר מצב ששערי המעי פתוחים לחדירת גְלִיאַדּוֹרְפִין לזרם הדם ומשם לשאר מערכות הגוף.

זוֹנוּלִין (Zonulin)
נמצא במחקרים שונים שזוֹנוּלִין, או רעלנים מחיידקים המגרים שחרור של רעלן דמוי זונולין (Zonula Occludens Toxin), מפתח חדירות למחסום דם-מוח (Blood–brain barrier) המשבש את מנגנון הסינון המיוחד המגן על המוח מחשיפה לרעלנים. ניתן למצוא את המחקרים ברשימת מקורות.
חלבון אחסון בחיות הוא חלבון קזאין שנמצא בחלב. הכתבה שלי - יתרונותיה של חלב פרה סוג A2 - חושפת את נזקיה של חלבון קזאין סוג A1, אשר לו תכונות דומות לגְלִיאַדּוֹרְפִין, אך מחקרים מצאו שחלבון קזאין A1 מפעיל 45 אזורים במוח לעומת 3 מגְלִיאַדּוֹרְפִין [ראה מחקר].

דבר מאוד חשוב להבחין בו הוא שחולי צליאק יוצרים כמויות גבוהות של זונולין אבל אנשים שאינם חולים אבל אוכלים גלוטן אינם יוצרים כמויות משמעותיות (אך עדיין יוצרים). אין מחקר אחד שבודק ומקשר בין חלבון קזאין מחלב לעליה ברמות זונולין, שנוכל במקרה להסיק שהוא מגרה את חלבון זונולין יותר מגליאדין, כי חדירות מחסום דם-מוח במקרה של ביתא-קזו-מורפין 7 הוא פי 15 מגליאדורפין. עד שאין הוכחה חד משמעית, נוכל רק לשער.

אני אישית, וזו דעה כמובן, משער שיש קשר. תחשבו על זה רגע, תינוק שלא מסוגל לעכל מוכרח לספוג את החומרים המזינים, הורמונים, נוגדנים וכו' אבל ללא מערכת עיכול מפותחת (מצע פרוביוטי, אינזימי עיכול, מיצי מרה, מערכת חיסון) הוא זקוק לעזרה ביוכימית לעודד ספיגה גבוהה. לכן, הרעיון שבחלב יש חלבון שמגרה שחרור של זונולין, על מנת לפתוח את שערי המעי לזרימה חופשית, היא בוודאי אפשרית. למרות הכל, קזאין הוא חלבון אחסון כמו פרולמין.

ד"ר אָלֵסְּיוֹ פָּסָנוֹ (Alessio Fasano) הוא החוקר המוביל בכל הנוגע לזונולין, והוא קישר את זונולין למעי דולף ודלקות במעי [ראה סקירה]. בנוסף, מה שהביא אותי למצוא אותו היה כתבה בבלוג, בו אחד מהגרפים מראים את חלבון קזאין גורם גירוי דומה בחולי צ'ליאק לשחרור זונולין [ראה כתבה]. בצד ימין אפשר לראות את הגרף. TEER הוא מדד המשער את רמת החדירות של דופן המעי, ככל שהוא נמוך יותר אז רמת החדירות גבוהה יותר. אגב, הנה מחקר שהשתמש בדיאטת קזאין וחושד בזונולין שמעודד סכרת סוג 1 [ראה מחקר].

הסבר על מחלת צליאק
בתסריט הדומה למה שתואר בכתבה על חלבון קזאין A1, מערכת החיסון מסווגת את גְלִיאַדּוֹרְפִין כגורם זר והוא מפתח נוגדנים שיסמנו אותו על מנת להכווין את תאי דם הלבנים, במקרה הזה מַקְרוֹפָגִים, לבלוע את החלקיק-חלבון על מנת לנטרל את השפעתו ולהוביל אותו אל מחוץ לגוף. אך מה שקורה, בגלל שהחלקיק-חלבון דומה במבנו לאזורים על תאים שונים בגוף, מערכת החיסון מפתחת תגובה גם כלפי תאים אנושיים ומשגרת מתקפה נגדם. כלומר, מחלת חיסון עצמי (אוטואימוני) הידוע גם בשם מחלת צֶלְיָאק.

לעומת התאוריה הזאת, יש תאוריה אחרת שעליה אני רוצה להתיחס. יש הסוברים שהתגובה של מערכת החיסון היא תגובת הגנה מפני חדירת רעלנים (גְלִיאַדּוֹרְפִין ובמיוחד אָגְּלוּטִינִין) ברמות גבוהות. ככה שעל מנת להגן על שאר מערכות הגוף מחשיפה לרעלנים, מערכת החיסון תוקפת ומשמידה את תאי הספיגה על דופן המעי על מנת להציל את שאר הגוף. תגובה דומה היא שלשול, היכול להיות מנגנון הגנתי של מערכת העיכול מחשיפה גבוהה לרעלנים, כמו אלו שצוינו בכתבה.

יש עוד שלל של תגובות ביוכימיות ורעלנים המגרים השפעה איומה על המעי. ניתן למצוא בקישור הבא כתבה ארוכה, ולמי שרוצה הרחבה עמוקה יותר אני ממליץ לקרוא [ראה כתבה].

  

מדידת חשיפה לפְּרוֹלָמִין
אם אתם חוששים שחלבון פרולמין מדגנים שונים פוגע בכם ואתם מעוניינים לקבל אישוש מדעי, תוכלו לבקש שימדדו לכם את רמת הנוֹגְדָנִים נֶגֶד-גְלִיאָדִין (Anti-gliadin antibodies) המופקים על ידי מערכת החיסון כנגד החלבון. תבקשו מהרופא להסביר לכם על התהליך המקובל, כיום יש יותר מודעות.

IgG ו-IgA הם הנוגדנים העיקריים הנותנים מדד למחלת צליאק. IgG הוא יותר רגיש אבל פחות ספציפי, לעומת IgA שהוא פחות רגיש אבל יותר ספציפי. כלומר, מדידה חיובית של IgA בסרום הדם הוא אינדיקציה מדויקת יותר לתגובת מערכת החיסון לחלבון פרולמין. IgG יכול להיות קשור לבעיות אחרות בגוף ולא בהכרח יצביע על מחלת צליאק.

במעבדות ניתן לבצע בדיקת אלייזה (Enzyme-linked immunosorbent assay - ELISA). היא שיטה ביוכימית לגילוי נוכחות נוגדנים או אנטיגן בדגימה. את הבדיקה מבצעים על ידי קשירת אנזים לנוגדן או לאנטיגן, הנצבע אחר כך בתגובה כימית.

בדיקה אחרת היא טכניקת אִימְּיוּנוֹפְּלוֹרֶסֵנְס (Immunofluorescence method) בה משתמשים במִיקְרוֹסְקוֹפּ פְּלוֹאוֹרוֹסֵנְטִיוֹת (הפקת אור בעקבות חשיפה להקרנה חיצונית או להפצצת חלקיקים). בעצם באותה שיטה של אלייזה, כך שמופק צבעים לחלקיקים המאפשרים החזיה של המולקולה הנצפה.

ניתן לקבל הסבר מורחב על פירוש לתוצאות בדיקת הדם למחלת צליאק באתר הבא, בו תמצאו גם הסברים על השיטות השונות וההבדלים בין הנוגדנים [ראה אתר].

    

חוסר איזון חיידקי
בכתבה שלי - על חַיְדַּקִים, דִיסְבָּיוֹזִיס ומְעִי דּוֹלֵף - חשפתי את השפעתם של חיידקים פתוגנים לחולל מחלות על ידי פיתוח סביבה דלקתית ובסופו של דבר מעי דולף. אותו חומר (זוֹנוּלִין) המווסת את הצמתים ההדוקים בין תאי הספיגה יכול להשתחרר בכמויות גדולות כשיש חיידקים פתוגנים השולטים בסביבה, למשל  כּוֹלֶרָה (Cholera) המשחרר רעלן הפועל עם קולטנים על מעטפת תאי המעי המעודדים שחרור של חלבון זוֹנוּלִין, המווסת את הצמתים ההדוקים בין התאי הספיגה [ראה מחקר].

בכתבה - בריאות המעיים: פְּרוֹבִיוֹטִיקָה - חשפתי את חשיבותם העליונה של חיידקים פרוביוטים לבריאות של מערכת העיכול. הם יוצרים שכבת הגנה הנקרא בִּיוֹפִילְם (Biofilm), כמו שריון, המפרידה בין חלל המעי לדופן המעי, ככה שכל מזון שמגיע הוא מעוכל גם על ידם והם מפרישים כל מיני חומרים וויטמינים שתורמים לסביבת מעי אופטימלית ולעליה בזמינותם של ויטמינים לבריאות הגוף. בכמויות ובגיוון נכון, הם יכולים להפריש חומר המדכא את שגשוגם של חיידקים פתוגנים וחומרים המנטרלים רעלנים ואף למנוע ספיגת מתכות כבדות.

  

אגב, ילדים בימינו נחשפים לרמות גבוהות של דגנים מדגני הבוקר שלהם. לא רק שיש כמויות גדולות של דגנים מעובדים אלא יש כמות גבוהה של סוכר. פגיעה במערכת העצבית ותכונותיו של גְלִיאַדּוֹרְפִין להשפיע כמו סם נרקוטי פוגעת בתפקודם בתקופה החשובה ביותר בחייהם - עיצוב השכלי והתפתחות המוח. הקבוצה הסביבתית העובדת (Environmental Working Group) שחררה דוח על דגני בוקר והרכבו הרעלני לצורכיו [ראה אתר].

אני אישית מצאתי חלופה טובה לדגני בוקר (כף זרעי צ'יה, חצי כוס חלב אורז שקדים, חופן שקדים+אגוזים+זרעים מושרים 8 שעות ופרי בשל. לשים בקערה ולאחר כ-10 דקות לאכול, כשזרעי הצ'יה הושרו ונהיה דייסתי).

לסיכום, דגנים לא נועדו למאכל אנושי. הטבע פיתח מערך הגנה למען הבטחת הדור הבא, וזה כולל חומרים הרעילים לגוף. פְּרוֹלָמִין הוא חלבון אחסון הנמצא בכל הדגנים, וברמות גבוהות בחיטה מלאה, והוא מגרה שחרור של חומר המעודד רווחים בין תאי הסינון והספיגה במעיים. דבר זה חושף את כלי הדם ומערכות הגוף לחשיפת רעלנים וחלקיקי מזון שלא עוכלו לגמרי המפתחת תגובה אלרגית. לֵקְטִין מונע מחלבוני עיכול (אינזימים) לפרק את הדגן לטובת הישרדותו במערכת העיכול של החיה והוא כולל גם סוג גמיש ובעייתי (נֶבֶט חִטָּה אָגְּלוּטִינִין) התורם למכלול של בעיות בריאותיות, במערכת העצבית, הנוירולוגית, החיסונית, העיכולית והלב.

דגנים מעודדים תגובה דלקתית במעיים ועלינו להתקדם לדבר הבא - טיפול בגורם ולא בסימפטומים.

האחראיות שלך, לבריאות!

 

יום שישי, 20 ביולי 2012

יתרונותיה של חלב פרה A2


מי חשב שסוג הפרה בתהליך יצור החלב קשור לאיכותו? מסתבר שמידע מדעי רחב תומך בהשערה שאכן יש לסוג הפרה חשיבות רבה כשמדובר בהפקת חלב. בחלב יש חלבון מסוים שמופק מפרות מסוימות באופן שהרכבו חלש ומערכת העיכול בקלות מפיקה ממנו חומר השווה לסם נרקוטי עם השפעה הדומה למוֹרְפְיוּם.

נדמה היה שכל חלב הוא דומה ביסודו. מלא בסידן, זרחן, מגנזיום, חלבונים ושומנים וכולם ביחסים מסוימים. בכתבה שלי - חלב נא ויתרונותיו - תוכלו ללמוד על כל הבעיות הרבות בחלב המודרני, אך כאן אתמקד במבט אחד שהוא חלבון הקזאין וכל הידע שתוכלו למצוא עליו.

חלבון שבחלב מתחלק ל-2: 20% מי גבינה ו-80% קזאין. יש כמה סוגים של קזאין, אבל החשוב ביותר הוא ביטא קזאין (β-casein). לפניכם דיאגרמה המסבירה בדיוק את זה.


הסוגיה שנשמרה בשקט מהציבור היא סוג החלב ותרומתו או פגיעתו בבריאותינו. מעשה בחלבון קזאין מסוג A1 בחלב פרה אשר, על פי מחקרים הרבים וספרו של קית' וודפורד (Keith Woodford), יוצר תגובה אלרגנית אצל מרבית האוכלוסיה הצורכת אותו ואף ניתן לקשר את החלבון לבעיות כרוניות כמו סכרת סוג 1 ומחלות לב.

ככל הנראה, לפני כ-5,000 שנה נהיה מוטציה לחלבון קזאין מסוג ביטא (β-casein). זה חלבון בעל 209 חומצות אמינו, ומבדיקת רצף סדר חומצות האמינו אין כל ספק שהבעיה בחלבון נובע מחומצה אמינית מספר 67. על מנת להבין כיצד חלבון בנוי, דמינו לעצמכם שרשרת חרוזים. השרשרת כולה היא חלבון וכל חרוז הוא חומצה אמינית אחת. סדר החומצות ואורך החלבון נקבעים על ידי המידע הגנטי בדנ"א. בחלבון המקורי והבריאותי, החומצה האמינית מספר 67 היא פרולין (Proline), אך בחלבון שעבר מוטציה התחלף לו פרולין בחומצה אמינית הנקראת היסטידין (Histidine).

 

בקזאין-ביטא A2 יש את חומצת אמינו פרולין אשר מפיקה תכונות של חוזק פפטידי. היא בעצם נדבקת חזק לחומצה האמינית בשני צידיה ובכך מקשה על תהליך העיכול לנתק את שרשרת החלבון.

הבעיה בבטא-קזאין A1
לעומת A2, החומצה אמינית היסטידין מראה תכונות חלשות יותר. תהליך העיכול מצליח לשבור את הקשר בינה לבין חומצות האמינו לצידה. מה שמתקבל בדיעבד מהניתוק הוא פפטיד (חלקיק חלבון) הנקרא ביטא-קזו-מורפין 7 (BCM7 - β-casomorphin 7). חלקיק פפטיד זה מתקבל מעיכול החלבון A1, ועוד לא ברור עם תהליכים אחרים גם תורמים להפקתו.

לפפטיד ביטא-קזו-מורפין 7 תכונות ממכרות ויש כאלה שמיחסים אותו להתמכרות של אנשים לחלב ומוצריו. הוא חודר בקלות לתוך המוח ומתחבר לקולטנים של מורפין ונוסך תחושת ריחוף ועייפות. הוא בעצם משפיע על מערכת העצבים, כמו אופיום ולכן מיחסים לו את התכונה אופיוד (Opioid). יש לו תכונות של משכך כאבים (הפחתת תפיסת כאב), הפחתת תגובה לכאב והעלאת סף הכאב. תופעות הלואי הן הרגעה, דיכוי נשימה, עצירות ותחושה חזקה של אֵיפוֹרְיָה. צריכה לאורך תקופה מלוואה בתיסמונת גמילה, כמו כל סם אחר.

אך מעבר לבעיה הזו, יש לו תכונות מחמצנות. כמו רדיקל חופשי, הוא מסוגל לעבור בכלי הדם ובאיברים בגוף ולחמצנם. לפי הכתבה שלי - האמת על שומן רווי - חימצון דפנות כלי הדם היא הבעיה המרכזית התורמת ליצירת פלק המוביל בסופו של דבר לטרשת עורקים ומחלות לב. מחקר ב-1995 מצא שלפפטיד תגובה מחמצנת לחלבון-שומן מצפיפות נמוכה (LDL) [ראה מחקר]. אותו חלבון-שומן LDL אחראי להובלת כולסטרול מהכבד אל זרם הדם.

על מעי דולף ותרומתו לספיגת BCM7
חדירת הפפטיד או הפקתו בתהליך העיכול אינו בעיה אם המעיים תקינים. אך אנשים הסובלים ממעי דולף (Leaky gut) מאפשרים לפפטיד לחדור בקלות אל תוך זרם הדם. אם אתה אוכל מזון תעשייתי, כלומר מזון מעובד, סביר להניח שהינך סובל ממעי דולף אך כנראה ברמה נמוכה. לוולד אין מערכת עיכול מפותחת על מנת לאפשר את ספיגתו המהירה והקלה של חומרים מזינים גדולים (Macro-nutrients), רק הנוגדנים, שחלב האם יוצרת, מספקים הגנה לתינוק.

הפפטיד בקמ"7 הינו גדול מכדי לעבור את רשת הסינון של המעיים. תארו לכם כילה, שתפקידה רק לאפשר לחומר הטוב (האויר) לעבור ובעצם לסנן את הזבובים, יתושים ומה לא מלהיכנס. דמיינו שמישהו בא עם סכין ועושה חורים בכילה. עכשיו קל יותר לחרקים להיכנס ואין לכם מה לעשות בנידון חוץ מלתפוס אותם או לרסס אותם בכימיקלים. אותו הדבר במעיים! רק התאים שעוטפים את דופן המעיים (Enterocyte's) מתחדשים תוך כמה ימים. לכן, במצב של מעי דולף הפפטיד בקלות עושה את דרכו אל זרם הדם וממשיך משם למוח.

מעי דולף היא תיסמונת מוכרת באנשים הסובלים ממחלת הצ'ילאק (Celiac Disease). החלבון גלוטן הוא גדול מידי ויש צורך בפירוקו, אך בקלות הוא חודר את המעיים ומטיל חורבן במערכות הגוף. מה שמעודד התפתחות מעי דולף הוא לחץ, גלולות למניעת הריון, סמים (כמו תרופות נגד-דלקות ומשכי כאבים), רגישות למזון וחוסר איזון חיידקים במעיים. בכתבה שלי - חשיבות הפרוביוטיקה - חשפתי את שיטת התרפיה היחודית של נטשה קמפבל-מקברייד, שבמהלך מחקריה ועבודתה היא הצליחה לרפא אנשים חולי צ'ילאק על ידי החזרת איזון החיידקים במעיים. אם לא ידעתם, אז יש פי 10 חיידקים מאשר תאים אנושיים החיים בתוכך ותורמים לקשת רחבה של פעילויות מערכתיות.

לקחת גלולות של פרוביוטיקה זה רימוי הגוף, מוטב להשכיל מעט על שיטות העתיקות לשימור מזון לקראת החורף. כרוב כבוש מלא בחיידקים פרוביוטיים וניתן אף להשיג את חיידק הלקטובסילוס (מפרק סוכר חלב - לקטוז) מיוגורט. לא ניתן למצוא ביוגורט שהחלב שלו עבר פסטור הרבה חיידקים פרוביוטיים, לכן מומלץ להכין הכל לבד או למצוא מישהו שיעשה את העבודה בשבילכם. קראו את הכתבה שלי - תהליך הכנת כרוב כבוש - אם הינכם מעוניינים להכין בעצמכם.




תפקידו בסְכִיזוֹפְרֶנְיָה ואוטיזם
לפניכם ציטוט ממחקר שנעשה בפלורידה, ארה"ב ופורסם במרץ 1999 [ראה מחקר]:
"במחקר קודם הראינו שביטא-קזו-מורפין 7 (בקמ"7) נלקח על ידי אזורי המוח הרלוונטים לסכיזופרניה ואוטיזם. הניסוי הנוכחי נועד כדי למצוא אם בקמ"7 יש תופעות התנהגותיות או כאבים אצל חולדות. 

כ-65 שניות לאחר טיפול עם מינונים שונים של בקמ"7, חולדות נהיו חסרי מנוחה ורצו באלימות, עם שיניים נוקשות ונשימה מהירה. שבע דקות מאוחר יותר, החולדות נהיו לא פעילות עם פחות הליכה, התרחקות מעכברוש אחר באותו כלוב, ישוב בתוך עצמו או שם את הראש על פינת הכלוב. התגובה לקול הופחתה ונעדרה כל אינטראקציה חברתית. שעה לאחר מכן, החולדות הראו הִיפֶּר-התגוננות. את ההשפעות ההתנהגותיות שתוארו למעלה של בקמ"7 לא עלו כאשר חולדות טופלו לפני עם נרקאן (naloxone). החולדות שקיבלו תמיסת מלח לא הראו כל שינוי התנהגות לאורך השעתיים של התבוננות. בקמ"7 הפגין גם תופעות כאבים, אשר יכול להיחסם על ידי נרקאן.
מהתוצאות עולה כי בקמ"7 עשוי לשחק תפקיד בהפרעות התנהגותיות כמו אוטיזם וסכיזופרניה."
ההשערה שיש קשר בין חומר אופיוד לאוטיזם כבר עלה במחקר ב-1979. בקמ"7 מחלב A1 וגלוטמורפין מגלוטן, שניהם אופיודים. זה למה מצבם של ילדים אוטיסטים משתפר על דיאטה נטולת גלוטן וקזאין. עקבות של בקמ"7 נמצאו בשתן של ילדים ואנשים סכיזופרנים ואוטיסטים. נמצא גם רמות משמעותיות של נוגדנים (IgG, IgA) הפועלים נגד גליאדורפין וקזומורפין בדמם, והרמות נוגדנים IgG מעלה השערה שהפפטידים מגיעים לדם שלמים בכמות מספקת על מנת לעורר תגובה נמרצת ולכן הם זמינים לקליטה על ידי המוח. הסיבה ככל הנראה היא העלאת כושר חדירות במעי כמכניקה לספיגת החומרים [ראה מחקר].

במחקר על חולדות נמצא שגליאדורפין משפיע על 3 אזורים במוח לעומת בקמ"7 שמשפיע על 45 אזורים שונים במוח. ממצאים אלו מעלים את ההשערה שבקמ"7 חודר את מחסום הדם במוח בקלות [ראה מחקר].

ביטא קזאין A1 וסֻכֶּרֶת
הראיות המקשרות את ביטא-קזאין A1 לסֻכֶּרֶת מאוד משכנעות. חוץ ממחקר אֶפִּידֶמְיוֹלוֹגִי (חקר מגפות), שמצא קשר בין שכיחות סכרת סוג 1 לצריכת חלב מסוג A1 בילדים בגילאים 0 עד 14 במדינות שונות, נמצא אף במחקר על חולדות הרגישות לסכרת ש-47% מאלו שקיבלו חלב סוג A1 פיתחו סכרת ואלו שקיבלו חלב מסוג A2 לא פיתחו כלל [ראה מחקר].

סֻכֶּרֶת סוג 1 לעיתים מסווג כמחלה אוֹטוֹאִימוּנִית (Autoimmune Disease), כלומר מחלה שבה נגרמת פגיעה באיבר או במערכת בגוף על ידי הגוף עצמו. בסכרת זה מתאפיין בכך שמערכת החיסון תוקפת את התאים האחראים ליצירת אינסולין בלבלב. ב-1999 מדענים גרמנים מצאו מתאם חזק בין סכרת סוג 1 ורמות גבוהות של נוגדנים לביטא-קזאין A1 [ראה מחקר]. בגלל שהרצף חומצות האמינו של הנוגדנים לביטא-קזאין A1 דומה למבנה החלבוני של תאים מפיקי אינסולין בלבלב, הנוגדנים תוקפים את תאי הלבלב ביחד עם בקמ"7.

הצהרה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה ב-1994 להורים למנוע חשיפת ילדיהם לחלב פרה בשלבים הראשונים לחיים מחשש להתפתחות סכרת סוג 1 [ראה הצהרה]:
"חשיפה מוקדמת של תינוקות לחלבון חלב פרה עשויה להיות גורם חשוב בייזום תהליך הריסת תאי β (בלבלב) אצל אנשים מסוימים. לא ידוע אם חלבון חלב פרה בפורמולה לתינוקות הזמינים מסחרית קשורה לתהליך זה.
הימנעות מחלבון חלב פרה עבור החודשים הראשונים לחיים עשויה להפחית התפתחות מאוחרת של סכרת או לעכב את הופעת המחלה אצל אנשים רגישים."
במחקר, שבדק אימהות שצרכו חלב פרה בתקופת היניקה, הראו הגנה מפני העברת החלבון קזאין או גירוי נוגדני אצל ילדיהן. לעומתם, תינוקות שנחשפו לחלבון פרה מפורמולות בבקבוק הראו עליה בנוגדנים נגד קזאין. בכל אופן, במחקר אחר ממליצים הימנעות האם מצריכת חלב פרה בדיאטה שלה, אבל אין כל התיחסות לסוג החלב.

על פרות ושימושם המכוון בתעשיית החלב
פרה מזן הולסטין - מפיקה חלב A1
עכשיו נתמקד במה שאנו יודעים כיום על סוגי הפרות. השימוש הנרחב באירופה ובארה"ב הוא בפרה מזן הולשטיין (Holstein). הזן בה מהולנד לארה"ב בשנת 1621 ורובם שחורים ולבנים. הם פרות גדולות ומפיקות הכי הרבה חלב מכל הזנים, ולכן הם זן מועדף על תעשיות החלב. אך הם יוצרות הכי פחות זבדה משאר הזנים ולהם חלב מסוג A1.

גרנזי (Guernsey) - מפיקה חלב A2
לעומתה יש את הפרה מזן הנקרא גרנזי (Guernsey). מקורה מאי התעלה האנגלי - גרנזי, יש להם צבע בגוון עופר עם כתמים לבנים ונחשבת כפרה מאוד צייתנית. צבע החלב צהבהב עד זהוב, מתוק ועם המון זבדה. הזן נהיה קשה יותר למצוא בגלל העדפה של תעשיית החלב בזן הולשטיין. כמעט כל הגרנזים מפיקים חלב A2. הצבע הזהוב הוא בגלל רמות הבטא-קרוטן (beta-Carotene) שהוא מקור לויטמין A. רמות גבוהות של זבדה (5%) ורמות גבוהות של חלבון (3.7%).

פרות אחרות המפיקות חלב מסוג A2 הן: ג'רזי (Jersey) וחום שוויצרי (Brown Swiss). על כמה סוגים בודדים, ניתן לקרוא פה, ויש מאות סוגים שונים שניתן לקרוא עליהם פה.

משנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70 נמכר בקנדה וארה"ב מותג במיוחד לחלב גרנזי הזהוב, אשר היה מלא בבטא-קרוטן. אך המצאת תהליך ההומוגניזציה (homogenization), אשר מרסקת את תאי השומן לחלקיקים קטנים בתהליך דחיסה תחת לחץ גבוהה דרך חורים מיקרוסקופים, פגעה בתכונותיה הייחודיות של חלב הגרנזי ובכך סיימה את שיווקה של המותג הזהוב. יש הסוברים שתהליך זה היה מכוון על ידי תעשיות החלב על מנת לפגוע ביכולת הצרכן להבחין בחלב איכותי. מה שכן, החלב כיום הוא עירבוביה של עשרות פרות ואפילו אם נמצא סוג A2 בחלב, רק המצאות סוג A1 בתערובת עלולה לחשוף אותכם לפפטיד ההרסני והממכר.

יש עשרות תרבויות ברחבי העולם שצורכות חלב למשך דורות ושכיחות המחלות נמוכה. למשל באיסלנד, ניו-זילנד ואנשי המסאי בטנזניה שבאפריקה. במקרים של מעבר אוכלוסיה מאזור בעל שכיחות נמוכה לאזור בעל שכיחות גבוהה של סכרת, כמו כשילדי הסמואן (Samoan) עוברים לניו-זילנד או כשאסיאנים (Asians) עוברים לאנגלים, ניתן לראות שאנשים שצרכו חלב מסוג A2 ואז נחשפו לחלב מסוג A1 הראו תסמינים של התפתחות סכרת. ככל הנראה הפרות באפריקה ובאסיה מפיקות חלב מהסוג הבריא יותר, ולכן תרבויות אלו מסוגלות לשגשג על חלב ומוצריו.

מה ניתן לעשות בארץ שקורה בחו"ל
קודם כל, להעלות מודעות בקרב הציבור. להשכיל ולחנך אחרים על הסוגיה, כי הרבה אנשים רוצים להמשיך לצרוך מוצרי חלב למרות כל התלונות. לדרוש מהתעשיות לקחת את העניין ברצינות ולהסב את העדרים בכל הרפתות לפרות המפיקות חלב A2. ניתן ללמוד המון מניו-זילנד ואוסטרליה, בהם מומחים קובעים שלוקח 10 שנים להסבה מלאה של העדר ושזה תהליך פשוט מאוד. מומחים מספרים שניתן לבדוק את סוג החלב שהפרה מפיקה דרך דגימת שיער פשוטה במעבדה.

על פי אתר "מועצת החלב":

"בישראל כ – 120 אלף פרות, רובן מגזע הוֹלְשְטֵיין-פְריזי-ישראלי שמקורו בהכלאת גזעי פרות מהולנד וגרמניה עם פרות מקומיות. גזע זה מניב תנובת חלב גבוהה ויחד עם זאת מצטיין בעמידות גבוהה לתנאי הארץ. כמו כן מהווה גזע זה את המקור העיקרי לבשר-בקר טרי בישראל כאשר הוא מספק כ- 30 אלף פרות וכ- 50 אלף עגלים לאחר פיטום.

בשנות השישים העדר המקומי החל לספק את כל צרכי האוכלוסייה ומאז הופסק יבוא הבקר לארץ, ואף למעלה מזה, בשל הגידול המהיר בתנובת הפרות הטילה המדינה מכסות ייצור מוגדרות על היצרנים בכדי למנוע עודפים."
חלב עזים, כבשים ונאקות הוא A2. להשקיע את כספכם בחלב מחיות משק אלו תמנע מצריכת חלב פרה שאין לדעת אם היא מסוג אחד או השני. רק פרות בעצם מסוגלות להפיק סוג A1!

 עכשיו באמת יש סיבה לכל שכבות האוכלוסיה לדרוש חלב בריא. תהיו רציניים, זה הבריאות שלכם.

סיכום
מה שתרם הכי הרבה לזמינותו של החלקיק חלבון בטא-קזו-מורפין 7 בגופנו הוא מעי דולף. החלקיק מתנהג בגוף כמו סם נרקוטי ומתחבר לכ-45 אזורים במוח התורמים להתפתחות בעיות נוירולוגיות. אנו נולדים עם מעי חדיר על מנת לאפשר חומרים מזינים גדולים ונוגדנים מחלב אימנו לחדור בקלות ולספק לנו את ההגנה שאנו זקוקים לה בשלבים הראשונים של החיים. חשיפת תינוקות לפורמולות או חלב פרה עלולה לספק מנות גבוהות של החלקיק החלבוני שפוגע במוח ובתאי הלבלב, מה שתורם בעתיד להתפתחות סכיזופרניה ואוטיזם, ומה שהורס את תאי הבטא בלבלב ולהתפתחות סכרת נעורים.

חלב מסוגל לספק לנו את צרכינו התזונתיים והוא בריא. מאות שנים נהננו ממנו ועכשיו שהמדע פה אנו לומדים שקיים סוג אחד של חלב שאנו מגיבים אליו בצורה נוראית. אנו יכולים בקלות לשרוד בלי חלב, כפי שהאדם הקדמון הצליח לפני ביות בעלי החיים והמצאת החקלאות, אך לכו תנסו לשכנע מיליוני אנשים לאכול אחרת. אם תרצו להפנות אצבע אשמה, תפנו אותה כלפי תעשיות החלב שאינן לוקחות את המחקרים ברצינות על מנת לשמור על רווחיה ולקחותיה. אם תרצו להפנות אצבע אחראית, תפנו אותה לממשלה, אך זכרו, אצבע אחת מופנת כלפיה, אך ארבע אצבעות פונות כלפיכם!

האחראיות שלך, לבריאות!