יום רביעי, 17 ביוני 2015

הבנת חשיבות מדד pH ותופעת בריחת סידן


החיים התחילו בים, וכמו כן, כל דבר חי מכיל מים ופועל במרחב מימי. ניתן לצפות במרחב מימי בתוך התא ומרחב מימי העוטף את התא. המולקולה השפוטה של מים - שני מימנים המקושרים לחמצן - היא המרחב והמשטח המישורי המספק לעולם המולקולרי והביולוגי לנוע ולבצע פעולות חיים. אינזמי עיכול אינם יכולים לגשת ולבצע את כריית חומרי הגלם ללא מרחב מימי המספק להם מרווח תנוע להובלת החומרים המזינים אל תאי הספיגה, וכמו כן, זרם הדם הינו 90% מים, מפני שהמים מאפשרים לחומרים המזינים לשוט על נהר החיים ולהזין את התאים המיובשים, תוך כדי הסרת פסולת והובלתה לכבד. 

למה חשוב לפתח הערכה למים? נחקור את חשיבותו של המים והשפעת חומרים על מדדו החומצי. נבחן גם את הסיבה להיווצרות משקעות סידן ובריחת סידן מהגוף, וכמו כן, אילו מזונות יכולות להחזיר את בריאות הגוף לתבנית המקורית.

יום שני, 1 ביוני 2015

טכניקה לשמירת לחות בעת האכילה

הרעיון הבא אינו נדיר, אך עד כה המדע על לחות נאותה בזמן האכילה לא הוסברה כראוי. עכשיו שזה הוסבר, הבה נעיף מבט בטכניקה שתאפר את זה.

אינזמי עיכול מיוצרים כבר בפה בציפיה לצריכת המזון. אלו אינזמי העיכול אשר זקוקים לסביבה מימית על מנת לנוע ולהגיע לחומרים המיועדים לכרייה. לכן, כל ביס צריך להיות מלווה בכמות זעיר, אך מספקת, של מים או נוזל. המטרה הינה לגרוס את חומרי הגלם, ואז להוסיף את הכמות הזעירה של מים כדי לאפשר למרקם המזון להיות רך ודייסתי. 

אז אינזמי העיכול יכולים, פשוטו כמשמעו, לרכוב כשק קמח ביחד עם הדייסה המוכנה אל תוך הקיבה. שם, חומצות הקיבה לא יצטרכו לעבוד בעייפות בתהליך הכנת המזון למעי הדק. בעיקרון, ככל שתכינו את מזונכם לעיכול, זה יקל על כל אחד ואחת מן אברי העיכול.

הֶרְגֵּל גריסת מזון לדייסה (פלצ'רייז)

פלצ'רייז (Fletcherize) הינו לעיסת המזון באיטיות וביסודיות. זה מוודא שכל המיץ ותכולתו של הצמח, אשר מאוחסנים מאחורי הסלולוז הקשה לעיכול, יהיו נגישים יותר. אז ניתן להשליך את הסיב - הסלולוז (cellulose) - או לבלוע אותו.

למרבה הצער, המון אנשים אינם מודעים ליתרונותיו של פלצ'רייזינג, וכמו כן, אין להם "מספיק זמן" ללעוס את מזונם בשקידה. למזלם, יש אלטרנטיבות.

מיצים ושייק פירות טריים

מיצים אינם דומים לשייק פירות. כשאתם מכינים מיץ, אתם מפרידים את הסיב מהירקות והפירות. כשזה נעשה, הקיבה איננה צריכה לעבוד על עיכול הסיב, ובמקום זאת, המיץ העשיר במים וחומרים מזינים יכול לדלג על שלב עיכול המזון בקיבה ולהגיע למעי הדק לספיגה מיידית.

מצד שני, בשייק פירות יש את כל הסיב, אשר נחשב טוב מסיבות רבות, אך זה מדורש עיכול על ידי הקיבה לפני שמאפשרים לתכולה להמשיך הלאה אל המעי הדק למטרת ספיגה לזרם הדם. מומלץ לא ללגום את שייק הפירות כמו מים או מיץ, אלא לרשרש את השייק בפה, מאחר שצריך לעטוף את הסיבים באינזמי העיכול המיוצרים בפה.

הבדל בין פירות וירקות

בדרך כלל, ירק תמיד יהיה גבוהה בסיבים ונמוך בסוכרים.
לעומתו, פרי תמיד יהיה גבוהה בסוכרים ונמוך בסיבים.

בכיוון שקשה לגרוס את כל הסיבים בירקות, ואנו לא אוֹכְלֵי עֵשֶׂב (Herbivore) אמיתיים כמו הפרה, על מנת להפיק את המקסימום מהירקות והחומרים המזינים הלכודים מאחורי הסיבים, אפשר להעביר את הירק דרך מכונת מיצים.

אך עובדה זו איננה חלה על הפירות, אשר נמוכות מאוד בסיבים. מומלץ להימנע משתיית מיץ פירות, מכיוון שלסיבים תפקיד הכרחי הכוללת האטת ספיגת הסוכרים אל תוך הדם. אם הינכם מכירים את השפעת הסוכר על הסביבה הפנימית של זרם הדם, תוכלו להזדהות עם הצורך בצריכת הסיב של הפרי על מנת למתן את ההשפעה של מינון גבוהה של סוכר.

מטרת הסיב בעת העיכול הינה האטת ספיגת הסוכרים לזרם הדם, ובכך לאפשר שיחרור סוכרים השומרת על רמה בריאה בסביבה המימית של זרם הדם.

האם נטול גלוטן הינו תַּרְמִית? [מחקר מתוך יומן]


לפניכם מוצגת טיעון המבוסס על מחקר וחקירות אל תוך דיאטה, פיזיולוגיה וההיסטוריה האנושית. מאמר זה יאפשר לך לחבר כמה דברים ביחד ולפתח דעה משלך.

בעיקרון, יש הבדל עצום בין שיטות המסורתיות של עיבוד דגנים, אשר מניב את הלחמים, הפסטות והמאפים שלנו, ובין השיטה הקונבנציונילית (ואחרונה יותר) של עיבוד דגנים.

באופן מסורתי, האדם הבין איך הטבע פעל והעביר את החוכמה לדורות הבאים. החוכמה בהשריית אגוזים, זרעים, דגנים וקטניות חוזרת אלפי שנים, וגם בצדק. אבותינו, שאט אט נטשו את אורח החיים הפליאוליתית שלהם והתיישבו בחוות לחרוש את האדמה באופן עונתי, הכירו בכך שלמקורות תזונה אלה מנגנוני הגנה, שנועדו להבטיח את הישרדותה של הזרע עד שתנאים כאלה שהעדיפו נביטה הגיעו.

יום שישי, 29 במאי 2015

ההבדל בין תסיסה פנימית לחיצונית

 
כל יצורי החיים, הנמצאים בשלבים הנמוכים ביותר של האבולוציה, אוכלים חומרים ומסלקים פסולת - תוצרי הלוואי. האנושות חיה בתוך אורגניזם מונפש; גוף הקשור לחוקי הקארמה - של פעולה ותגובה - כך, שאם תאכלו, גופכם יצטרך לעכל ולהיפטר מהפסלות.

אבל מהו הגוף שלך? מי מבצע את העיכול? כיצד יכול המזון להשפיע על האורגניזם? ומה יכול תוצרי הלוואי של האורגניזם לגרום?

אַתֶּם יֵשׁוּת בִּיוֹלוֹגִית

כמה מן האברונים שבתוך תאיך זוהו כחיידקים, שהתכנסו בעין יפה יחדיו כדי ליצור חיים שבטיים של סחר הדדי ומועיל בין זה לזה. הקשר הסימביוטי שלהם קרה לעורר יתרון אבולוציוני, שהסתכם בהקמת חומות עיר - קְרוּם - שממנה מושל העיר, כלומר "תודעה תאית", יכול לכווין את התנועה ולהגיב לגירויים סביבתיים לטובת ביטויים מתואמים ברמה הרב-תאית.

מַעֲרֶכֶת אֶקוֹלוֹגִית חַיְדַּקִּית

לא רק שהינכם מורכבים מטריליוני שבטי חיידקים תאיים אלה, אלא אתם גם מכוסים בפי 10 יותר חיידקי תא-בודדים, המתגוררים זה לצד זה עם התאים (עם שבטי החיידקים). חיידקים אלו, כ-1000 מינים שונים, מיצרים יתרונות מדהימות לתאי הריאות שלך, הבטן שלך, העור שלך והשיער שלך. כאשר הם נמצאים במצב טוב, תאי האפיתל (תאי השטח) נהנים מסיכה רירית נאה וזמינות של חומרים מזינים שהועכלו כראוי.

החֻלְיָה הָחָסֶרָה

ממחקרים מתחום האפיגנטיקה, אנו כיום מודעים לכך שחומר ומזון גורם, ברמה המולקולרית, לקולטנים להילחץ על קרום התא, אשר בתורו גורם לגירוי שינויים בהתנהגות התא ברמה הגנטית. פעם, הגרעין נחשב למוח התא, אבל כעת הוא נחשב כבלוטות המין של התא, מכיוון שתוכלו להסירו מהתא, והתא נשאר בחיים. המוח היא למעשה הקרום - המֶמְבְּרָנָה - אשר מקבלת גירויים או בתוך או מחוץ לתא, ואז מעבירה מפל אירועים במסלול אינזימטי המכבה פעילות גנים באזור ספציפי ומדליקה גישה לקריאת אזור אחר, ולסירוגין.

הגנים, המחזיקים במפתחות לסינטוז חלבונים ואנזימים, מכתיב אילו מידע זמין לשעתוק. זה כמו קוד מחשב של אפסים ואחדים; הספרה אפס מסמלת ביטוי כבוי והספרה אחת מסמלת ביטוי פעיל, דלוק וניתן לגישה - בדיוק כמו מתג. גנים כבויים אינם מבטאים את עצמם, מבחינה כימית וביולוגי, אך גם מבחינה התנהגותית. גנים שהופעלו נוטים לבוא לידי ביטוי, וניתן להעיד על כך בהתנהגותו של התא. הגרעין משולה לחומרת מחשב (hardware), המחזיקה ספרייה של נתונים, והקרום כמקלדת שמתחברת למסד הנתונים.

גֵּרוּי שֶׁל אֻכְלוּסִיּוֹת חַיְדַּקִּיּוֹת

גם לחיידקים ד.נ.א (חומר גנטי), בדיוק כמו האברון דמוי חיידק בתוך התאים - המיטוכונדריה. לחיידקים אלו יש גם קרומים, מה שאומר שגם הם באותה המידה מחויבים לחוק זה של גירוי וביטוי (נשמע כמו חוק הקארמה).

ידוע היטב כי סוגים מסוימים של חומרים יכולים לגרום לאורגניזם להתקדם לעברם על מנת לצרוך את החומר, או להביע את ההפך ולהתרחק מהחומר, כמו גם לנקוט בצעדים כדי להגן על עצמו ממהותו של חומר זה.

חומרים מסוימים יכולים לגרום לסביבה חומצית, כמו סוכר בצורתו הגבישית (למשל, סוכרוז הטהור), שהינו דמוי-המזון יוצר החומצה הנצרך ביותר כיום (דגנים ועמילנים באים אחריו). כאשר אורגניזם חי, אשר פועל בסביבה  מעט בסיסית, חשוף לשינוי דרסטי בסביבתו, ברמה של שינוי רעיל בכיוון החומצתי, הקרום של האורגניזם מעביר מסר מדורג למתחם האפיגנטי, הדורש לכבות את "מצב הצמיחה והריפוי" לטובת "מצב ההגנה", המכונה גם "התגובה הדלקתית".

אוכלוסיות חיידקים, הנעים בחופשיות, הם הראשונים שבאים במגע עם חומרי מזון שעברו עיכול בקיבה. יש להם את היכולת ליצור אינזימי עיכול, שכן הם מעוניינים בהפקת תועלת מחומרי הגלם, וכל תוצרי לוואי נחלקים באופן סימביוטי עם שאר האוכלוסיות ועם תאי הגוף החשופים לחומרים המזינים.

תְּסִיסָה פְּנִימִית

כאשר חיידקי מעכלים חומר, זה דורש ניצול של חומרים מזינים משלימים, כמו מים ומינרלים, על מנת לפרק בצורה יעילה את הקשרים האטומים המחזיקים את צורתם של המאקרונוטריאנטים (עמילנים, שומנים וחלבונים).

מאז שהטבע מאחסן סוכרים בודדים כשרשראות של סוכרים, המכונה עמילנים, כשמגיע הצורך לצרוך את הסוכרים למטרת אנרגיה, אשר מתוחמת בצורה לא-זמינה כעמילן, החיידקים והתאים משחררים אנזימי עיכול שמאיצים את התפלגות הקשרים האטומים. בתהליך, גזים משתחררים כשסוכרים נהפכים לזמינים כמולקולה בודדת.

אנו יודעים שהמעי לא יאפשר לעמילנים לחדור לתוך זרם הדם, רק סוכרים במבנם הפשוט, כך ששלב זה תמיד הכרחי על מנת להפוך את הסוכר לזמין.

לא רק שהסביבה במעיים הופכת לחומצית מאוד מהסוכרים, אבל הגזים ששוחררו גורמת ללחץ ותסמינים של נפיחות. לחץ על תאים, אם מגורם חומצי או מהגזים, משנה לתאים ולחיידקים מתגים רבים ממצבם המבטא צמיחה למצב הגנתי. זה מאט את העיכול, את הספיגה, ואת האפקטיביות של סילוק רעלים (דֶּטוֹקְסִיפִיקַצְיָה).

ההֶבְדֵּל בֵּין
נְשִׁימָה
אֵירוֹבִּית וֶאַנְאֵירוֹבִּית


נשימה היא התחבורה הפעילה והמרתם של חומרים כימיים בתוך יחידת מחייה תאית. כך שאנרגיה, תוצר לוואי רצוי, נוצר, ועימו האורגניזם מסוגל לייצר תנועה.

תא של בעלי חיים, כגון תאו של האדם, משגשג בנוכחות חמצן. תהליך הנשימה התאית, אשר מנצל חמצן במפל של מנגנוני ייצור אנרגיה, נקרא נשימה אֵירוֹבִּי.

בהיעדר החמצן, תאים עוברים לתהליך נשימתי פחות יעיל הנקרא "נשימה אַנְאֵירוֹבִּית". זה פחות יעיל מכיוון שכמות יחידות אנרגיה - ATP - הנוצרים מהתהליך, צונח באופן דרסטי (מ-36 ATPs ל-2 ATPs).

במבט באיור; בהיעדר חמצן, אנרגיה נוצרת רק בשלב של גליקוליזה (Glycolysis). בנוכחות חמצן, התוצר מגליקוליזה (חומצת פירובט Pyruvic acid) ייכנס למיטוכונדריה. בהיעדר החמצן, תוצרי הלוואי של גליקוליזה ממוחזרים ומופקת תסיסה.

תהליך הנשימה האנאירובי, בהעדר החמצן, ידוע גם כתסיסה. תוצר הלוואי של נשימה אנאירובית היא פחמן דו חמצני - גז - וחומצה לקטית (אם החומצה מצטברת לאחר פעילות גופנית, זה נותן את התחושה של כאב שריר).

תְּסִיסָה חִיצוֹנִית

באופן מסורתי כל המזונות שאכל האדם היו טריים או מעובדים על ידי תהליך תסיסה. העיבוד שנצפה באורח החיים המערבי מזניח את החוכמתם של אבותינו, שנקטו צעדים זהירים בעיבוד דגנים, קטניות וירקות לצורות של מזון הנחשבות "טרום-מעוכל על ידי חיידקים", הידוע גם כמזון מותסס.

הזנחתו של החוכמה הזו, על ידי האדם, נגרמה על ידי ההמצאתה של מכשיר שימור טכנולוגי - המקרר. לפני המצאת המקרר, האדם היה נותן למזונו להתייבש, או לשבת ולתסוס בתִּמְלַחַת (Brine), כך שמזון יהיה זמין עבורו בזמני החורף, כאשר האדמה קרה מדי ותנאים לא מאפשרים גדילת מזון במידה רבה.

זו עובדה, שהעיכול אך ורק מושג מצריכת חומרי גלם על ידי חיידקים. תוצרי הלוואי שלהם - הם אבני הבניין של חומרי הגלם. כמו חלמון הביצה, שאין לו חלבונים, אלא יש לו את אבני הבניין של חלבונים - חומצות אמינו - הוא כל כך זמין באופן ביולוגי לקליטה על ידי תאי הספיגה במערכת העיכול, שאין דרישה נוספת לאנרגית עיכול על מנת לעבד אותו.

תארו לעצמכם כמה נפלא להקל על מערכת העיכול מדרישות אנרגיה גבוהות מסוג זה. הגורם המוביל לעכוב הריפוי והתאוששות מפציעה ומחלות הוא בדיוק זה, בקושי יש זמן התאוששות. מנוחה היא הכרחית לריפוי, וכשאתה מאפשר למעיים לנוח, במקום לצרוך 60% מהאנרגיה בגוף למטרת עיכול, המעיים יכולים להשתמש בפחות והאורגניזם מכוון את האנרגיה הזמינות לצמיחה ותיקון תאי מוח, תאי ריאות, וכל תא אחר בגוף הצורח לתשומת לב עם אותות כאב.

תסיסה חיצונית, כמו תסיסת כרוב להכנת כרוב כבוש, היא מעדן שלא רק מספק אוכלוסיות חיידקים, אלא גם משחררת את ויטמין C מהמבנה הצמחי הקשה לעיכול, ומכינה מבנים רבים מן הצמח לזמינים כאבני בניין. כשזה פוגע במעי הדק ... וואלה! חומרים מזינים הנקלטים מהר על מנת להזין את החיידקים המקומיים והאוכלוסיות השבטיות.

כאשר השורה התאית הראשונה שמחה עם הסביבה שנוצרה על ידי המזונות המותססים, מצב הצמיחה נותר פעיל, ובכך השערים פתוחים לרווחה להצפת רקמות ואיברים בשכבות העמוקות באמצעות חומרים מזינים ומרעננים.


מסקנות,

תסיסה חיצונית משלימה את האורגניזם, על ידי עיכולם הראשוני של חומרי הגלם, והפיכתם של חומרים גדולים ורבים לזמינים בצורתם הבסיסית, כאבני בניין. התהליך משחרר גזים, אבל לפחות לא בתוך מקום תחום וצפוף, כמו המעיים והמעי גס. ובכך נמנעת הצטברות של לחצי גזים בגוף ובדם, שאחרת עלולה לגרום לגזים להנעל בתוך התאים (ראה השערת דם הגז).

באופן מסורתי, השתמשנו חיידקים ושמרים על מנת לעכל גלוטן וליצר לחם שאור. זה פירק את חלבון הגלוטן, לאט לאט, לחומצות אמינו בזמינות בצורתן החופשיה. זה רק בשיטות הקונבנציונאליות אותם אנו נוהגים להעסיק כיום, שדילגנו על החוכמה בתסיסה נכונה, ואנשים רבים סובלים ממחלות עקב רעילות גלוטן. החמצה נכונה של לחם מדגנים מלאים מנטרלת רעלים והופכת את מאגר החומרים המזינים, למשל ויטמינים מקבוצה B בסובין,  זמינים לניצול על ידי יצורים אחרים.

עיכול הוא תהליך שמוביל לסילוק חומרים. חומרי גלם הם בלוקים המיועדים לכריה, כמו מכרה זהב, שמחלץ את הפרס ומסלק את הפסולת. נקיטת צעדים לאיתור מכרה זהב מסתכם בפחות פסולת, ובתשואה טובה יותר, תוך כדי ניצול אנרגיה בתהליך המיצוי. ובדבר בחירות מזון, תוכלו בוודאי להפיק תועלת מהפחתת פסולת ורעלי גזים על ידי העסקת אורגניזמים המשלימים אותכם פיסיולוגית, היכולים לבצע עבורכם עיבוד ראשוני למזונכם, ובכך לצמצם את כמות האנרגיה המנוצלת, שאחרת הייתה נקראת למעי בעת העיכול הפנימי, על מנת למתן את כבדות הארוחה.

הרי לכם מזון למחשבה...

ברכותי,
יואל ג'קובסון