סקירת הספר "קרקוע" (Earthing)

הקשר של האדם לאדמה מורגש בתוכי מאז ומעולם. במהלך קריאת הספר "קרקוע" (Earthing), שמתי לב לכל מיני אלמנטים בקיומי, אשר מנתקים אותי מהקשר הקוסמי שנבראתי אליו. הנעליים או הסנדלים מפלסטיק מונעים מחילוף האנרגיה המצטברת בגוף אל תוך האדמה וכניסת זרם האלקטרונים החופשיים. הספר מתמקד במיוחד בשורש הבעיה של כל המחלות, והיא התרחשות התגובה הדלקתית.

לפני שנה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בנושא, לה קראתי "איך חשיפה לאדמה תורמת לבריאות", שהיא כתבה החושפת את הנושא ללא חקר מעמיק מצידי. אני מסתכל אחורה ומבין, שהכל מסתדר לו, ושהייתי צריך לגעת בנושא ולהמשיך הלאה על מנת לחשוף לעצמי נושאים רבים ואחרים. כמו נושא אפיגנטיקה, ונושא בריאות המטכונדריה, שלולא הייתי חוקר עליהם וחולק איתכם את ממצאיי, לא הייתי מגיע למסקנות שאותם אני סוחב ותורם מליבי. כמו נוגד-חמצון טעון ומוכן, אני מרגיש שיש לי כלי לאיזון הגוף הגשמי, רק על מנת שאוכל לחוות את קיומי באופן חלק, מלא שמחה ונתינת אהבה מתמשכת. 

אני מזמין אותך לקרוא את מחשבותיי ולחזור אל מחשבותייך עם תפיסה שונה, חדשה ומעוררת חיבור.

    

הספר קרקוע חובר במטרה לחשוף לציבור הרחב את סיפור גילוי השפעת הקרקוע על ידי קלינטון אובר (Clinton Ober), ולחשוף את המחקרים שנעשו במטרה למדוד את השפעת החיבור לזרמי האדמה. הספר בנוי באופן שמותאם לקהל הרחב, אם כמה שפחות בלבול ועם תפיסה מדעית, רפואית ורוחנית.

הספר מכיל פרקים שנכתבו על ידי ד"ר סטפן סינטרה (Dr. Stephen Sinatra), שהוא קרדיולוג ומודע לתפקוד הטבעי והחשמלי של הלב. כרופא שטיפל במאות אנשים ונוהג ללכת יחף ככל שהוא יכול, הוא מקשר בין האלקטרונים החופשיים לנוגדי חמצון. יש פרק שלם הדן באלקטרונים האלו כנוגדי חמצון טבעיים וכיצד הפיסיולוגיה האנושית שונה לגמרי באדם מקורקע לעומת באדם לא מקורקע.

זה לדעתי חלק מאוד חשוב, וזה התפיסה החדשה של אדם בריא. הסימנים הביולוגים שנוהגים לחפש באדם, על מנת למדוד את בריאותו, הם שונים לגמרי באדם כשמערכת העצבים שלו מחוברת לזרם המציף את כולו בנוגדי חמצון פשוטים - אלקטרונים פשוטים. נאמר בספר יותר מפעם אחת שצריך לעדכן את כל ספרי הפיסיולוגיה האנושית, על מנת להתאים את התפיסה החדשה של הגוף הבריא.

למשל המעבר החד בין מרקמי הדם. אדם לא מקורקע, כלומר החשוף לקרינה מכל הסביבה, יראה את דמו כצמיגי, מפני שמתחת למיקרוסקופ הוא מוצא שתאי הדם האדומים ערומים זה על זה. אך לעומתו, אדם מקורקע ימצא את דמו כמיימי, ומתחת למיקרוסקופ הוא מוצא את תאי הדם האדומים מסוגלים לדחות אחד את השני. כלומר, חזרה יכולתם החשמלית והמגנטית לנוע כיחידה אחת.

לשמאלכם תמונה הלקוחה מהספר עצמו. ד"ר סינטרה אסף כמה חברים למקצוע ועוד חברים שונים אל ביתו, שם הוא ערך ניסוי קרקוע וצילם את דמם לפני ואחרי הקרקוע. בתור השמאלי ניתן לראות 3 אנשים שונים, עם צמיגות דמית ברמות שונות. רמת הדביקות של תאי הדם האדומים נצפת כגבוהה מאוד בנבדק העליון (כמו ערימת קלפים). חשיפה של חצי שעה לזרמי הקרקע (התור הימיני) מראה לנו שינוי דרסתי ב"התנהגותם" של תאי הדם האדומים.

התור הימיני מראה תכונות של תאי דם אדומים המסוגלים לנוע חופשי ולדחות את תאי הדם האחרים. ניתן לפשט את זה ולומר, שחזרה יכולתם האלקטרומגנטי לדחות גופים אחרים.

ד"ר סינטרה אוהב לתאר את המעבר בין המרקם הדמי כמעבר "ממרקם של קטשופ למרקם של יין משובח".

ניתן לצפות באפקט דומה במחקר שנעשה עם גוג'י ברי. ניתן לצפות בסרטון בקישור הזה:

"Goji Berries" The powerful blood cleanser Ph Balance (Dr Marcial Vega) - YOUTUBE

התייחסות קצרה לגבי גוג'י ברי. שימו לב, מדובר בהשפעה של נוגדי חמצון. מסתבר שהניתוק מזרמי הקרקע גררה אותנו לחפש מקור אחר לזרמי האדמה. כל צמחי ממלכת הצמחים מחוברים לקרקע ולהם נוגדי חמצון משלהם. נוגדי חמצון אלה חשובים לצמח על מנת לתפקד ועל מנת להשתמש בכוח של האלקטרונים החופשיים האלו. אנו יורשים את המטען החשמלי שהנוגדי חמצון האלו סוחבים, אך אנו נאלצים להמשיך ולשאוב מפעולת האכילה את היסוד הפשוט הזה.

אגב, מזון נא הוא מזון שנוגדי החמצון הם ברמות הכי גבוהות שתוכלו למצוא במזון. בין אם זה חי או צומח, פעולת החימום או הבישול גורמת לרדיקלים חופשיים להיווצר, וכתוצאה מכך, לריקון מטענם החשמלי של נוגדי החמצון. זה למה מזון תמיד יהיה יותר יעיל כתרופה אם הוא בא בצורתו הנא, מפני שמזון חי נותן חיים (או מכיל חיים).

בכל אופן, אלקטרונים חופשיים אחראים להטענת המאגר החשמלי והטבעי של תאי גופך, המובילה להגנה מפני פגיעה בתפקוד המטכונדריה ולהגנה מפני פגיעה במידע הגנטי, אשר מובילה להתבטאות סרטנית של התא.

אם אינכם מודעים לחשיבות בריאות המטכונדריה, אני ממליץ לקרוא את הכתבה שלי - חשיבות קוֹ-אֶנְזִים קְיוּ-10 ובריאות המטכונדריה. אבל בקצרה, מדובר באברון התא שאחראי ליצירת האנרגיה התאית, המובילה לתפקוד תקין של מנגנוני התא (למשל תיקון דנ"א ומבנים, ולצמיחה ושגשוג). מטכונדריון בריא מיצר המון אנרגיה תאית, וכל מה שאתם חשים זה אנרגיה המאפשרת לכם חוויה של מחשבות צלולות, עיכול מלא ומספיק אנרגיה כל היום וכל הלילה (מי שמע על כזה דבר כמו עייפות? רק הדור תת-תזונתית).

אפקט המטריה

דבר שהוסבר בספר היה על השפעתם של השדות האלקטרו-מגנטיות (EMF) על הגוף, ובמיוחד על ההשפעה המועילה של הקרקוע על הגוף. כדור הארץ הוא נקודת האפס, שם המתח החשמלי הוא אפס. כל מטר שעליתם מעל פני האדמה (כלומר באוויר) המתח עולה בכ-200 וולט. זה יתכן יותר בסביבה המפוצצת בקרינה ממגדלים וממכשירים שונים, כי אם תהיו בשממה שבטבע, הרחק מהעולם המודרני, תמצאו פחות שדות EMF המשפיעות עליכם. בכל אופן, לבישת הנעליים מפלסטיק מבדדת את עור הגוף מ"עגינה" לנקודת האפס של פני הקרקע, דבר שמבדד את הגוף כולו מהכוח הגנתי של אמא אדמה.

האפקט שניתן להמחיש באיור מימין, גם לקוח מהספר, הוא שהחיבור לקרקע הופך אותנו לחלק ממנה ומאפשר לנקודת האפס להתרחב אל כל גופנו. דבר שקורה מידית ויכול מאוד להסביר את בריאותם של העצים והצמחים מתחת לקווי מתח, לעומת בריאותנו.

שיפור בפוטנציאל זֶטָה

נחזור לתאי הדם האדומים ולבריאותם. טוב, אז זה כמו שהאלקטרונים מספקים לתא הדם האדום שדה חשמלי הדוחה תאי דם אחרים, אך היא גם תורמת למהירותם. דבר שד"ר סינטרה ממחיש הוא יכולתו של הדם לנוע במהירות גבוהה, למשל הסיפור שהוא חולק עם קוראיו על הפעמים שמטופליו נותחו ונתז דם היה טס אל הקיר שנמצא במרחק 5 מטרים ממנו. לתכונה הזו של תאי הדם קוראים "פוטנציאל זטה" (Zeta Potential), ופוטנציאל גבוהה הוא שווה ערך לגוף המסוגל לדחות גופים אחרים, במקום להיצמד ולהידבק אליהם. פוטנציאל זטה הוא מדד מהירות ותאי דם אדומים מסוגלים לנוע מהר כשיש להם שדה מגנטי המאפשר דחיה של גופים אחרים.

בנוסף, מהירותם של תאי הדם האדומים מוכפלת בגלל האינטראקציה בין תאי הדם. ככה, שתא דם אדום נע ודוחה את התא האדום מלפניו, ובכך מעודד דחיפה (או הנעה) של תא הדם האדום. שרשרת של תאי דם אדומים, טעונים ומהירים, ממחישה עבודה הדדית בעלת יתרונות של לחץ דם בריא יותר.

ד"ר סינטרה מזהיר, שמומלץ לאנשים הלוקחים תרופות לדילול הדם לשתף את הרופא המטפל עם ההחלטה להיחשף לזרמי הקרקע. זה מפני שקרקוע הגוף מטעין את זרם הדם ומוביל לדילולו הטבעי (למרקם יין משובח), אך לקיחת תרופות יכולות לגרום לדילול קיצוני. אם הינכם סובלים ממחלה המצריכה תרופה כזו, אנא השתמשו בחוכמה ותשקלו את צעדכם הבא.

ראיות מצילומים טרמים

מה שאני אהבתי בספר הם התמונות הצבעוניות, הממחישות את ההתקררות החדה והברורה כשמש של אזורים חמים בגוף. השימוש במדד טרמי (של חום) מסוגל לתת לחוקרים תמונת מצב של פיזור החום בגוף. בכתבה שלי - הבנת המנגנון הדלקתי - המחשתי את התבטאות הדלקת כשרפה שפרצה בתא. הביטוי עצמו של הדלקת היא עליה בחום, וניתן לצפות בביטוי הזה דרך תמונות טרמיות של ריקמות, איברים וגפים שלמים. 

התמונה הבאה גם כן לקוחה מאותו הספר "קרקוע". היא ממחישה שני שלבים. שלב לפני הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים חמים (אדום, כתוב, צהוב) הנותנים אינדיקציה לאזור הדלקתי; והשלב אחרי הקרקוע - בה ניתן להבחין בצבעים קרים (כחול, תכלת, ירוק) הנותנים תמונה שונה לגמרי ואינדיקציה לכך שהדלקת נפתרה.

התמונות האלו נלקחו 30 דקות בין אחת לשניה.

זה ראיה וויזואלית להשפעה המהירה של קרקוע, ויכולה להסביר את ההשפעה של קרקוע על כאב כרוני, קשיחות, ותסמינים רבים. יש עוד תמונות כאלו בספר, וסיפורים נלווים.

אני ממש רוצה להדגיש את החשיבות הרבה בפתרון דלקות, כצעד ראשון(!) בטיפול כל מחלה קיימת ואפשרית. פשוט אין דרך אחרת למחיש לך, הקורא, עד כמה הדלקת היא התבטאות תאית ועל מנת לעודד ריפוי רקמה, איבר או גוף שלם, צריך תחילה לכבות את כל השרפות. אנא קראו את הכתבה שלי הבנת המנגנון הדלקתי, כדי להבין את המנגנון הזה.

ארכיון משובים

אישית, אהבתי והשתעממתי מפרק המשובים בספר. אירוני, לא? כאילו בספר, שמסביר את כל התאוריה מאחורי קרקוע ומציג ראיות לכך, אני באמת רוצה לשמוע משוב אחר משוב של אנשים שסבלו ותוך ימים ספורים חזרו לחיים טובים ומתוקים?

מסתבר שזה בדיוק מה שאנשים רבים מחפשים, דווקא את החוויה האנושית מאלו שניסו והצליחו. אהבתי את המשובים, מפני שזה נתן לי תמונה רחבה יותר על ההשפעה של קרקוע הגוף באנשים עם מחלות שונות ומשונות (פיזיות ומנטליות). דבר שחזר על עצמו הרבה במשובים היה הקיצוניות של הקרקוע על חייהם. בכך אני מתכוון, לאיך שבבוקר לאחר הקרקוע הראשון במהלך השינה, מדווחים כולם על השינה הכי טובה שהם חוו מעולמי עולמיה. על כך שהם נרדמו מהר (אפילו אלו שסובלים מנדנודי שינה) ועל כך שהתעוררו בבוקר מלאי אנרגיה שהמשיך לאורך כל היום.

אך, דבר מעניין הוא כיצד מקרים רבים בהם שכחו האנשים לקרקע את עצמם, בגלל חופשה בבית מלון או מצע הקרקוע שלהם היה מנותק, מצאו את עצמם יום למחרת סובלים מאותם כאבים. כאילו המחלה חזרה ומצע הקרקוע שלהם היה הוקוס פוקוס שבאמת עובד.

זה מעלה בי מסקנה ברורה.

האלקטרונים החופשיים מוסגלים להציף את כל הגוף ולכבות את כל הדלקות, אך הן אינם מתקנות את המחלה או הבעיה הקיימת. קיומה של המחלה מבטא את עצמה כדלקת, או יותר נכון, הדלקת המתמשכת מתבטא כמחלה כרונית. אפשר בוודאי להבין מכך, ששורש הבעיה לא נפתרה, למרות שכל נוגדי החמצון נטענו וכל הדלקות כובו. לפי ממצאי, מדובר בתזונה לקויה, המונעת מהתאים להחלים לגמרי.

ניתן לקרוא יותר על הבעיה הכרונית, בכתבה שלי - סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי

איך להתחבר לזרמי הקרקע

ראשית, צאו החוצה. המגע של עור הגוף עם האדמה (גם דשא, חול וים) מוליך את אותם נוגדי חמצון. חצי שעה מינימום. מסתבר שהאלקטרונים נעים במעגלים החשמליים שנקראים מרידיאנים (Meridians), ולוקח 28 דקות לאנרגיה הזורמת במרידיאנים להשלים מחזור שלם מסביב לגוף, לכן חצי שעה מינימום תתן את התוצאות הטובות ביותר. 

האזור בגוף עם היתרונות הכי מועילות להולכת זרמי הקרקע הוא בכפות הרגליים בנקודה מרידיאנית הנקראת "כִּלְיָה 1". זו נקודת המתחברת לנתיב חשמלי המכסה אזור שלם בגוף. 

על מנת להפיק זרם טוב יותר מהקרקע, מומלץ להיחשף לקרקע לחה, כמו דשא שהושקע או חוף הים. בכל מקרה כפות הרגליים בנויות באופן פיסיולוגי, כך שכשהאדמה ישבה העור יפריש זעה על מנת לעודד חיבור לקרקע. 

לפני המצאת נעליים מפלסיק המבדדות את הגוף לגמרי מן הקרקע, נהגו ללכת עם נעליים עם סוליה מעור. נעל מעור יאפשר זרימה של אלקטרונים, אך יתכן שהוא יצטרך לקבל מעט לחות בשביל זרימה טובה. לפחות זה צעד בכיוון הנכון, הרחק מסוליה מפלסטיק.

בנוסף, יש פיתוח של כפכפים עם חיבור לאדמה. למשל חברה בסן חוזה בקליפורניה בשם "Earth Runners". אותו ממצאי ומשווק של החברה מדגים בסרטוניו ביוטיוב את ההשפעה המהירה של קרקוע (עם מדד חשמל בשביל ראיה וויזואלית להשפעה המהירה). תוכלו למצוא אותו בקישור הזה.

טכנולוגיות לחיבור בבית

בשביל המחקרים פיתחו טכנולוגיות המאפשרות חיבור לקרקע במיטה ובזמן עבודה מול המחשב. מדובר בחומר מוליך עם כותנה המחובר עם כבל נחשת ליתד קרקוע בחוץ. זה מאפשר זרימה של האלקטרונים מהאדמה לסדין או למרפד. חשיפת העור בזמן השינה תאפשר הטענת נוגדי החמצון לזמן הארוך ביותר ובתחום הזמן הנכון ביותר. בשינה, הגוף רגוע ומוכן יותר לקליטה וביצוע פעולות ריפוי וצמיחה. בזמן העבודה מול המחשב אתם חשופים לקרינת המחשב (כמו WiFi והמחשב עצמו), אך השימוש במרפד קרקוע יספק הגנה והטענה.

ניתן אפילו להכין מרפד קרקוע מחומרים זולים, כמו בסרטון הבא:

 How To Make Your Own Earthing Sheet [Youtube]

המסקנה מקריאת הספר

מסתבר שהאלקטרונים החופשיים, כשהם מכבים את כל הדלקות בגוף, מאפשרים לתאים לשנות את התנהגותם ה"הגנתית" להתנהגות של "צמיחה ושגשוג" [ראה אפיגנטיקה]. החיבור לקרקע מציפה את כל הגוף, ומכינה אותו לריפוי תאי. צעד ראשוני והכרחי במסע להחלמה אמיתית.

אך מה קורה כשהתזונה לקויה?

בגלל שאנשים תלויים יותר מידי בתפיסה שכמות המזון היא שמספקת להם תזונה, לעומת איכות המזון, אנו רואים שבריאותם ממשיכה לרדת. מה אם היו אומרים לכם, שמבנה המולקולרי של חומצת שומן, היא שונה ומשפיעה משמעותית על נטייתו של תאי הגוף לפתח דלקת?

מה הייתם אומרים אם הייתם יודעים שחומצות שומן רב-בלתי רוויות, כמו אומגה 3 ו-6, כשהן גבוהות מידי בתזונה, חושפות את התאים למבנה לא יציב, הנוטה להתחמצן בקלות? אישית הייתי מפסיק את הרדיפה אחרי מזון המבטיח לי אותם ברמות גבוהות, וחוזר לבסיס, להתחלה. מה ההתחלה? קראו את הכתבה שלי סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי ותפתחו גישת שלום לחומצות שומן רווי.

המסקנה הברורה שלי היא שזה עובד. אני ניסיתי, ואהבתי. זה הדבר הישן וזה הדבר הבא. זה רק 100 שנה של ניסוי אנושי ומפלצתי, ולמדנו מזה המון. האם אתם למדתם משהו מזה? אני אישית מתחיל ללכת אם נעליים מעור, שמאפשרות חיבור לקרקע. עידן הפלסטיק הוא כישלון, מפני שזה רע לנו. רע לנו לאכול עם פלסטיק, רע לנו ללכת עם פלסטיק ורע לנו ללבוש פלסטיק. 

אני אישית משקיע חצי שעה ביום להיות חשוף לקרקע, ואני רואה את ההבדל. אך ראו הוזהרתם, ברגע שהתחלתם לחוות את המציאות החוויתית מקרקוע הגוף, אתם תמצאו את עצמכם חשים אי נעימות וצניחה באנרגיה היומיומית ברגע שתפסיקו. לי היה שבועיים שלא התחברתי לקרקע כלל, והייתי נהיה עייף מהר יותר, קושי לשאוב אנרגיה מהארוחות שלי, קשיים בהפקת אושר ושמחה (אפילו שממש ממש רציתי) וחוסר סבלנות. שמתי לב שלא קרקעתי את עצמי זמן מה ויתכן שזה בגלל זה, אז התחלתי שוב לקרקע ואין לי בעיה בריאותית או אנרגטית בכלל!

אני הבנתי מזה כמה חשוב לי להיות מחובר לזרמי הקרקע. כמה חשוב לי להיות שמח, ושהשימחה באה אם המערכת היחסים שלי עם הקרקע, פשוטו כמשמעו. זה חופשי, זה חלק מהאנטומיה הקוסמית שלנו, וזה ממש מתחת לרגלייכם!

תוכלו ממש לבנות את הבריאות שלכם מהקרקע ומעלה! (אמרה החוזרת על עצמה בספר)

יש עוד כמה דברים שאפשר לכתוב פה, הנחשפים בספר, אך מי אני לחשוף לכם במלואו את העבודה של מישהו אחר. קיראו את הספר, תשאילו לחברים, תספרו לאהובי נפשכם. זה נס, זה תרופה, זה פשוט אדמה!

האחראיות בידייך, לבריאות!

יואל ג'קובסון

לכתבה המרחיבה על הנושא, קראו - ההתאוששות החשמלית - ממחסור באלקטרונים לפיסיולוגיה חדשה

 גרסת הדפסה | תְּנָיַת פְּטוֹר (Disclaimer)

אינפוגרף: על ויטמין D וצעדים לחשיפה הולמת מהשמש

תודה לאחי התאום, נועם, שעשה עבודה מהממת עם הגרפיקה!

חשיפה הולמת לויטמין D

התייחסות של יואל

ארצה להתייחס לעניין תוסף התזונה.

ראשית, נהגנו כחיה ביולוגית להשיג את הויטמין D שלנו בחורף מבשר, בעיקר איברי החיה כמו הכבד שמאחסן ויטמין D. 

שנית, לתוסף תזונה אין התחייבות לרמת הזמינות הביולוגית של הכימיקל לספיגה הולמת במעי, כי הוא לא מגיע באותו צורה כמו בבשר, אבל הגוף ישאף למשוך מזה כמה שיותר. אני אישית קראתי דיווחים על אחוזים נמוכים של זמינות ביולוגית מתוספי תזונה, אבל מה שבטוח הוא, שאם תשלבו פרוביוטיקה אז יתכן וזה יגביר משמעותית את הזמינות מכל מזון או תוסף מזון שתקחו. זה בגלל שחיידקים פרוביוטיים הם המעכלים הראשונים של המזון, להם אינטראקציה ראשונה עם כל חומר על מנת להפכו לחומר מזין.

בנוסף, מחקר אחד משער שרמות ויטמין D שנוצר מהשמש תלוי ככל הנראה על רמות הכולסטרול בתאי העור. לפי דבריהם, משך הזמן שאתם נחשפים לשמש לא ישפיע משמעותית על רמות הויטמין שיופקו, אלא רק הרמות הקיימות של כולסטרול[ראה מחקר]. זה בגלל שויטמין D נוצר מכולסטרול. אגב, מה מיצר כולסטרול? חומצות שומן רוויות. אז לפי המידע הזה, אני משער לעצמי שצריכה גבוהה יותר של שומן רווי מגבירה את רמות יצירת ויטמין D3.

אם אינכם בטוחים למה אנו זקוקים לויטמין D, אנא קראו את הכתבה שלי - מחלת סוכר: טרשת עורקים

אם אינכם מבינים את הכתבה וחשיבות ויטמין D, צפו בסרטוני ההסברה שלי שתוכלו למצוא בלשונית "סרטוני הסברה".

סיכום ידע משנה א' לחקר תזונתי

נכון ל-4/4/2013, סיכום החומר המקראי שעד כה נחשף במחקרים העמוקים שלי אל תוך הספרות המדעית והפרקטית בקרב כותבי ספרי תיעוד ו/או הוראה. אלו מחקרים שניתן למצוא בארכיון PUBMED, שהוא הספריה הלאומית האמריקאית על תרופות (US NATIONAL LIBRARY OF MEDICINE), או בספרים כמו "דילמת אוכלי כל" של מיקל פוֹלָן, "סינדרום המעי ופסיכולוגיה" של נָטָשָׁה קַמְפְבֵּל-מֵקְבְּרַיִיד ו"סעודת הירח המלא" של ג'סיקה פְּרֵנְטִיס. לדעתי שווה לנקד את השמות שלהם, כי שווה לזכור אותם כבר מההתחלה. מה שתקראו כאן הוא סיכום שלי לגבי הידע שאני צברתי וניתוח של הכל במטרה לענות על שאלה, 'מה אנו אמורים לאכול?'.

אז אנו אמורים לאכול מינרלים, ויטמינים, חומצות שומן, חומצות אמינו וקצת פחמימות מלאות (להבדיל מפחמימות ריקות, אשר אינן באות עם אינזימים תומכים וכתוצאה מכך שואבת אבני בניין מהסביבה על מנת ליצר אותם). 

נוגדי חמצון - המערכת המולקולרית שלנו אשר דואגת לבריאות מעטפת התא והאבריונים הפנימיים שלו. 

פרוביוטיקה - המערכת האקולוגית והעיכול שלנו, אשר דואגת להפוך את מזוננו לקומפוסט על ידי אכילת המזון שלנו ומפרישה חומרי גלם הנספגים בקלות רבה יותר לזרם הדם.

מה שנברא בראשית האבולוציה היא המערכת וממלכת החיידקים, אשר תפסו את עצמם בידיים ויצרו את הקהילה הראשונה, קהילת החיידקים = התא. חיידק במקרה זה תופס תפקיד של איבר בתא, שאנו קוראים לו איברון. יחידת האיבר של הקהילה במן שבט נפשות. הדבר הבא שאנו מבחינים הוא שמדובר בעיר מלא בחיים, של ישויות מולקולריות, שתפסו את עצמם בידיים ויודעים כיצד לנהל את עולמם הנדמה כמכני, אך מאוד מושפע באופן רגשי ומנטאלי. כל התאים חשים את סביבתם, נושמים כשנושמים, שמחים כששמח ומתנהגים על פי תבנית המוכתבת על ידי המודעות. תבנית מאוד גמישה, התלויה על יכולת המחשבה והביצועים של הישות הרב-תאית. 

החיידק כלורופיל, בתוך הצמח הירוק, מתואר כחיידק שהתקדם אבולוציונית להיות חלק משבט של חיידקים, על מנת להתקדם סופית למודעות גבוהה יותר של התנהלות ביולוגית. אבל מסתבר עוד משהו, יותר פשוט ויותר הגיוני, הקהילה הזאת מתנהלת כגוף מרכזי, כמו אזור ממשלתי, הזקוקה לנתינתם של חיידקים פרוביוטים = חיידקים בעד-חיים או בעד-תאים. נתין אזרחי ומקומי של התא. אבל אנו ישות רב-תאית; אשר מורכבת מטריליון תאים, ופי 10 יותר חיידקים. זה המון. זה מערכת אקולוגית. אין ישות אחת על פני כדור הארץ, ישות ביולוגית, ללא מערכת אקולוגית של חיידקים, שמרים, פטריות ועוד, אשר תדאג למזונם של התאים. כמו המערכת האקולוגית של שורשי הצמחים, המלאים בחיידקים, תולעים ועוד. 

כל אזור בגוף, המכוסה במערכת האקולוגית הזו, אנו מבחינים באיבר החשוף לסביבה החיצונית או החוץ-גופית. החלל מסביבנו הוא אינו אותו חלל שבתוכנו, למשל הבדל הלחצים והאירועים הרדיו-אקטיבים שמשפיעים עליו. העור היא המערכת הראשונה שנדמה לנו המנהלת דיאלוג עם הסביבה החיצונית, במקרה של חוש המישוש, התלויה בבריאות וכושר תאי העור. תאים אלו מכוסים בחיידקים מקומיים, שהיא המערכת האקולוגית הנרכשת, ותפקידם היא לנהל דיאלוג עם הסביבה החיצונית שלנו. שיבוש בעור וחשיפתו לסביבה החיצונית אכן מאפשרת את הסתננותם של חיידקים פתוגנים מאינטקרציה עם משטחים המכילים אותם.

אבל לא הכרחי שזה יקרה, כאשר מטפלים באזור עם פריביוטיקה או פרוביוטיקה, ניתן לחשוף את התאים החשופים לקהילה תומכת. אשר מדברת את אותה השפה של התאים, מחליפה חומרים איתה ותומכת בפירוק הישן, בנית החדש ותיחזוק הקיים. 

ההגנה שחיידקים פרוביוטים מספקים היא לא נתפסת בציבור. מי שלא מכיר את יתרונותיהם של חיידקים פרוביוטים, מפסיד חיים איכותיים. חיים של מימוש תזונתי, אשר מתבטאת כמימוש ביטוי הגוף הרב-תאי. רמת המודעות שאנו מנהלים ברמה הרב-תאית מושפעת מאוד מאיכות חייהם של תאינו, ומסתבר שהם תלויים בחיידקים פרוביוטים לרככם, להזנתם או הזנת זרם הדם. 

המעי הוא האזור הכי פופלרי לחיידקים; כ-29% מהאקולוגיה החיידקית נמצאת בדרכי העיכול (לא כולל הפה, אשר מכיל 26%, הגבוהה יותר מהמערכת החיידקית המצפה את העור, 21%). המעי הוא צינור עם שני קצוות, ולאורך כל הצינור יש חיידקים, או לפחות אמורים להיות. הם מתחילים לכסות את המזון מרגע כניסתו לפה, ואז תלוי במצע הריבוי (איזו מזון נכנס) אשר קובע איזה זן ישגשג. מפני שיש חיידקים פרוביוטים, חיידקים הזדמנותיים וחיידקים חולפים (השייכים לקרקע או לצמחים, ותומכים בעיכול המזון אבל אינם נשארים במעי - חולפים), אנו שולטים באוכלוסיה בעזרת מזוננו.

מה הפלא, שחיידקים פרוביוטים משגשגים בתנאי תסיסה של כרוב? האם הכרוב הזה הוא מצע ריבוי שלהם? זה בדיוק מה שזה. אז האם נוכל לשער שסיפוק המערכת האקולוגית במעי עם מצע לריבוי חיידקים הוא הפיתרון ליצירת תנאי עיכול וספיגה מלאים? פיתרון לחורבן הרב של מצבם הפיזי של התאים במעי, כפי שמתבטא בחריפות אצל אנשים המובחנים בבעיות עיכול? האם אותה חורבן אקולוגי על העור, היא התבטאות של תזונה המעודדת שגשוג של חיידקים הזדמנותיים? ומצבי פריחה, זיהום וכדומה היא התבתטאות של שחיקה כרונית? ומה קורה כשמטפלים באזור עם מצע המעודד שגשוג פרוביוטי? להבדיל מטיפול אנטיביוטי, המשמיד כמו פצצת אטום את האקולוגיה הקיימת?

הדרסתיות של התפיסה המערבית לרפואת הגוף איננה מוכנה להשקיע במזון כתרופה, כי זה אינו רווחי לתפיסה הקפיטליסטית. רק חיידקים הזדמנותיים, אשר נשמרים ברמות מצומצמות על ידי חיידקים פרוביוטים, מרווחים ממצע ואינם חולקים עם שאר אחיהם הרב-תאים. 

"כשהתזונה לקויה, אין טעם בתרופות. כשתזונה נכונה, אין צורך בתרופות." 

(פתגם איורוודי עתיק)

המעניין הוא שתרבויות עתיקות נהגו לשתות ירקות ולא לאכלם. המעי לא עושה עבודה טובה בפירוק הסלולוז של הצמח, ולכן הוא ממשיך הלאה ונתסס על ידי חיידקים מקומיים. אלו מפרקים ומעכלים (כלומר ניזונים) מהחומר הצמחי ומפרישים קומפוסט איכותי... לו אנו קוראים בשם "חומר מזין". אלו יחידות בניין בצורתם היעילה לספיגה במעי והתורמת לשגשוג מנגנוני חיים של התא. אלו הם מינירלים וויטמינים שונים, ובנוסף חומצות אמינו, חומצות שומן וחומצה לקטית. אבל תרבויות עתיקות שמרו על מסורת של חוכמת טבע, שהיא תסיסת הצמח מחוץ לגוף (בתוך תנאים מבוקרים) ואז שתיית המיץ המועשר על ידי החיידקים הפרוביוטים (את הפרשותיהם התזונתיים ואותם יחדיו). 

לא סתם קורה מצב של ריבוי חיידקים פרוביוטים מזן לקטובסילוס בכרוב כבוש. הכרוב הוא עמילן קשיח, אשר אינו עובר עיכול במעי האנושי ובמקום זאת ממשיך הלאה למעי הגס, ושם הוא מותסס על ידי חיידקים מקומיים. מסתבר שהכרוב הכבוש הוא רכב ההובלה של חיידקים פרוביוטים אל תוך המעי ודרכו. החומציות שבקיבה נועדה להרוג חיידקים פתוגנים, אבל גם חיידקים פרוביוטים מומתים בתנאים האלו. אבל, על כרוב כבוש, שהוא בעצמו מצע ריבוי של חיידקים פרוביוטים ונמצאים עליו ובין תאיו הרבים של הכרוב הרך והמתוק חיידקים רבים, שורד את תנאי המעי ועימו שורדים חיידקים רבים אשר ימשיכו לאכול ממנו, וכתוצאה מכך מופקת ריבוי חיידקים פרוביוטים התופסים את מקום מושבם על שטחה של המעי.

תאי הספיגה של המעי זקוקים לחיידקים פרוביוטים לתפקוד בריא שלהם. תא במעי, אנטרוסיט, חיי חיים קצרים אך איכות חייו תורמת לאיכות ספיגת החומרים המזינים. יש לתא מן שערות, המפיקות אינזימי עיכול, ואיכות השערות וכושרן להפריש אינזימי עיכול תלויה בתנאי מעי הולמים. חיידקים פרוביוטים דואגים לסביבה בריאה בשטחה של תאי הספיגה, אבל חיידקים הזדמנותיים עלולים ליזון ממצע פחממתי, להתרבות מעבר לרמה הבטוחה ואז לפתח תיאבון לתאי הגוף של המעי (לאנטרוסיטים). איכות השערות יורדת ואיתה כושר יצירת והפרשת אינזימי עיכול למען פירוק סופי וספיגה מלאה של חומרים מזינים מחלל המעי.

החשיבות הרבה בחיידקים פרוביוטים מובילה אותנו להבנה שרמת התזונה שאנו מפיקים מהמזון תלויה בהם. תלויה בחילופים והדיאלוגים בינם לבין תאים.

החשיבות של עיכול מזוננו על ידם, תורמת לעליה בזמינות הביולוגית של חומרים כימים המעודדים שגשוג מנגנונים בין תאים ובין איברונים. החיידקים הפנימיים, האנדו-סימביוטים בתוך התא, מיצרים ישויות מולקולריות (או מכונות מולקולריות, תלוי בתפיסה), אשר מסוגלות לסחוב ולתרום מטען חשמלי (נוגד-חמצון), או למלאה תפקיד תומך המוביל לתחזוקה, בניה ובעיקר שגשוג ההתנהגות התאית.

מינרלים וויטמינים רבים, הנחשבים לתומכים בשגשוגכם (כמו D , B12, B9, C, מגנזיום, אשלגן, סלניום, אבץ, סידן ועוד), מובלים לתוך מערכת העיכול תחילה על ידיכם (הבחירה המודעית של הישות הרב-תאית), ובראשית שרשרת המזון היא נאכלת ומעונגת על ידי החיידקים, אשר תומכים בפירוק מעטפת התא הצמחי והחייתי (תא של בשר). זאת על מנת לשפוך את התכולה המזינה החוצה ולתמוך בעליה בזמינותה הביולוגית לספיגה אל זרם הדם, לטובת פיזורה לשאר תאי הגוף המנהלים קהילה ריקמתית = איבר (כמו הלבלב, הכבד, הלב, המוח, העור ועוד). 

בכל אופן, נוגדי חמצון או מנגנוני בניה ושגשוג אינם עומדים בקצב ובסביבה המזוהמת בגלל אורח חיי הרב-תאי, אני ואתם. הלחץ המופעל עליו לסלק רעלנים או לתפקד על מקור מזון נחות תלוי מאוד בזמינותם של אבני בניין. נוגדי חמצון ואינזימים תומכים רבים מיוצרים במספרים גבוהים יותר על תזונה מלאה יותר. תזונה מלאה אשר מושגת באמצעות פירוק מזון באופן מלא, על ידי חיידקים הממלאים תפקיד תומך (פרוביוטים). 

זה כמו כשחקרו את הדנ"א, והחליטו לזרוק 97% מהחומר הגרעין לפח על מנת למדוד את הגנים ואז הבינו שהחלבונים שהם המשיכו להיפטר מהם שוב ושוב הם בעצם מערכת מולקולרית התומכת בביטוי הגנים (קריאה ושכתוב תבנית). כשחוקרים את בריאות העור, או בריאות המעי, האם נפטרים מ-90% מהמערכת האקולוגית של התא על מנת למדוד את התנהגותו של התא? אם כך, מה אנו עלולים לראות שיקרה כאשר תא נמצא בסביבה התומכת בה? שגשוג אקולוגי? כאשר לכל תא יש 10 חיידקים תומכים? (הרי, יש פי 10 יותר חיידקים מאשר תאים במערכת האקולוגית האנושית).

כמו שגשוג שורשי הצמח מחיידקים תומכים, גם שורשי גופינו (כלי הדם והעצבים) משגשגים מהתקיימותם של מצע פרוביוטי. חומצה לקטית, המופקת מהתהליך הנשימה התאית (אימוץ שריר או פעילות המטכונדריה) מופקת גם על ידי חיידקים פרוביוטים מזן לקטובסילוס. המטכונדריה היא חיידק במקור, כמו הכלורופלסט, ושניהם מפיקים אנרגיה תאית. הכלורופלסט בצמח משתמש בקרני האור, בעזרת קולטני אור (כמו קולטני העיניים), כמו שהמטכונדריה ביונקים משתמשת בקטונים, בעזרת תאי שומן (שהם מעיינות אנרגיה משומרות).

החומצה הלקטית מדווחת לאחרונה כמקור מועדף יותר מגלוקוז לתאי עצב, אשר מומר ללקטט (Lactate) ומיצרת השפעה המשככת את תאי העצב. מעניין שמזון פרוביוטי, כמו כרוב כבוש, מעודדת פעילות תקינה של מערכת העיכול ומסדרת את תנועתה החשמלית שלה (תנועה פריסטלטית, של תנועת שרירים המניעים את המזון כלפי היציאה).

המערכת המולקולרית של נוגדי חמצון תלויה מאוד בעושר המזון. המזון, בין אם זה צמח או חיה (שניזונה מהצמח ואז אנו אוכלים אותה), תלויה מאוד בעושר האדמה. והאדמה? האדמה תלויה בחיה להזינה. זהו שרשרת המזון. זה לא פירמידה, זה עיגול! אין התחלה ואין סוף, והאדמה משגשגת כשמחזירים אליה את חומרה שנלקח. החומר המזין שהזין אותנו, יזין את הצמח... אבל זה עובר ראשית פירוק על ידי חיידקים! על ידי שמרים, פטריות ותולעים! אנו גם יוצרים פירוק מוצלח ומפרישים אותו פעם ביום. זהו קומפוסט! זהו חומר אדמתי פורה ומזין. לא יזין אותנו ישירות, אבל לשם כך חיים לצידנו צורות חיים אחרות המספקות לנו את הנאתנו האנושית.

מערכת החיסון אף תלויה בחומר המזין הזה. נוגדי חמצון הם ישויות מולקולריות, אשר מתפקדות כמערכת הגנה כאשר הגוף נמצא בחוסר איזון, אך מתפקדות כחלק ממנגנוני פעילות שוטפות כאשר המערכת שבעה ותקינה. תדמיינו לכם שריון לתאים, שהוא מעטפת התא. אם תפתחו לה שריר היא תעמוד בלחץ בקלות רבה יותר. לכן, אם תזינו את התא בחומרים מזינים, שבונים נוגדי חמצון, תוכלו לפתח מעטפת תא משוריינת שתעמוד מול כל גורם פתוגני מהסביבה. מערכת החיסון דואגת לרדוף ולחסל ישויות פתוגניות, אך היא מוצאת את חוזקה בטיפולם רק כשהיא בריאה ומסוגלת לעמוד ברעלנים שחיידקים או וירוסים מפרישים נגדה.

לכן, מערכת החיסון תלויה על שגשוגם של חיידקים פרוביוטים, מפני שחיידקים אלו מעלים את זמינותם של אבני בניין הנחוצים לתפקודה והשרדותה בתנאים הרעילים לה.

נוגדי חמצון הם מבנים מולקולרים אשר מסוגלים לסחוב ולתרום מטען חשמלי, למטרת מנגנון כלשהו או למטרת נטרול רדיקלים חופשיים המופקים ממנגנונים שונים. אלקטרונים חופשיים, הזורמים מהאדמה, נוהגים לזרום אל תוך התאים ברחבי הגוף ולספק מטען חשמלי אינסופי. ניתוק מזרם החשמלי באמצעות נעליים מפלסטיק בשרה את ניתוקנו מהמקור הבריאות שלנו. תאי הגוף מוליכים חשמל, כי יש להם ישויות מולקולריות המסוגלות לסחום ולתרום מטען חשמלי, אך הם, במקרים קיצוניים (של עבודת פרך), מתרוקנים ואינם מסוגלים לנהל את תפקידם שוב.

המעניין הוא, שניתן לחדש את מטענם. אנו נוהגים לעשות זאת באמצעות צריכת נוגדי חמצון (אכילת צמחים ותאי חיה), אך ניתן פשוט לעמוד או לשבת חצי שעה על קרקע לחה וכל הגוף מסופק במטען חשמלי. זה מאפשר זירוז בסיכום ופיתרון דלקות ומעבר התא להתבטאות של תיקנון מבנים וצמיחה מבנית. בנוסף זה מעודד את מטענם החשמלי של תאי דם בזרם הדם. כמו שד"ר סינטרה (אחד החוקרים בתחום הקרקוע וכותב הספר "קרקוע" Earthing) מתאר שתאי דם אדומים נערמים כמו חבילת קלפים וזה פוגע בכושרם לשוט בזרם הדם ולפזר או לאסוף חומרים. הטענה, של 30 דקות עם רגליים יחפות על קרקע לחה, החזירה לתאי הדם האדומים את מטענם החשמלי ואיפשר להם לנוע באופן עצמאי בזרם הדם.

המעניין הוא שרפואה סינית מסורתית - אקופנקטורה - מתארת מערכת חשמלית של תנועת שדות אנרגיה בגוף. הידע המסורתי מתאר נתיבי זרימה ונקודות מסוימות, להם היא קוראת מרידיאנים. מה שמעניין עוד יותר הוא שהם מתארים שלוקח לזרם הזה 28 דקות להשלים מחזור בכל הגוף.

אני סובר שאנו, בני האדם, נחשבים הקהילה האקולוגית של כדור הארץ = האנושות. רובנו פרוביוטים = בעד-חיים, אבל יחידות בודדות מנהלים חיים הזדמנותיים על חשבונם של אחרים. אנו מצפים את שטחה החיצונית של כדור הארץ, אנו מחליפים חומרים עם הסביבה (חמצן נכנס ופחמן דו-חמצני יוצא, מזון עם הרכב מבני נכנס וצואה או קומפוסט יוצא) ואנו זזים על שטחה ואמורים לטפח את אדמתה.

הסיכום שכתבתי מתאר את המערכות הבונות ומטפחות את הגוף הביולוגי שלנו או של כל חיה ביולוגית. לא נכנסתי בכלל למידע על התזונה הנכונה והמלאה שלנו, אבל אני יכול לספק לכם כרגע רק כיוון. אם 70% מהתא הוא מים, ו-30% הוא חומר יבש, האם הארוחה שלנו יכולה לחקות את התבנית הזו? ואם 70% מהחומר היבש הוא חלבונים (המורכבים מחומצות אמינו) ורק 30% הוא שומן, האם הארוחה שלנו יכולה לחקות את התבנית הזאת?

האם בנית תבנית תזונתית המזינה באמת תלויה בהבנת הרכבו של התא וסיפוק צריכתו?

האם ניתן להתגמש בארוחות כפי שכל תא ותא שונה בהרכבו?

תא לב אינו דומה לתא מוח (תאי עצב). תאים עצביים מורכבים מהרבה יותר כולסטרול ושומן מאשר תאים אחרים בגוף. לכן, אם אנו מודעים לפעילות הגבוהה של המוח שלנו בחיינו, האם נהיה מרוצים יותר פיזיולוגית עם ארוחה שתספק את האנרגיה לאזור בגוף אותו אנו שואפים לבטא?

שומן רווי הוא שומן יציב. הוא שומן שממנו מופק כולסטרול. כולסטרול הוא מרכיב חיוני במעטפת תאי הגוף ובעיקר בתאים עצביים (ולכן פעילות שכלית תלויה בו). ככל ששרשרת חומצות השומן רוויות יותר, הן יציבות יותר. את זה ניתן להבין מהתבוננות באיור הבא.

צורת חומצת השומן מבטא כושר יציבות, אותו אף מאמתים במחקר על מטכונדרית הלב בעכברי מעבדה, אשר הואכלו או בשמן קוקוס (90% שומן רווי), או שמן זית (70% שומן חד-בלתי רווי) או שמן דגים (69% שומן רב-בלתי רווי). הנה התקציר של המחקר:

חומצות שומן בדיאטה ולחץ חמצוני במטכונדרית הלב [ינואר 2011]

המחקר שלנו השוואה את ההשפעות של שמנים שונים על לחץ חמצוני במטכונדריה בלב עכברי מעבדה, וכמו כן, על סממני פלאזמה המשומשים כגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. העכברים הואכלו למשך 16 שבועות דיאטת שמן קוקוס, שמן זית ושמן דגים (רווי, חד-בלתי רווי ורב-בלתי רווי, בהתאמה). המטכונדריה בליבו של העכבר שהואכל עם שמן קוקוס הראה את הריכוזיות הנמוכה ביותר של חלבונים מחומצנים ושל חמצון שומנים. דיאטת שמן דגים הוביל ללחץ החמצוני הגבוה ביותר במטכונדריה בלב, השפעה שהיה ניתן למנוע חלקית באמצעות נוגד חמצון פְּרוֹבוּקוֹל. הכולסטרול ב-LDL ובכללי פחתו בפלאזמה בעכברי מעבדה הניזונו משמן דגים, בהשוואה לעכברי מעבדה הניזונו משמן קוקוס או זית. דיאטה עשירה בחומצות שומן רוויות מציעות יתרונות חזקות בשביל ההגנה מפני לחץ חמצוני במטכונדריה בלב.

תרבויות ברחבי העולם העריכו את תכונותיו של שומן רווי. לפני שמנים צמחיים, נהגו לבשל, לטגן ולאפות עם שמנים של חיות, אשר באמת השביעו וסיפקו את איבריהם הפנימיים. ידע עתיק ונרחב נעלם לו מהציבור הרחב, בגלל אורח חיים ישבני ועצלני המופעל על רבים בגלל תזונה לקויה.

בשומן יש פי 2 יותר קלוריות לגרם מאשר מפחמימות וחלבונים. שומן רווי הוא מקור יציב לאנרגיה יציבה.

נושא אחר הוא על פחמימות וחומצות אמינו. הכבד מסוגל להמיר חומצות אמינו מסוימות לחד-סוכר גלוקוז, ולספק המרה יציבה ובכך גם רמות יציבות שלו בזרם הדם. צריכה פתאומית(!) של סוכר מזוקק או פחמימות ריקות (פסטה, לחם לבן) מקפיצה את רמת הסוכר בדם לרמות כל כך גבוהות שזה נחשב מינון רעיל. זה גורם לשחרור אינסולין, אשר משביתה את מנגנון הכבד האחראי להמרת חומצות אמינו לגלוקוז, רק על מנת לטפל בסוכר שכבר קיים בזרם הדם. לכן, יש עליה חדה בזרם הדם, אותו אנו מתארים כאשליית האנרגיה הפתאומית, ואז יש נפילת אנרגיה אחרי שעה, ולכן אנשים חשים קריסה. הכבד מתאושש וחוזר להפיק אנרגיה מחומצות אמינו או שומן, אבל במקרים רבים אנשים חוזרים על הטעות, בה הם משקיעים באנרגיה זולה ומזלזלת. 

אינסולין חייב להיפטר מהסוכר בדם, לכן הוא מכניס את מה שאפשר לתאים (עד כמה שהם מוכנים לקבל) ואז ממיר את השאר לחומצות שומן ומכניס אותם לתאי שומן. ככה, שסוכר משמין תאי שומן. 

קפיצת האינסולין בדם גורמת לפגיעה בכושר תאי השומן להשתמש באנרגיה המאוחסנת, כי הרי, תאי שומן הם תאים המומחים באחסון אנרגיה לשימוש עתידי. הפגיעה בשחרור שומן קיים למטרת אנרגיה, והמרת סוכר לחומצות שומן, גורמת לעליה בנפח תאי השומן = השמנה!

פחמימות (חד-סוכר ורב-סוכר) מעוכלות על ידי חיידקים. המטכונדריה היא חיידק שיכולה להשתמש בגלוקוז והיא מפרישה חומצה לקטית, ולכן התא (קהילת החיידקים) משתמשת בגלוקוז. אבל גם חיידקים פרוביוטים חוץ-גופיים מעכלים (משנים את צורתו של-) גלוקוז ומפרישים חומר המזין, אשר תואם ותורם יותר לסביבה אקולוגית המושתת על ממשל חיידקי.

חיידקים הם חיי[דק]ם. ממש ישות חייתית שאיננה נראית לעין, אבל צריך לזכור שלוקח חיים על מנת לחיות. אנו, הרב-תאים, מושתתים על מבנה חי במישורים שאינם נדמים לנו. אנו מתפקדים טוב יותר על מזון חי... כלומר נא! חיות, כמו יונקים, הם מזון מאוד קל לעיכול, כי יש לנו אינזימי עיכול רבים התורמים לפירוק מלא של שומן וחלבונים. נהגנו לקבל חלב מהפרה עם חיידקים פרוביוטים, אך מעברה למתחם מבודד ולתזונה חקלאית של דגנים וקטניות (המעודדים שגשוג של חיידקים פתוגנים בקיבתה) בשרה את הצורך בפיסטור החלב למטרת בריאות הצרכן. חלב נא מפרה שאוכלת דשא שווה לחלב עם סגולות רפואיות. אותו דבר חל לגבי הבשר של הבהמה; היא תהיה נקיה ומעודדת בריאות אם היא חיה חיים בריאים וחופשיים. תנו לחיות באמת לחיות. כך, שכשתגיע השעה שהחיה תמלא את מעגלה בשרשרת החיים, תזונה תהיה תזונתכם.

פעם נהגו לנהל הרג, הקרבה או שחיטה (מה שבא לכם לקרוא לזה, תלוי היכן אתם בחיים), באופן רוחני לגמרי. הקרבה של בני האדם למעגליות והמחזוריות של האדמה פתחה דיאלוג בינה לבינם. הצמח שנקטף, נקטף בכמות ששמרה על כבודה של הצמח (לקחת כמה שצריך, לא כמה שרוצים), החיה שהומתה, הוקרבה לנשמת הרוח, המים, ואדמה והאש. עונות השנה הביאו איתם מחסורי מזון ושפע במזון, ואלו שלמדו שרדו.

למידה מהנה.

יואל ג'קובסון

מחלת סוכר: טרשת עורקים

הסרטונים שאני הפקתי, אותם תוכלו למצוא בלשונית "סרטוני הסברה", מספרים סיפור מעניין. פה אני אחשוף בכתיב את מה שהם אומרים, באופן מדויק ולא מנופח. יש לסוכר קשר חזק לחמצון LDL-עם-כולסטרול, אך ישנם פרמטרים אחרים שמשפיעים על תהליך ניקוי הכולסטרול המחומצן, שאתייחס באופן מצומצם.

    

התקשות העורקים מושגת על ידי כמה גורמים:

• מחסור בויטמין B12
• מחסור בויטמין B9
• מחסור בויטמין D
• תזונה גבוהה בסוכר/פחמימות

    

הקשר עם הוֹמוֹצִיסְטָאִין

למידע מעשיר יותר, פנו לכתבה שלי על נזקי הוֹמוֹצִיסְטָאִין

***B12 ו-**B9 (חומצה פולית) הם חיוניים על מנת להמיר הומוציסטאין לתרכובת יציבה[1]*.

הומוציסטאין מגרה את שכבת החיפוי של כלי הדם, הגורם לנזק למעטפת התא[2].

נזק למעטפת התא מלווה בתגובה דלקתית.

התגובה הזו שולחת מסרים למוח.

המוח, בתורו, אומר לכבד ליצר כולסטרול ולשלוח אותו לאזור הפגוע.

המכונות המולקולריות שמובילות כולסטרול מהכבד לאזור הפצוע נקראות חלבון-שומני מצפיפות נמוכה (LDL).

על דיאטה גבוהה בסוכר, גלוקוז הוא רעיל.

גלוקוז נצפה מאיץ חמצון של חלקיקי LDL בדם[3].

    

תפקידו המולד של אינסולין

אינסולין מגן על כל המערכת על ידי השגת כמה משימות:

• כיבוי מנגנון הכבד האחראי ליצירת גלוקוז מחלבונים[4][5][6],
• הובלת גלוקוז הנמצא בזרם הדם לתוך תאים[7],
• הובלת שאריות גלוקוז לתוך תאי שומן (גלוקוז מומר לחומצות שומן למטרת אחסון)[7].

הכבד מסוגל ליצר גלוקוז (אנרגיה) על ידי המרת חומצות אמינו לגלוקוז[8].

בבהירות, מנגנון כיבוי ייצור הגלוקוז בכבד על ידי אינסולין הוא מנגנון מולד הנמצא במקום על מנת לטפל ברמות סוכר גבוהות הקיימות בדיאטה.

רעילות גלוקוז נמצא קשור לפגיעה והמעטה בתאי ביתא בלבלב[9][10].

בבהירות, סוכר פוגע בתאים האחראים ליצירת אינסולין, המוביל להתפתחות סכרת סוג 1.

חולי סכרת סוג 1 מוכרחים להזריק אינסולין כשהם אוכלים סוכר, אחרת מתרחש נזק כבד.

כשתאים אינם יכולים לקבל יותר גלוקוז, אינסולין מוביל את הגלוקוז לתוך תאי שומן, שם הם מומרים לחומצות שומן.

בנוסף, אינסולין מפחית את השבירה של שומן לחומצות שומן, ובכך מונע מאנרגיה מאוחסנת להיות זמין לשימוש.

אפוא, תאי שומן נהיים שמנים יותר, בגלל סוכר.

חלקיקי LDL והכולסטרול בהם מתחמצנים בגלל הסביבה הלא יציבה בזרם הדם; שהומוציסטאין וסוכר מעודדים.

הערה: לחלקיקי LDL יש שריון; נוגדי חמצון כמו ויטמין E וקו-אנזים קיו-10[11][12]. שניהם מסיסים בשומן, לכן הם זקוקים לשומן על מנת להתקיים בחלקיקי LDL.

    

הקשר עם מקרופגים

כתגובת הגנה הנלוות לתגובה הדלקתית, תאי דם לבנים נשלחים לאזור הפצוע על מנת לטפל באיום חיידקי/נגיפי/פטרייתי, לנטרל אותו ולנקות את האזור.

מונוציטים המגיעים לאזור משתנים למקרופגים[13][14].

מקרופגים הם כמו משאיות אשפה, הם יכולים לתפוס את הכולסטרול המחומצן ולאסוף אותו.

המנגנון של שליחת כולסטרול חזרה לכבד, למען מחזורו, מושגת על ידי חלבון-שומני מצפיפות גבוהה (HDL).

החלקיק הזה פיתח מנגנון עם מקרופגים הנקרא "הובלה הפוכה של כולסטרול" (Reverse Cholesterol Transport).

המנגנון מתאר הובלה של כולסטרול מהמקרופג לחלקיק HDL (מצפיפות גבוהה)[15].

למעשה, זה איך המקרופגים נפטרים מהכולסטרול הנערם, אשר הם תופסים ומאחסנים.

פגמים במנגנון גורמים למקרופג להשמיד את עצמו (Apoptosis),

והכולסטרול שנערם אצלם מתקשה ומפיק תאי קצף (Foam cells).

    

הקשר עם ויטמין D

מקרופגים זקוקים לויטמין D על מנת לתפקד כראוי.

זה כולל מטבוליזם של כולסטרול[16] על ידי מניעת המקרופג לספוג כולסטרול[17].

תפקידו של ויטמין D קשור להקלת הלחץ על המקרופג; כשהחלץ מתגבר המקרופג משנה את הביטוי שלו והוא אוכל יתר על המידה את ה-LDL והכולסטרול המחומצן שבו, אשר מוביל ליצירת תאי קצף[18]. תוסף של ויטמין D2 נצפה קלינית לשפר דיכוי יצירת תאי קצף על ידי הגברת יציאת כולסטרול ממקרופגים הנמצאים תחת לחץ.

לויטמין D יש חשיבות בניהול כניסה ויציאה של כולסטרול במקרופגים.

הויטמין הזה מדכא יציאת תאי קצף, ובכך מדכא יצירת פלק בכלי הדם.

    

תרשים גרימה והשפעה

מחסור בויטמין B12 ו-B9 >>> הגברה ברמות הומוציסטאין

הומוציסטאין >>> תגובה דלקיתית

דלקות >>> הובלת כולסטרול לאזור הפצוע

סוכר גבוהה בדם >>> חמצון כולסטרול

מחסור בויטמין D >>> פגם בניקוי הכולסטרול על ידי מקרופגים

אגירת כולסטרול במקרופגים >>> יצירת תאי קצף

    

הערות: 

*כמה מחקרים רומזים שויטמין B6 הוא הכרחי להורדת הומוציסטאין. אולם, מחקר אחד[19], לא מצא השפעה כזו. התרומה של B6 יכול להיות קשור לצריכתו על ידי התא על מנת ליצר את קו-אנזים קיו-10[20]. קיו-10 יכול להגן מפני רעילותו של הומוציסטאין.

**מחסור ב-B12 יכול להיות כתוצאה מחוסר איזון חיידקי במערכת העיכול. חיידקים פתוגנים משמידים תאים מומחים, המיצרים אינזים שנקרא 'פקטור פנימי' - אינזים שמוביל את B12 על תאי המעי ועוזר לו להיספג לזרם הדם[21][22]. טיפול פרוביוטי פותר את הבעיה הזו[23].

***זיהום על ידי הליקובקטור פילורי (Helicobacter Pylori) לא רק מונע ספיגת B12, אלא גם חומצה פולית[24]. זה גם הראה עליה בהומוציסטאין.

+===========================================================+