יום שישי, 20 ביולי 2012

יתרונותיה של חלב פרה A2


מי חשב שסוג הפרה בתהליך יצור החלב קשור לאיכותו? מסתבר שמידע מדעי רחב תומך בהשערה שאכן יש לסוג הפרה חשיבות רבה כשמדובר בהפקת חלב. בחלב יש חלבון מסוים שמופק מפרות מסוימות באופן שהרכבו חלש ומערכת העיכול בקלות מפיקה ממנו חומר השווה לסם נרקוטי עם השפעה הדומה למוֹרְפְיוּם.

נדמה היה שכל חלב הוא דומה ביסודו. מלא בסידן, זרחן, מגנזיום, חלבונים ושומנים וכולם ביחסים מסוימים. בכתבה שלי - חלב נא ויתרונותיו - תוכלו ללמוד על כל הבעיות הרבות בחלב המודרני, אך כאן אתמקד במבט אחד שהוא חלבון הקזאין וכל הידע שתוכלו למצוא עליו.

חלבון שבחלב מתחלק ל-2: 20% מי גבינה ו-80% קזאין. יש כמה סוגים של קזאין, אבל החשוב ביותר הוא ביטא קזאין (β-casein). לפניכם דיאגרמה המסבירה בדיוק את זה.


הסוגיה שנשמרה בשקט מהציבור היא סוג החלב ותרומתו או פגיעתו בבריאותינו. מעשה בחלבון קזאין מסוג A1 בחלב פרה אשר, על פי מחקרים הרבים וספרו של קית' וודפורד (Keith Woodford), יוצר תגובה אלרגנית אצל מרבית האוכלוסיה הצורכת אותו ואף ניתן לקשר את החלבון לבעיות כרוניות כמו סכרת סוג 1 ומחלות לב.

ככל הנראה, לפני כ-5,000 שנה נהיה מוטציה לחלבון קזאין מסוג ביטא (β-casein). זה חלבון בעל 209 חומצות אמינו, ומבדיקת רצף סדר חומצות האמינו אין כל ספק שהבעיה בחלבון נובע מחומצה אמינית מספר 67. על מנת להבין כיצד חלבון בנוי, דמינו לעצמכם שרשרת חרוזים. השרשרת כולה היא חלבון וכל חרוז הוא חומצה אמינית אחת. סדר החומצות ואורך החלבון נקבעים על ידי המידע הגנטי בדנ"א. בחלבון המקורי והבריאותי, החומצה האמינית מספר 67 היא פרולין (Proline), אך בחלבון שעבר מוטציה התחלף לו פרולין בחומצה אמינית הנקראת היסטידין (Histidine).

 

בקזאין-ביטא A2 יש את חומצת אמינו פרולין אשר מפיקה תכונות של חוזק פפטידי. היא בעצם נדבקת חזק לחומצה האמינית בשני צידיה ובכך מקשה על תהליך העיכול לנתק את שרשרת החלבון.

הבעיה בבטא-קזאין A1
לעומת A2, החומצה אמינית היסטידין מראה תכונות חלשות יותר. תהליך העיכול מצליח לשבור את הקשר בינה לבין חומצות האמינו לצידה. מה שמתקבל בדיעבד מהניתוק הוא פפטיד (חלקיק חלבון) הנקרא ביטא-קזו-מורפין 7 (BCM7 - β-casomorphin 7). חלקיק פפטיד זה מתקבל מעיכול החלבון A1, ועוד לא ברור עם תהליכים אחרים גם תורמים להפקתו.

לפפטיד ביטא-קזו-מורפין 7 תכונות ממכרות ויש כאלה שמיחסים אותו להתמכרות של אנשים לחלב ומוצריו. הוא חודר בקלות לתוך המוח ומתחבר לקולטנים של מורפין ונוסך תחושת ריחוף ועייפות. הוא בעצם משפיע על מערכת העצבים, כמו אופיום ולכן מיחסים לו את התכונה אופיוד (Opioid). יש לו תכונות של משכך כאבים (הפחתת תפיסת כאב), הפחתת תגובה לכאב והעלאת סף הכאב. תופעות הלואי הן הרגעה, דיכוי נשימה, עצירות ותחושה חזקה של אֵיפוֹרְיָה. צריכה לאורך תקופה מלוואה בתיסמונת גמילה, כמו כל סם אחר.

אך מעבר לבעיה הזו, יש לו תכונות מחמצנות. כמו רדיקל חופשי, הוא מסוגל לעבור בכלי הדם ובאיברים בגוף ולחמצנם. לפי הכתבה שלי - האמת על שומן רווי - חימצון דפנות כלי הדם היא הבעיה המרכזית התורמת ליצירת פלק המוביל בסופו של דבר לטרשת עורקים ומחלות לב. מחקר ב-1995 מצא שלפפטיד תגובה מחמצנת לחלבון-שומן מצפיפות נמוכה (LDL) [ראה מחקר]. אותו חלבון-שומן LDL אחראי להובלת כולסטרול מהכבד אל זרם הדם.

על מעי דולף ותרומתו לספיגת BCM7
חדירת הפפטיד או הפקתו בתהליך העיכול אינו בעיה אם המעיים תקינים. אך אנשים הסובלים ממעי דולף (Leaky gut) מאפשרים לפפטיד לחדור בקלות אל תוך זרם הדם. אם אתה אוכל מזון תעשייתי, כלומר מזון מעובד, סביר להניח שהינך סובל ממעי דולף אך כנראה ברמה נמוכה. לוולד אין מערכת עיכול מפותחת על מנת לאפשר את ספיגתו המהירה והקלה של חומרים מזינים גדולים (Macro-nutrients), רק הנוגדנים, שחלב האם יוצרת, מספקים הגנה לתינוק.

הפפטיד בקמ"7 הינו גדול מכדי לעבור את רשת הסינון של המעיים. תארו לכם כילה, שתפקידה רק לאפשר לחומר הטוב (האויר) לעבור ובעצם לסנן את הזבובים, יתושים ומה לא מלהיכנס. דמיינו שמישהו בא עם סכין ועושה חורים בכילה. עכשיו קל יותר לחרקים להיכנס ואין לכם מה לעשות בנידון חוץ מלתפוס אותם או לרסס אותם בכימיקלים. אותו הדבר במעיים! רק התאים שעוטפים את דופן המעיים (Enterocyte's) מתחדשים תוך כמה ימים. לכן, במצב של מעי דולף הפפטיד בקלות עושה את דרכו אל זרם הדם וממשיך משם למוח.

מעי דולף היא תיסמונת מוכרת באנשים הסובלים ממחלת הצ'ילאק (Celiac Disease). החלבון גלוטן הוא גדול מידי ויש צורך בפירוקו, אך בקלות הוא חודר את המעיים ומטיל חורבן במערכות הגוף. מה שמעודד התפתחות מעי דולף הוא לחץ, גלולות למניעת הריון, סמים (כמו תרופות נגד-דלקות ומשכי כאבים), רגישות למזון וחוסר איזון חיידקים במעיים. בכתבה שלי - חשיבות הפרוביוטיקה - חשפתי את שיטת התרפיה היחודית של נטשה קמפבל-מקברייד, שבמהלך מחקריה ועבודתה היא הצליחה לרפא אנשים חולי צ'ילאק על ידי החזרת איזון החיידקים במעיים. אם לא ידעתם, אז יש פי 10 חיידקים מאשר תאים אנושיים החיים בתוכך ותורמים לקשת רחבה של פעילויות מערכתיות.

לקחת גלולות של פרוביוטיקה זה רימוי הגוף, מוטב להשכיל מעט על שיטות העתיקות לשימור מזון לקראת החורף. כרוב כבוש מלא בחיידקים פרוביוטיים וניתן אף להשיג את חיידק הלקטובסילוס (מפרק סוכר חלב - לקטוז) מיוגורט. לא ניתן למצוא ביוגורט שהחלב שלו עבר פסטור הרבה חיידקים פרוביוטיים, לכן מומלץ להכין הכל לבד או למצוא מישהו שיעשה את העבודה בשבילכם. קראו את הכתבה שלי - תהליך הכנת כרוב כבוש - אם הינכם מעוניינים להכין בעצמכם.




תפקידו בסְכִיזוֹפְרֶנְיָה ואוטיזם
לפניכם ציטוט ממחקר שנעשה בפלורידה, ארה"ב ופורסם במרץ 1999 [ראה מחקר]:
"במחקר קודם הראינו שביטא-קזו-מורפין 7 (בקמ"7) נלקח על ידי אזורי המוח הרלוונטים לסכיזופרניה ואוטיזם. הניסוי הנוכחי נועד כדי למצוא אם בקמ"7 יש תופעות התנהגותיות או כאבים אצל חולדות. 

כ-65 שניות לאחר טיפול עם מינונים שונים של בקמ"7, חולדות נהיו חסרי מנוחה ורצו באלימות, עם שיניים נוקשות ונשימה מהירה. שבע דקות מאוחר יותר, החולדות נהיו לא פעילות עם פחות הליכה, התרחקות מעכברוש אחר באותו כלוב, ישוב בתוך עצמו או שם את הראש על פינת הכלוב. התגובה לקול הופחתה ונעדרה כל אינטראקציה חברתית. שעה לאחר מכן, החולדות הראו הִיפֶּר-התגוננות. את ההשפעות ההתנהגותיות שתוארו למעלה של בקמ"7 לא עלו כאשר חולדות טופלו לפני עם נרקאן (naloxone). החולדות שקיבלו תמיסת מלח לא הראו כל שינוי התנהגות לאורך השעתיים של התבוננות. בקמ"7 הפגין גם תופעות כאבים, אשר יכול להיחסם על ידי נרקאן.
מהתוצאות עולה כי בקמ"7 עשוי לשחק תפקיד בהפרעות התנהגותיות כמו אוטיזם וסכיזופרניה."
ההשערה שיש קשר בין חומר אופיוד לאוטיזם כבר עלה במחקר ב-1979. בקמ"7 מחלב A1 וגלוטמורפין מגלוטן, שניהם אופיודים. זה למה מצבם של ילדים אוטיסטים משתפר על דיאטה נטולת גלוטן וקזאין. עקבות של בקמ"7 נמצאו בשתן של ילדים ואנשים סכיזופרנים ואוטיסטים. נמצא גם רמות משמעותיות של נוגדנים (IgG, IgA) הפועלים נגד גליאדורפין וקזומורפין בדמם, והרמות נוגדנים IgG מעלה השערה שהפפטידים מגיעים לדם שלמים בכמות מספקת על מנת לעורר תגובה נמרצת ולכן הם זמינים לקליטה על ידי המוח. הסיבה ככל הנראה היא העלאת כושר חדירות במעי כמכניקה לספיגת החומרים [ראה מחקר].

במחקר על חולדות נמצא שגליאדורפין משפיע על 3 אזורים במוח לעומת בקמ"7 שמשפיע על 45 אזורים שונים במוח. ממצאים אלו מעלים את ההשערה שבקמ"7 חודר את מחסום הדם במוח בקלות [ראה מחקר].

ביטא קזאין A1 וסֻכֶּרֶת
הראיות המקשרות את ביטא-קזאין A1 לסֻכֶּרֶת מאוד משכנעות. חוץ ממחקר אֶפִּידֶמְיוֹלוֹגִי (חקר מגפות), שמצא קשר בין שכיחות סכרת סוג 1 לצריכת חלב מסוג A1 בילדים בגילאים 0 עד 14 במדינות שונות, נמצא אף במחקר על חולדות הרגישות לסכרת ש-47% מאלו שקיבלו חלב סוג A1 פיתחו סכרת ואלו שקיבלו חלב מסוג A2 לא פיתחו כלל [ראה מחקר].

סֻכֶּרֶת סוג 1 לעיתים מסווג כמחלה אוֹטוֹאִימוּנִית (Autoimmune Disease), כלומר מחלה שבה נגרמת פגיעה באיבר או במערכת בגוף על ידי הגוף עצמו. בסכרת זה מתאפיין בכך שמערכת החיסון תוקפת את התאים האחראים ליצירת אינסולין בלבלב. ב-1999 מדענים גרמנים מצאו מתאם חזק בין סכרת סוג 1 ורמות גבוהות של נוגדנים לביטא-קזאין A1 [ראה מחקר]. בגלל שהרצף חומצות האמינו של הנוגדנים לביטא-קזאין A1 דומה למבנה החלבוני של תאים מפיקי אינסולין בלבלב, הנוגדנים תוקפים את תאי הלבלב ביחד עם בקמ"7.

הצהרה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה ב-1994 להורים למנוע חשיפת ילדיהם לחלב פרה בשלבים הראשונים לחיים מחשש להתפתחות סכרת סוג 1 [ראה הצהרה]:
"חשיפה מוקדמת של תינוקות לחלבון חלב פרה עשויה להיות גורם חשוב בייזום תהליך הריסת תאי β (בלבלב) אצל אנשים מסוימים. לא ידוע אם חלבון חלב פרה בפורמולה לתינוקות הזמינים מסחרית קשורה לתהליך זה.
הימנעות מחלבון חלב פרה עבור החודשים הראשונים לחיים עשויה להפחית התפתחות מאוחרת של סכרת או לעכב את הופעת המחלה אצל אנשים רגישים."
במחקר, שבדק אימהות שצרכו חלב פרה בתקופת היניקה, הראו הגנה מפני העברת החלבון קזאין או גירוי נוגדני אצל ילדיהן. לעומתם, תינוקות שנחשפו לחלבון פרה מפורמולות בבקבוק הראו עליה בנוגדנים נגד קזאין. בכל אופן, במחקר אחר ממליצים הימנעות האם מצריכת חלב פרה בדיאטה שלה, אבל אין כל התיחסות לסוג החלב.

על פרות ושימושם המכוון בתעשיית החלב
פרה מזן הולסטין - מפיקה חלב A1
עכשיו נתמקד במה שאנו יודעים כיום על סוגי הפרות. השימוש הנרחב באירופה ובארה"ב הוא בפרה מזן הולשטיין (Holstein). הזן בה מהולנד לארה"ב בשנת 1621 ורובם שחורים ולבנים. הם פרות גדולות ומפיקות הכי הרבה חלב מכל הזנים, ולכן הם זן מועדף על תעשיות החלב. אך הם יוצרות הכי פחות זבדה משאר הזנים ולהם חלב מסוג A1.

גרנזי (Guernsey) - מפיקה חלב A2
לעומתה יש את הפרה מזן הנקרא גרנזי (Guernsey). מקורה מאי התעלה האנגלי - גרנזי, יש להם צבע בגוון עופר עם כתמים לבנים ונחשבת כפרה מאוד צייתנית. צבע החלב צהבהב עד זהוב, מתוק ועם המון זבדה. הזן נהיה קשה יותר למצוא בגלל העדפה של תעשיית החלב בזן הולשטיין. כמעט כל הגרנזים מפיקים חלב A2. הצבע הזהוב הוא בגלל רמות הבטא-קרוטן (beta-Carotene) שהוא מקור לויטמין A. רמות גבוהות של זבדה (5%) ורמות גבוהות של חלבון (3.7%).

פרות אחרות המפיקות חלב מסוג A2 הן: ג'רזי (Jersey) וחום שוויצרי (Brown Swiss). על כמה סוגים בודדים, ניתן לקרוא פה, ויש מאות סוגים שונים שניתן לקרוא עליהם פה.

משנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70 נמכר בקנדה וארה"ב מותג במיוחד לחלב גרנזי הזהוב, אשר היה מלא בבטא-קרוטן. אך המצאת תהליך ההומוגניזציה (homogenization), אשר מרסקת את תאי השומן לחלקיקים קטנים בתהליך דחיסה תחת לחץ גבוהה דרך חורים מיקרוסקופים, פגעה בתכונותיה הייחודיות של חלב הגרנזי ובכך סיימה את שיווקה של המותג הזהוב. יש הסוברים שתהליך זה היה מכוון על ידי תעשיות החלב על מנת לפגוע ביכולת הצרכן להבחין בחלב איכותי. מה שכן, החלב כיום הוא עירבוביה של עשרות פרות ואפילו אם נמצא סוג A2 בחלב, רק המצאות סוג A1 בתערובת עלולה לחשוף אותכם לפפטיד ההרסני והממכר.

יש עשרות תרבויות ברחבי העולם שצורכות חלב למשך דורות ושכיחות המחלות נמוכה. למשל באיסלנד, ניו-זילנד ואנשי המסאי בטנזניה שבאפריקה. במקרים של מעבר אוכלוסיה מאזור בעל שכיחות נמוכה לאזור בעל שכיחות גבוהה של סכרת, כמו כשילדי הסמואן (Samoan) עוברים לניו-זילנד או כשאסיאנים (Asians) עוברים לאנגלים, ניתן לראות שאנשים שצרכו חלב מסוג A2 ואז נחשפו לחלב מסוג A1 הראו תסמינים של התפתחות סכרת. ככל הנראה הפרות באפריקה ובאסיה מפיקות חלב מהסוג הבריא יותר, ולכן תרבויות אלו מסוגלות לשגשג על חלב ומוצריו.

מה ניתן לעשות בארץ שקורה בחו"ל
קודם כל, להעלות מודעות בקרב הציבור. להשכיל ולחנך אחרים על הסוגיה, כי הרבה אנשים רוצים להמשיך לצרוך מוצרי חלב למרות כל התלונות. לדרוש מהתעשיות לקחת את העניין ברצינות ולהסב את העדרים בכל הרפתות לפרות המפיקות חלב A2. ניתן ללמוד המון מניו-זילנד ואוסטרליה, בהם מומחים קובעים שלוקח 10 שנים להסבה מלאה של העדר ושזה תהליך פשוט מאוד. מומחים מספרים שניתן לבדוק את סוג החלב שהפרה מפיקה דרך דגימת שיער פשוטה במעבדה.

על פי אתר "מועצת החלב":

"בישראל כ – 120 אלף פרות, רובן מגזע הוֹלְשְטֵיין-פְריזי-ישראלי שמקורו בהכלאת גזעי פרות מהולנד וגרמניה עם פרות מקומיות. גזע זה מניב תנובת חלב גבוהה ויחד עם זאת מצטיין בעמידות גבוהה לתנאי הארץ. כמו כן מהווה גזע זה את המקור העיקרי לבשר-בקר טרי בישראל כאשר הוא מספק כ- 30 אלף פרות וכ- 50 אלף עגלים לאחר פיטום.

בשנות השישים העדר המקומי החל לספק את כל צרכי האוכלוסייה ומאז הופסק יבוא הבקר לארץ, ואף למעלה מזה, בשל הגידול המהיר בתנובת הפרות הטילה המדינה מכסות ייצור מוגדרות על היצרנים בכדי למנוע עודפים."
חלב עזים, כבשים ונאקות הוא A2. להשקיע את כספכם בחלב מחיות משק אלו תמנע מצריכת חלב פרה שאין לדעת אם היא מסוג אחד או השני. רק פרות בעצם מסוגלות להפיק סוג A1!

 עכשיו באמת יש סיבה לכל שכבות האוכלוסיה לדרוש חלב בריא. תהיו רציניים, זה הבריאות שלכם.

סיכום
מה שתרם הכי הרבה לזמינותו של החלקיק חלבון בטא-קזו-מורפין 7 בגופנו הוא מעי דולף. החלקיק מתנהג בגוף כמו סם נרקוטי ומתחבר לכ-45 אזורים במוח התורמים להתפתחות בעיות נוירולוגיות. אנו נולדים עם מעי חדיר על מנת לאפשר חומרים מזינים גדולים ונוגדנים מחלב אימנו לחדור בקלות ולספק לנו את ההגנה שאנו זקוקים לה בשלבים הראשונים של החיים. חשיפת תינוקות לפורמולות או חלב פרה עלולה לספק מנות גבוהות של החלקיק החלבוני שפוגע במוח ובתאי הלבלב, מה שתורם בעתיד להתפתחות סכיזופרניה ואוטיזם, ומה שהורס את תאי הבטא בלבלב ולהתפתחות סכרת נעורים.

חלב מסוגל לספק לנו את צרכינו התזונתיים והוא בריא. מאות שנים נהננו ממנו ועכשיו שהמדע פה אנו לומדים שקיים סוג אחד של חלב שאנו מגיבים אליו בצורה נוראית. אנו יכולים בקלות לשרוד בלי חלב, כפי שהאדם הקדמון הצליח לפני ביות בעלי החיים והמצאת החקלאות, אך לכו תנסו לשכנע מיליוני אנשים לאכול אחרת. אם תרצו להפנות אצבע אשמה, תפנו אותה כלפי תעשיות החלב שאינן לוקחות את המחקרים ברצינות על מנת לשמור על רווחיה ולקחותיה. אם תרצו להפנות אצבע אחראית, תפנו אותה לממשלה, אך זכרו, אצבע אחת מופנת כלפיה, אך ארבע אצבעות פונות כלפיכם!

האחראיות שלך, לבריאות!

יום רביעי, 4 ביולי 2012

תור שני להסרת אמלגם

בהמשך לתור הראשוi להסרת אמלגם מהפה,
הגעתי לבניית בדיוק ב-11:30 לטיפול השני והאחרון שלי להחלפת 2 הסתימות האחרונות שלי בצד שמאל של הפה. היה זה מפתיע לראות שלקח בערך 20 דקות עד שנכנסתי והתחלתי את הטיפול שלי.

הדבר המאכזב בטיפול השני היה הלחץ שהיה על הרופא לסיים את עבודתו, כנראה בגלל איחור התורים. זה גרם לי להרגיש פחות השקעה על 2 הסתימות האחרונות. נראה היה לי גם שרמת ההחלקה של הקומפוזיט הלבן בסתימות האחרונות לעומת הראשונות, שנעשתה בחופזה, לא נראת מתמזגת עם השן. 

בכל מקרה, הנה כתבה אחרונה של ד"ר מרקולה על נושא הכספית ועד כמה היא איומה לעומת סתימות אלטרנטיביות:

יום שני, 2 ביולי 2012

תופעת התנגדות לפטין


כולנו שמענו על מחלת הסֻכֶּרֶת. בין עם שמענו את הקשר שלו לרמות סוכר גבוהות והקשר שלו לתופעה הנקראת "התנגדות אינסולין" (Insulin Resistance). מצב כזה של התנגדות אינסולין קיימת בחולים סוג 2 של סכרת, כאשר הלבלב עוד מסוגל ליצור אינסולין אך רמת הרגישות של הקולטנים על התאים ברחבי הגוף פיתחו התנגדות ואינם פועלים כראוי. דבר כזה מוביל את הלבלב ליצר יותר אינסולין העלול לאורך זמן לשרוף את תאי ה-β בלבלב האחראים ליצירת האינסולין, וכתוצאה מכך החולה הופך לסוג 1 של סכרת. סכרת סוג 1 היא מצב שבו החולה חייב לקחת זריקות אינסולין, כי אין דרך אחרת לטפל בתופעת הסוכר. [עוד על סוכר בכתבה שלי - נזקי הסוכר]


במאמר זה נדון על תופעה הנקראת התנגדות לפטין (Leptin Resistance).

לפטין (Leptin) הוא הורמון הנשלח ממגוון תאים בגוף אל המוח על מנת לעורר את תחושת השיבעון. זה קורה לאחר שהגוף מקבל מנה מספקת של אנרגיה (קלוריות). התא המרכזי שיוצר ושולח את ההורמון אל המוח הוא תא שומן.

את הורמון הלפטין גילו ג'פרי מ. פרידמן וצוותו באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק בשנת 1994, דרך ניסויים בעכברי מעבדה בעלי מוטציה אשר גרמה להם להשמנה יתרה. נמצא שמחסור בלפטין (או הקולטן שלו) מוביל לצריכת מזון ללא שליטה המוביל להשמנת יתר. יש מחקרים המראים שצום או דיאטה נמוכה בקלוריות מפחיתה את רמות הלפטין, ולכן נוכל להסיק מכך שהפחתת לפטין היא תגובה הומיאוסטטית (נטייתה של מערכת לשמור על יציבות פנימית) חשובה למצב של גרעון אנרגטי.

היה זה הפתעה נעימה לחברת התרופות שנודע לה על הורמון הלפטין שיכול להוביל להרזיה. אך מה שהיה נכון לעכברי המעבדה עם המוטציה לא בהכרך היה נכון לשאר האוכלוסיה ובמיוחד לאדם. לעכברי המעבדה היה חסר היכולת ליצור את ההורמון שאמר למוחם לנסוך תחושת סיפוק ושובע, וכשנתנו להם את ההורמון הם נהיו רזים ובריאים תוך 3 שבועות. ברגע שהלכו ובדקו את הורמון הפלא על אנשים עם השמנת יתר מצאו שרמת ההורמון כבר קיימת בגופם ואף ברמות גבוהות מאוד. זה ניפץ לחברת התרופות את הסיכוי להוציא מהעיניין רווח ומחקרים נוספים על ההורמון הורדו מסדר עדיפותם.

הדחף למצוא הסבר לתופעת ההשמנה המשיכה לעניין את המדענים והרופאים הסקרנים, ובעצם תשוקתם למצוא את הסיבה לכך שכמות ההורמון, שאמור להשרות שובע, לא פועל כראוי בתוך גופם של אנשים שמנים. זה היה ד"ר רוברט לוסטיך (Dr. Robert Lustig) וצוותו אשר מצאו הקשר בין הפחתת אינסולין לתפקוד תקין של ההורמון. לדבריו, מציאת הסיבה להתנגדות לפטין בגוף היא הגביע הקדוש בכל הקשור להשמנת יתר.



צפו בסרטון הבא, בו הוא מסביר על ההורמון לפטין ואיך אינסולין מונע את תפקודו:

לדבריו בסרטון, יום מצוין הוא יום שבוא לדוגמא צרכתם 2000 קלוריות ושרפת 2000 קלוריות. אך אם כל פעם שתאכלו הוא יזריק לתוך זרם הדם אינסולין כמות מהקלוריות ילכו הישר לשומן. למה? כי אינסולין הופך את הסוכר בדם לשומן. למעשה, תפקיד מרכזי של אינסולין הוא לא רק לפתוח את דלתות התא לסוכר אלא להפוך את הסוכר בדם לשומן. אז במקום שאכלתם 2000 קלוריות יצא שאכלתם 1500, כי חלק מסוים נשלח לאחסון.

אך הגוף לא מסופק ואתם לא מרגישים מצוין כי אתם רגילים לשרוף 2000 קלוריות. אז אתם מרגישים רעבים והולכים לחטוף עוד משהו לאכול. אך ברגע שאכלתם משהו הוא מזריק שוב אינסולין לתוך הדם ושוב כמות מסוימת מהקלוריות הזמינות נשלחות לאחסון בתאי שומן. אתם משמינים ושוב מרגישים על הפנים.

זה מה שקורה בתעשיה של היום, כי התעשיה הגלובלית הפכה את האוכל הזמין והנגיש ביותר לבעייתי ביותר. כל הפחמימות שקיימות על מדפי החנויות, כמו הפסטה, פיצה, לחמניות, אורז, בסלי, קוקה קולה, סוכר שולחן ועוד ועוד הם הנכנסים למערכת העיכול, מתפרקים וחודרים לזרם הדם, ששם ריכוז הסוכר עולה ועולה, ועל מנת להגן על כלי הדם מהנזק הלבלב מיצר ומיצר אינסולין כדי להכניס את הסוכר לתא ואת כל השאר לאחסן כשומן.

אף אחד לא מזריק לכם אינסולין לדם, אתם מיצרים אותו לבד, וזה בגלל הדיאטה התעשייתית הגלובלית. כל המאכלים המלאים בפחמימות מגרות את יצור האינסולין שלוקח את הקלוריות הזמינות והופך אותם לשומן.

עכשיו השאלה היא, אם כך אז למה הורמון הלפטין לא מתפקד? לפי מחקריו של ד"ר רוברט לוסטיך, אינסולין חוסם את תפקודו של לפטין במוח ומשאיר אותכם רעבים. אז ככל שהאינסולין גובר כך גובר כמות האנרגיה שמאחסנים ואתם נעשים רעבים יותר.

הקשר בין רמות הגבוהות של לפטין, ההתנגדות בתוך הגוף, והשמנה היא מעניינת. נמצא אף קשר בין לפטין לכושר בניית עצם, כך שאדם שמשמין הגוף מחזק ומרחיב את העצמות על מנת להתמודד עם המשקל הכבד [ראה מחקר].

אין ספק שהתזונה המקובלת כיום, המלאה בפחמימות על ימין ועל שמאל, היא הגורמת לירידה באנרגיה. זה לא אשמתכם שאתם מרגישים עצלנים ומדוכאים, זה הגוף שלכם שמרגיש את זה ושולח לכם את התחושות העזות והממושכות האלו. להבין מאיפה מגיע הרצון לאכול עוגיה היא ברורה לחלוטין, כי ממנו תוכלו לספק למערכת העצבים את תחושת הגמול המהירה. סוכר הוא ממכר, התעשיות יודעות את זה, והם משתמשים בה כבר עשורים על מנת לשעבד את האדם לקנות את דמוי-המזון שמכניס לכיס שלהם רווח ובגלל שזה לא באמת מזין את הגוף אז בטווח הרחוק אתם גם ממנים את חברת התרופות שמבטיחה לכם פיקס (תיקון) מהיר (משמעות חבויה).

האוכל הבריא שמזין אותכם באמת מגיע מהצומח. פחמימות מגיעות לרוב מדגנים, אך דגנים לא היה בתזונה של האדם הקדמון ורק ב-10,000 השנה האחרונים נעשה שימוש במזון זה. האדם הקדמון היה אוכל המון שומן רווי וחלבונים ומשלים את תזונתו עם פירות וירקות. ככה גם אתם תמצאו אנרגיה אמיתית לגופכם הפיזי. תדאגו לו, והוא ידאג לכם.

האחראיות שלך, לבריאות!

תקציר: האמת על שֻׁמָּן רָווּי

אני מודע לעובדה שהכתבה שלי - האמת על שֻׁמָּן רָווּי - יכול להעמיס יותר מידי עליכם בכמה חלקים. פה אני אכתוב תקציר קצר וקולע שיסביר את הכתבה המלאה.

איפה נמצא שומן רווי?
שומן רווי (Saturated Fat) נמצא במזון בטבע (שמן קוקוס ושמן דקלים) ובחיי (בשר) והתזונה של האדם הקדמון, שהסתמך על ציד בשר רזה וחופשי, היה מלא בשומן הזה.

למה שומן רווי?
שומן הוא מקור האנרגיה המרכזי של הגוף. בשומן יש פי 2 קלוריות לגרם מאשר חלבונים ופחמימות. שומן הוא בעצם תא המאחסן אנרגיה זמינה לגוף. פחמימה, כמו הסוכר גלוקוז, הוא מקור אנרגיה אך כשהגוף מסופק ממנו הוא מאחסן אותו בשומן.

קצת היסטוריה
במהלך מלחמת העולם השניה נפסקה ההספקה של שמן קוקוס, שהיה מקובל באותו הזמן בארה"ב, עקב כבישת הפיליפינים ואיים באוקיינוס השקט על ידי היפנים. המחסור דחף את התעשיות לספק לצרכן שמן תחליפי.

השמנים שהתעשיות יצרו היה בתהליך הנקרא מימנון (הוספת אטום מימן). תהליך זה לוקח ירק או דגן והופך את השומן הבלתי רווי לשומן רווי. למה? כי שומן רווי יציב יותר, כלומר לא מתחמצן.

לאחר המלחמה התעשיות חששו מאיבוד ההשקעה הענקית בשמנים נחותים ושיגרו תעמולות לציבור הרחב והצליחו בדיעבד להסיט את הציבור לדחות את שמן הקוקוס לטובת שמנים אחרים.

על מנת להסיט את הציבור היה צורך בהוכחות מדעיות שיתרמו לתעמולה, ולכך גויסו רופאים ואנשי מקצוע שבקלות נכנסו לכיס של התעשיות הגדולות, והם יצרו את ההשערה הליפידית (היפותזה ליפידי).

ההשערה אומרת:
צריכת שומן רווי מעלה את הכולסטרול בדם,
מה שמעלה את סכנת מחלות הלב.

ההשערה נבדקה שוב ושוב למשך תקופות ארוכות והיא בעצם כבר נהפכה לעובדה מדעית, למרות שאין מחקר אחד המוכיח בבירור ששומן רווי הוא העבריין בכל הקשור לטרשת עורקים ומחלות לב. 

האמת על כולסטרול
כולסטרול חיוני למעטפת התא של רוב התאים בגוף. בעת היווצרות דלקת בכלי הדם או בכל איבר או תא פגוע בגוף, הגוף מסוגל ליצר לבד כולסטרול בכבד ולשלוח אותו ליעדה.

LDL ו-HDL שנחשבו לסוגי כולסטרול הם בעצם חלבונים מסיסים במים שתפקידם להוביל כולסטרול בגוף.

תפקיד LDL (שומן-חלבוני בצפיפות נמוכה) להוציא כולסטרול מהכבד לזרם הדם. לכן, במקרה הזה המדע החליט לתייג אותו כ"כולסטרול הרע". אך בעצם הוא עושה עבודה חשובה.

תפקיד HDL (שומן-חלבוני בצפיפות גבוהה) להחזיר כולסטרול ישן מזרם הדם לכבד. הוא הנחשב ל"טוב" בכל הסיפור כי הוא מעודד את סילוקו של הכולסטרול מזרם הדם. 

אכילת מאכלים משומן רווי מעלה את רמות ה-HDL בגוף [ראה מחקר]

טרשת עורקים ומחלות לב קורות עקב היווצרות דלקות בכלי הדם. 

תפקיד חומצת שומן מסוג אומגה 6 (הנמצא ברמות גבוהות בשמנים צמחיים) היא לעודד תגובה דלקתית. הגוף זקוק לאומגה 6, אבל לא ברמות גבוהות. חומצת שומן מסוג אומגה 3 מעודדת תיקון תאים ומומלץ להעלות את רמתה בדיאטה. הגוף מסוגל ליצור חומצת שומן מסוג אומגה 6 בעצמה, אך לא את האומגה 3.

רדיקלים חופשיים, שהם חלקיקים הפוגעים ללא הבחנה בדופן התא ובאיברוני התא, יכולים לחמצן כולסטרול באזור דלקתי ולעודד התפתחות פלק הגורמת לצימצום נפח כלי הדם ובסוף הדרך למחלות לב.

לסיכום,
רמות גבוהות של כולסטרול בדם הינו אינדיקטור לפעילות תקינה של המערכת. הרצון של הגוף לסגור פינות ובעצם לטפל בפגיעות בתוך הגוף, מעלה את רמות הכולסטרול.

צריכת שמנים מהצומח, כגון קנולה, תירס, ענבים וכו', שהן למעשה משומן בלתי רווי ולרוב מלאות באומגה 6 הינן העבריין ותורמות לתגובות דלקתיות ממושכות.

רדיקלים חופשיים השטים בחופשיות בגוף מחמצנות את הכולסטרול ויוצרות פלק. הפלק הזה לאורך זמן יוצר את הסתימה בכלי הדם המובילה למחלות לב.

מה עושים עכשיו?
משקיעים בשומן רווי, כמו שמן קוקוס המורכב מ-90% שומן רווי ויש לו יתרונות אדירות מעבר לשומן הרווי שבו. כי בכל המאפיות והמסעדות יש שימוש בשמנים נחותים, מומלץ לחפש או לדרוש את המעבר לשמנים בריאים יותר. הביקוש חייב לעלות על מנת לשנות את המערכת, ולשם כך צריך להשכיל ולחנך את הקרובים אליכם על האמת.

לקחת אחראיות, היא תוביל אותכם למקום נפלא!

בכתבה המלאה (קישור בתחילת הכתבה הזאת) ניתן למצוא הסברים מעמיקים יותר וקישורים למחקרים ואתרים שמהם שאבתי את הידע.